רפיילי - קסם פיאור

פרק 33

שוב, כמעט אותו רחוב מהחלום קודם עולה באש. משני הצדדים של הדרך הסלולה, עמדו בתים גדולים ולבנים. ביניינים נמוכים היו גם הם. שלושה בתים היו שרופים למחצה, ועולים באש.

בשמיים השחורים לא היה אפילו כוכב אחד, אך אור הירח המלא, הספיק כדי לראות את תמרות העשן שהסתלסלו מבתים עולים באש.

כרכרה גדולה, מלאה באלומות חיטה, הייתה בצד הדרך, ולידה סוס שהיה שכוב על צידו ללא תנועה.
להבה גדולה של אש, החלה מאכלת את צידי הכרכרה, ואט אט היא התפשטה, וטיפסה מעלה, אל האלומות שהחלו נשרפות גם הן.

נשמע קול פיצוץ ובית שהיה קרוב אליי התפוצץ וקרס. גושי בוץ עפו לכל עבר, ורסיסי זכוכית התנפצו אל הקרקע.

יכולתי להריח את ריח האש המאכלת את הבתים.

יכולתי לשמוע את צרחות האנשים הזועקים לעזרה. ונדמה היה שאפילו חרשים היו יכולים לשמוע את הזעקות הכואבות של האנשים.
של אישה שעל בנה היחיד קרסו מוטות עץ את עולים באש.
של בחור צעיר שכלתו הטריה נשרפה כליל.
של נכד צעיר, שסבתו נקברה מתחת לבית מפוצץ.

נישנקתי בכאב כשראיתי נער צעיר פצוע וחבול בביטנו צורח. "אימא! אימא!" גופו היה חבול והחלקים הבהירים היחידים שהיו בפניו היו אלה שבילי הדמעות שלו. הוא ניראה בין 16 לכל היותר.

היתרחקתי צעד אחד לאחור, כשהבנתי שאני יכולה להתקדם גם כשאני בחלום, ואז רצתי קדימה, אליו. לבי ניקרע כשהבטתי עליו. רץ ומחפש את אימו בין בתים ואש.

הוא המשיך לרוץ. "אימא!!!" צרח בכל כוחו, ואז הלך לעבר בית מסויים שעלה באש.

"לא!" צעקתי בקול למרות שידעתי שהוא לא ישמע אותי, "אל תיכנס לשם!"

נשכתי את שפתיי כשהבנתי שלא אוכל לעזור לו.

"מה אתה חושב שאתה עושה?!" נישמעה פיתאום קריאה. מיד אחרי זה שמעתי אנחה כואבת, ואז ראיתי בחור צעיר ומודאג למראה, שדידה במעלה הדרך.

עיניו תכולות, גדולות ועמוקות.
שיערו החום והארוך שהיה עד הכתפיים היה פרוע וסבוך, וקצוות שערו היו חרוכות. סנטרו החד והחצוף היה חתוך ומדמם, וממצחו היה שובל דם שהגיע עד השפה התחתונה.

"בוא הינה!"

"אבל אימא שלי-"

"אתה באמת חושב שהיא פשוט יושבת שם ומחכה שתציל אותה?"

"...לא, אבל אולי היא ניתקעה שם מיתחת לאיזו קורה ולא מצליחה לצאת!"

"אתה לא יודע מה זה רימון קסם, ילד?" לא ידעתי מה זה 'רימון קסם', אבל לפי איך שהעיר ניראתה, זה כניראה היה משהו הרסני. "הגופלים בדקו כל בית לפני שהפציצו אותו, ואם אימא שלך חיה בכלל איפשהו, אז זה לא שם!"