ההפסקה ניגמרה ופיתאום עלה בראשי רעיון. למה שאיולט לא תבוא למלון ונעשה משהו יחד?
"איולט!" קראתי אליה בדיוק כשהיא היתכוונה לקום ולהחזיר את המגש לשולחן המגשים. "רוצה לבוא לבית שלי?" שאלתי את איולט ברוגע, אבל בתוכי התפוצצתי מהתרגשות והרגשתי מלאה במטען חשמלי.
מחשבות ותחינות כמו אלה קפצצו לי בראש עד שכמעט כאב, כאילו איולט שמעה אותם.
"כן בטח," היא אמרה בשמחה, ואני חייכתי מאוזן לאוזן. "אולי גם נגיד למיילו ולגוסטב לבוא?" היא שאלה אותי.
"כ-כן..." הצלחתי לגמגם, אבל לא להוריד את החיוך מהפנים.
"יופי. ניפגש בכיתה." היא זרקה חיוך, נופפה בידה במהירות ורצה לכיתה כשעיניה האפורות בורקות, ושיערה החום מנסה להדביק את קצב ריצתה.
נשמתי עמוק. "טוב, איפה השירותים...?" החלטתי לפרוק את האנרגיות בדיבור לעצמי.
"צריכה עזרה?" הופיעה פיתאום גברת טוג. היא הסתכלה עליי במבט קצת מלחיץ.
"כן. את יודעת איפה השירותים?"
"ברור שאני יודעת!" היא אמרה בקול וצחקה צחוק גבוה ולא רגיל. "בואי אני אלווה אותך, זה ממש קרוב." היא אמרה בלבביות.
ממש כמו בסרטים. היא רוצה משהו...
"פשוט תגידי לי, אני אסתדר..." היססתי, וטופפתי בכריות רגליי על הרצפה.
"לא, לא, אני מתעקשת," חייכה גברת טוג. גבה הכפוך ושיערה הלבן הזכיר לי פיתאום מכשפה. "בואי..." היא אמרה, הסתובבה לאחור ואני אחריה.
עברנו שני דלתות ואז ראיתי את השלט של השירותים.
כנראה פספסתי את זה... "הו... ת-תודה..." גימגמתי במבוכה.
"זה בסדר, אין בעיה." היא אמרה בחיוך ונכנסה אחריי לשירותים.
בין רגע פניה הישתנו לפנים אטומות, לא היה בהם שום מבע כלשהו.
"רפָיילי, הא?" היא מלמלה.
הבטתי בה בהפתעה. "המורה?" משהו במבט שלה הישתנה. היא לא ניראתה כמו גברת טוג. "המורה?"
"תשתקי." היא לחשה ועצמה את עיניה. נירתעתי בתדהמה אך שתקתי בכל זאת.
"טוב...." מלמלתי בחוסר נוחות אחרי כמה שניות, "תודה רב- האא!"
בתוך השירותים הופיע פיתאום נחש!
גופו עבה, שמן וארוך, עורו ירוק, מנוקד בכתמים ירקרקים, ועיניו קטנות כל כך שבקושי ראיתי אותן.
"האאא!" צרחתי בבהלה וחיפשתי מקום לטפס עליו בחדר השירותים, "המורה! יש כאן נחש!"
נחש. החיה שאני הכי שונאת. החיה שהכי מפחידה אותי. אני לא מאמינה.
YOU ARE READING
רפיילי - קסם פיאור
Fantasy*נכון לעכשיו לא מתעדכן*(לצערי) רפיילי. שם מיוחד לילדה מיוחדת, לא ככה? זה לא מה שרפיילי חשבה, היא לא ראתה איך היא מיוחדת. ואי אפשר להאשים אותה, החיים שלה לא הכי שמחים. האנשים היחידים שמצליחים להעלות חיוך על פניה, הם אבא שלה, עובדת במלון שבו היא גרה...
