"לפני שאתחיל- יכול להיות שהדברים שאגיד עכשיו יהיו לכם מוזרים, מופרכים ובלתי ניתנים להבנה, אבל זו אמת. יכול להיות שתאמינו, ויכול להיות שלא, אבל זו האמת ואתם תבינו את זה מתישהו." העיניין ניהיה פיתאום מפחיד. מה היא עומדת לספר לנו? "טוב... אז פעם, הייתי כמוכם. לא נולדתי חיה." התחילה מרילוז כבוררת את מילותיה. כאילו ידעה שהמילים שלה משפיעות עלינו. לא הבנתי איך הן משפיעות בדיוק אבל כבר מהמישפט הראשון הכל ניראה בלתי הגיוני. "וזה היה כשעוד הייתה לנו, ארץ, משלנו." וזה רק הפך להיות יותר מוזר.
"הייתה לנו ממלכה. קראו לה פיאור." משהו זע בתוכי למישמע השם. "הכל היה שליו. הממלכה שיגשגה, היה שלום בינינו לבין האחרים-" (לוקי לא טרח לפרט), " והכל ניראה מושלם. אבל, כמו בכל דבר מושלם, משהו היה חייב להיהרס." המרירות שהפגין לוקי בקולו הייתה ברורה. תהיתי אם היא נובעת מכאב. "הגיעה מלחמה לפיאור, לפני 13 שנים." הסיפור היה יותר מידי מרתק מכדי שמישהו יפסיק אותו. "באותו יום נורא, התוקפים החלו לתקוף מכיוון אחד של הממלכה והחלו להיתקדם לעבר מרכזה."
"סליחה על חוסר הרגישות," קטעה איולט את שטף מילותיו, "אבל איך זה קשור אלינו? ולמה שנאמין לך בכלל? יותר הגיוני שכל זה- המצאה אחת גדולה ועבדו עלינו."
"זו לא המצאה." חתכה מרילוז את דבריה במהירות, "וזה קשור אליכם, כי אתם הוברחתם לכאן באותו היום של המילחמה. אתם פיאורים. נולדת בפיאור, וזוהי מולדתכם."
"מ-מה?!" היתפרץ גוסטב בתדהמה והכריזמטיות העודפת שלו גרמה לכל העיניים לפנות אליו. "מה זאת אומרת.... הוברחנו לכאן?"
"כן, מה זאת אומרת?" גימגמתי גם אני חצי מישפט.
עכשיו הייתי בטוחה שזו מתיחה. מתיחה מושקעת, אם אפשר לציין.
"המישפחות שלכם דאגו להביא אתכם לכאן כדי שלא תיפגעו מהמילחמה." ניסה לוקי להסביר, לא מודע לכך שהוא מדבר... שטויות!
"אני חושב שיש רק עוד שני אנשים חוץ מאיתנו בכדור הארץ שמקורם בפיאור. זה מזל גדול. אני רק יכול לתאר לעצמי מה המצב בפיאור עכשיו."את אותו השקט ששרר אחר כך זכרתי לעוד הרבה זמן.
רציתי לשאול כל כך הרבה שאלות. רובן זה בערך- "מה?"
"אבל זה לא חשוב עכשיו. את ההסבר המפורט לא תקבלו כאן. מה שחשוב זה שתמצאו את הנסיכה."
"אם זאת מתיחה, זאת מתיחה ממש מושקעת." היתיישרתי וניערתי את רגליי מהעמידה הממושכת. "אבל... בכל זאת... לא הבנתי איך את מדברת."
"דיבור דרך המחשבה או דיבור בכלל, הוא אחד היתרונות בלהיות חיה פלורית." דיקלמה מרילוז כלאחר יד.
"חיה פלורית?" הרמתי גבה.
"חיה שהייתה פעם בן אדם." אמרה מרילוז במהירות, "אתם שומעים אותי בגלל שאני רוצה בכך. רפָיילי ואיולט שמעו אותי ממרחק כששיחקתי עם לוקי כי כבר דיברתי איתן בשיטה הזאת."
אוקיי. זה כבר ממש אבסורדי. "אין לי מושג מי אתם, אני בקושי מכירה אתכם -אפשר להגיד- אבל דבר אחד אני יודעת." נתתי לשקט להישתחרר לכמה שניות. "כל זה ממש לא הגיוני."
ממש יכולתי לשמוע שריקת ההיתפעלות ממני עצמי.לוקי הנהן. "את צודקת. אני בטוח שאם לא הייתי נולד לתוך מציאות כזאת גם אני לא הייתי מאמין."
הוא פנה אל מרילוז. "היינו צריכים לחשוב על הדרך לספר להם, מרילוז.""לא היינו צריכים לחשוב על שום דבר." היסתה מרילוז את דבריו, "אני בטוחה שעם הוכחות מוצקות מהחיים שלהם עצמם הם ישתכנעו במהירות שהאמת היא זו שניגלת להם עכשיו."
לוקי נאנח מעט לפני שהמשיך. "לפני כמה ימים קיבלתי חיזיון." הסביר לוקי, לנוכח עינינו המשתאות.
"חיזיון? באמת?" שאל גוסטב בציניות.
"זה קורה לפעמים." אמרה מרילוז בקוצר רוח.
מיילו היתנער, "זה מגוחך!"
לוקי המשיך לדבר. "מהחיזיון, הבנתי שהגיעה השעה לפעול. נודע לי איפה אתם, והבנתי שרק אתם יכולים לשנות משהו במציאות בפיאור."
כבר התחלתי לדאוג. "אני לא מבינה. מה זאת אומרת? למה דווקא אנחנו? אתה עומד להסביר משהו?"
"כן, ואיזו נסיכה?" איולט היתעוררה מהשקט הלא רגיל והחלה במטרה שאלות. "אני באמת לא מבינה."
נסיכה?
זה היה כל כך לא הגיוני מכל כך הרבה סיבות שלא ידעתי מאיפה להתחיל לפרט בכלל.
אז מאיפה להתחיל?~~~~~~~~~~~~
שלומות!!
ואוו, נסיכה?
כל כך הרבה מידע בפרק כל כך קצר 0:מה אתם חושבים על זה שהם יועדו למצוא אותה?
מה המשמעות של כל זה?
מה יש לכם בכללי להגיד על כל מה שלוקי ומרילוז אמרו?אני אישיתי אומרת שהייתי פשוט בורחת מהמקום כשהייתי מבינה שהם משוגעים -.-
חחחחחח מעניין אותי מה אתם חושבים!
מחכה לתגובות שלכם,
ליאל!
YOU ARE READING
רפיילי - קסם פיאור
Fantastik*נכון לעכשיו לא מתעדכן*(לצערי) רפיילי. שם מיוחד לילדה מיוחדת, לא ככה? זה לא מה שרפיילי חשבה, היא לא ראתה איך היא מיוחדת. ואי אפשר להאשים אותה, החיים שלה לא הכי שמחים. האנשים היחידים שמצליחים להעלות חיוך על פניה, הם אבא שלה, עובדת במלון שבו היא גרה...