סגרתי את עיניי חזק.
כאילו אם אסגור חזק מספיק הכול יעלם, והאמת לא תגיע אליי.
אבל זה לא עבד. והדמעות המשיכו לזרום, ולהרטיב את המיטה.
רציתי לצעוק, להגיד ללוקי שהוא עבר את הגבול!
למחוק אותי מהזכרונות שלהם... איך הוא מעז?
הדברים נעשו גרועים יותר ויותר מאז שגיליתי על פיאור. הכול בגלל הממלכה המטופשת הזאת.
אני לא רוצה ללכת לשם! רציתי לצעוק, לא רוצה!!!
אני לא רוצה שום קשר עם הממלכה הזאת, עם הקסמים האלו, אני לא רוצה שום קשר איתכם!
שמתי את ידיי על פי במהירות, וכמו סתמתי אותו.
לא התכוונתי לחשוב על זה.... לא!
ראשי פעם בכוח, והרגשתי כאילו עוד כמה שניות, והוא יתפוצץ. "אני ר-וצה ללכת ל-נוח במ-מ-קום אחר..." התנשמתי והדמעות עדיין זלגו ממני כמו נהרות, פרצו מארובות עיניי, שטפו את פניי.
"אני אביא לך כוס מים." לחש גוסטב בזהירות, כאילו מפחד שאם לא יזהר איתי, אני עלולה להתפוצץ, וברוך, עם קולו המלטף.
הוא לחץ על הכפתור הצהוב ומיד הקירות נראו. לבנים ופשוטים. כמו דף חלק. כאילו עוד לא התחילו את חייהם. ולרגע, כל כך קינאתי בהם.
אור בוהק הגיע מלמעלה, וכשהרמתי את ראשי, ציפיתי לירח, אך ראיתי אור בוהק מנורה לבנה בוהקת. נראת כל כך טהורה.
"אם את רוצה אותי, בזמן שאני מביא לך כוס מים, פשוט תלכי לדלת הזו." גוסטב הצביע על דלת פשוטה ירוקה, חצי שקופה, עזב את הכפתור, והחשכה שוב חדרה לחדר.
הוא שלח אליי מבט אחרון, והלך במהירות, אל הדלת הירוקה.
קמתי, מתנדנדת בין המציאות לכאב, וראשי כמעט מיד פגע ברצפה. דימעותיי הרטיבו אותה, אך לא מהכאב, שהתעצם בראשי. הוא הרגיש כל כך חסר משמעות, כל כך פעוט, מול מה שהרגשתי בלב.
שמעתי אנחה. "למה את על הרצפה?" שאל לוקי בדאגה. ואז... בהיסוס- "את בוכה?"
ייבבתי. "את-תה מח-קת-" לא גמרתי את המשפט, וכבר פרצתי שוב בבכי.
"אה.... גילית." הוא נאנח שוב, אבל שמץ של חרטה נשמע בקולו. לא מספיק צער היה שם בעיניי.
נשכתי את שפתיי העליונה, והרגשתי את שיניי ננעצות בבשרי, וגורמות לנוזל מתכתי לרדת ממנו.
"היי," אמר לוקי, וניסה לייצב אותי, אך אני, העפתי את ידיו ממני, ואז ראיתי את פניו.
הוא נראה כל כך עייף. עיגולים שחורים- שקי שינה, נראו מתחת לעיניו, שגם הם נראו עייפות. מכנסי הג׳ינס שלו, היו מטונפים, עם כתמי שמן עליהם, וחולצתו, שהייתה אפורה מכופתרת, הייתה חצי קרועה, וידיו, מלוכלכות גם הן.
"מ-מה עב-בר על-" נשמתי נשימה עמוקה ורועדת. "עליך-?"
"אה, זה כלום," הוא ביטל בהינף יד. "קדימה קומי." הוא משך את ידיי, והקים אותי מהרצפה, שכבר נהייתה רטובה מדימעותיי. "פשוט... הייתי עסוק..."
YOU ARE READING
רפיילי - קסם פיאור
Fantasy*נכון לעכשיו לא מתעדכן*(לצערי) רפיילי. שם מיוחד לילדה מיוחדת, לא ככה? זה לא מה שרפיילי חשבה, היא לא ראתה איך היא מיוחדת. ואי אפשר להאשים אותה, החיים שלה לא הכי שמחים. האנשים היחידים שמצליחים להעלות חיוך על פניה, הם אבא שלה, עובדת במלון שבו היא גרה...
