רפיילי - קסם פיאור

פרק 23

"חלומות רעים, את אומרת?" שאלה איולט, ולקחה ביסקיוויט מהקערה על השולחן.

היינו שתינו, בחדר שלי, אחרי הלימודים. קבעתי עם גוסטב שניפגש בצהריים, כדי ללכת ללוקי. לשאול על החלומות הרעים והמוזרים שלי.

שמתי לב שבזמן האחרון הייתי ממש עסוקה וזה גרם לי לשמוח.

"בדיוק." עניתי. "אני אסביר הכול כשנהיה בחנות של לוקי. אולי יש לו איזה קסם שיראה לנו מה חלמתי."

"אולי נלך עכשיו לגוסטב?" הציעה איולט. "מיילו אמר שהוא לא יכול לבוא."

"למה?"

"עיניינים משפחתיים." מלמלה בטון לא מחייב.

הימהמתי בשקט.

נשמע תיקתוק בדלת. "פתוח."

"שלום לך." אמרה נורה. היא חייכה חיוך שמח. ובחנה את איולט. היא כנראה שמחה שיש לי חברה. היא קרצה לאיולט, ואז הסיטה את מבטה אליי. "המורה שלך בא."

"המורה שלי?" שאלתי בבלבול והוא נהפך למבולבל עוד יותר כשאיולט שלחה לי מבט שואל.

"כן. הוא אמר שהוא רוצה להיפגש גם עם אימא שלך, לפני השיעור הפרטי." הסבירה נורה. "השיעור הפרטי שלך, במדעים. השיעור לפני המבחן." היא הסתכלה עליי בחשדנות. "את יודעת על מה אני מדברת נכון?"

"ברור שכן." אמרה איולט, ותקעה בי מבט מפציר.

מיהרתי לענות. "כן."
האמת שממש לא.

"טוב, בואי." אמרה נורה באיטיות עם פרצוף מוזר. יכולתי לזהות את הפרצוף הזה בכל מקום. היא חושדת שאני משקרת. "קדימה, בוא נלך."

"לאיזה קומה?" שאלתי וזרקתי לה מבט.

נורה קיווצה את גבותיה. "קומה 67. את יודעת איזה קומה את לומדת, נכון?"

"ברור. ברור."
על איזה מורה היא מדברת?
אני לא זוכרת שהיום יש לי שיעור עם מורה פרטי. קיוויתי שזו טעות.

איולט קמה מהמיטה עם צלחת הביסקיוויטים בידה. "למעלית. גם אני באה."

יצאנו מהחדר שלי, ונכנסנו למעלית.
"קומה 67." אמר הקול הרובוטי, וקולו נשמע ברחבי המעלית, והמעלית עצרה.

נורה הובילה קדימה ונעצרה לפני דלת מסויימת. היא תיקתקה ופתחה בלי לחכות לתשובה.

"הו, לוקח לכם הרבה זמן להגיע." אמרה אימא בטון אימהי ומשועשע שהתגעגעתי אליו. היא ישבה על כיסא מול שולחן שהיה מקביל אלינו. מולה היה כיסא ריק. בצד השמאלי של החדר, בפינה היו כמה כיסאות ריקים. "אני שמחה שאת כאן." הוסיפה אימא, כשהסתכלה לעבר איולט. "איך אמרת שקוראים לך?"

"איולט, גבירתי." אמרה איולט. היא הסתכלה עליי מוזר. והבנתי אותה.
אני סיפרתי לה שאימא מתנהגת אליי גרוע, מה שהיה נכון. לפחות עד לפני כמה ימים.