רפיילי - קסם פיאור

פרק 7

המורה הסבירה לי ולכיתה כמה דברים על בית הספר, על מערכת השעות ועל ההתנהגות במהלך שעות הלימודים.

"טוב, אני מקווה שהכול מובן," אמרה המורה כשתקעה מבט בכמה ילדים שההתנהגות שלהם -לפי מה שהבנתי- היא לא הכי טובה בעולם.

"בואו נעשה סבב שמות. והגברות שם מאחורה, הפרעתי לכם?" המורה שאלה כשהסתכלה על הכיוון שלי.

באתי לענות שלא אמרתי שום דבר אבל אז קול רך מאחוריי דיבר. "אני מצטערת המורה. זה לא יקרה שוב."

הרשתי לדפיקות ליבי להירגע מעט.

"אני מקווה בשבילך..." מלמלה המורה, ותקעה בילדה מאחוריי מבט זועם.
"אני, המורה שלכם, מרתה טוג," הציגה המורה את עצמה, מתעלמת לגמרי מהליחשושים שלחששו הילדות מאחוריי. "תיפנו אליי בשם גברת טוג. ועכשיו, סבב שמות."

"אני גורל מאיו." אמרה ילדה שחומה, עם שיער שחור שישבה בתחילת הכיתה.

"סמי בוסאם." אמר ילד שישב מאחוריה.

הגיע תורי.
"רפָיילי בל." מלמלתי בשפתיים חשוקות. השתררה שתיקה. לעזאזל.

אימא שלי מוכרת כמעט בכל המדינה, וקשה לה להתחמק ממבטים מעריצים. בכלל לא תיכננתי שזה יעבור אליי.

הסתכלתי על איולט כמרמזת לה על תורה, אך למעשה רק רציתי להעביר את תשומת הלב ממני אליה.

"איולט." ציפיתי שהיא תגיד גם את שם משפחתה, אבל היא שתקה.

איולט חייכה לגברת טוג. "כן, תודה לך." אמרה גברת טוג. "מה שימך?" אמרה לילד שישב מאחוריי. הסומק עדיין היה על פניי, אז ניסיתי להסיח את דעתי מהתלמידים שעדיין נעצו בי מבטים. הסתכלתי לעבר החלון.

עץ גבוה חסם חלק מהנוף, ולהפתעתי קלטתי שם את הציפור האדומה. "היי, ציפור!" אמרתי במחשבותיי, מצפה לתשובתה.

איולט שמה לב שהבטתי לחלון והיסתובבה להביט גם. כשהיא שמה לב לציפור האדומה ראיתי אותה קופאת.

"איולט, מה קרה?" לחשתי לעברה והיא היתנערה, השפילה מבט והנידה בראשה.

"יש לי שם! מרילוז פואינט. אל תיקראי לי... 'ציפור'. זה כמו שאקרא לך פיאורית!" שמעצי את קולה של הציפור. "ולחברה שלך קוראים איולט, נכון?" קולה ניתקף חולשה פיתאום.

"כן..." שמעתי פיתאום גם את... איולט? "מי את? מה קורה פה?"

"מרילוז פואינט..." מלמלתי באנחה את שמה. אחרי כול השמות האלה לא היה נראה לי שאני אזכור משהו מהיום, חשבתי ברצינות. "ופיאורית? מה זה?" הוספתי ושאלתי, אבל מרילוז כבר לא הייתה שם. "מרילוז?"