העפתי את רגלי אחורה כדי לקחת תנופה, ואז, בכל הכוח, רגלי עפה קדימה ונתתי לאיש שטפס את איולט בעיטה הגונה בצלעות.
הוא צרח בכאב, ואני חייכתי בהקלה כשאיולט השתחררה ממנו. תפסתי בידה של איולט, וגוסטב תפס בידי השנייה, וכולנו רצנו קדימה בכל המהירות שהצלחנו לגייס.
אף פעם לא הייתי טובה בריצה, והרגשתי איך הנשימות הכבדות שלי מקשות עליי.
עברו כמה דקות של ריצה, ובדיוק כשהרגשתי שלא אוכל להמשיך יותר, איולט שאלה- "איפה מיילו?"
קולה נישמע מודאג, ממש כמו שניראו פניה.
גוסטב נעצר בבת אחת וגרם לשתינו לעצור גם כן. "נכון! איך שכחתי אותו?" הוא קרא בחוסר אמון. "איפה הוא? אי אפשר לנטוש אותו! הוא ילך לאיבוד!"
אף פעם לא ראיתי אותו כל כך מודאג. "ברור שלא נעזוב אותו! אנחנו נימצא אותו!" הבטחתי לו, אבל המבט בעיניו לא הישתנה.
"לא, אנחנו לא!" הוא קרא כשהיסתובב לאחור כדי לראות אם מיילו שם. "את לא מכירה אותו, רף... הוא אבוד..." הוא לחש בכאב.
"אל תדבר ככה!" קראה איולט והחטיפה לראשו. "אתה מדבר כאילו הוא יצא למלחמה! תירגע, אנחנו פשוט נחפש אותו." היא אמרה בתקיפות וניערה את כתפו.
"מרילוז?" שאלתי בראשי כימעט בפחד שלא תענה, אבל היא ענתה!
"רפָיילי, איולט!" תודה לאל! "הבחור הבלונדיני איתי. אני אביא אותו אליכם."
"הו, כן." נאנחתי בהקלה.
"הינה הם!" שמעתי קול מרוחק וצווחני. היסתובבתי לאחור ופערתי את עיניי בבעתה. שני אנשים נמוכים שניראו כמו שיכפולים אחד של השני הגיעו ועזרו לאיש שעל הריצפה להיתרומם. הם ניראו כמו גמדים קטנים ושחורים. "מה אתה עושה פה, ברנש שכמוך?! הם בורחים!"
"בנות." גוסטב גם שם לב אליהם. "בואו ניברח ונחפש את מיילו באותו זמן." גוסטב חטף את ידי ואת היד של איולט, והתחיל רוץ שוב למרות שעדיין היתנשם.
"אבל אולי הוא נישאר מאחור?" שאלה איולט את גוסטב, אך ניראה שהיא מיד היצטערה על זה כי הוא נהיה כאוב ודואג יותר.
"אוח, מה נעשה?" קרא גוסטב ואיבד עיניין בריצה.
"הם מאטים!" נישמע קול שוב מאחור.
"גוסטב, חייבים להמשיך לרוץ!" קראה איולט והפעם היא זו שהחזיקה בידנו וגרמה לנו להמשיך לרוץ.
"אבל- אבל מיילו-"
"אנחנו נימצא אותו." היא אמרה בין ההיתנשפויות. "אני מבטיחה." חייכה אליו חיוך מאולץ וגרמה לגוסטב להירגע מעט.
היתקרבנו לחנות הגלידות וראיתי שאנחנו מצליחים לברוח מהאנשים האלו.
"אתם רצים מהר מידי! איך אני אמורה להבריח את מיילו ככה?" להבריח את מיילו? למה היא היתכוונה? "תעצרו או משהו!"
YOU ARE READING
רפיילי - קסם פיאור
Fantasy*נכון לעכשיו לא מתעדכן*(לצערי) רפיילי. שם מיוחד לילדה מיוחדת, לא ככה? זה לא מה שרפיילי חשבה, היא לא ראתה איך היא מיוחדת. ואי אפשר להאשים אותה, החיים שלה לא הכי שמחים. האנשים היחידים שמצליחים להעלות חיוך על פניה, הם אבא שלה, עובדת במלון שבו היא גרה...
