רפיילי - קסם פיאור

פרק 57

היא פשוט היתה שם. יושבת על הרצפה כשראשה מופנה אליי, מוארת באור ירוק וחולני.

היא לבשה שימלה מיתפוררת שניראה שהייתה פעם מפוארת, ועל לחייה ניראתה חבלה סגולה.

גופה היה קפוא. היא לא זזה.

"אח..." שמעתי את איולט צונחת לידי, מזווית עיניי ראיתי אותה מסתובבת אליי. "למה את כל כך שקט- הו." היא שמה לב לאישה.

"מי זאת?" לחשתי לאיולט אבל שאלתי ניקטעה על ידי שאלה אחרת שנישמעה מרחוק.

"לאיפה הן נעלמו?" הצלחתי לזהות קול נוסף ולא מוכר בתוך כל בליל המילים והרעש שהיסתחררו בתוך ראשי. מעבר לקיר שמאחורינו, צעק שוב גופלי אחד, "תמשיכו לחפש!"

איולט שמה אצבע על פיה כמורה לי לשקוט, אבל לא היה בכך צורך. גם אם הייתי עושה רעש, הייתי משתתקת מיד כשהייתי שומעת את קולות הגופלים שמחפשים אותנו.

הקולות שקטו אחרי כמה דקות ואיולט הרשתה לעצמה להיאנח. "מה זה לעזאזל?"

רק אחרי דקה ארוכה, הצלחתי לדבר באופן ברור כך ששתינו נבין. "מישהי... מתה."

איולט היתאוששה מההלם מהר יחסית אליי. היא התקרבה באיטיות אל האישה וניפנפה מול פניה.

קמתי ממקומי והיתקרבתי אל איולט. "בואי נצא מפה..." אחזתי בידה אבל היא הביטה האישה שוב.

"איך? הם יוכלו לתפוס אותנו." לחשה לי, "בואי נחכה פה עד שהם יתייאשו ובינתיים נחשוב על דרך לצאת מכאן, ועל מי האישה הזאת."

היתנערתי מההרגשה המפחידה שניכנסה אליי, וכשסוף סוף היתפנתי להביט במשהו אחר במקום, חוץ מהאישה, שמתי לב שלידה יש שלוש חרבות.

"מה זה?" מלמלתי בשקט והקפדתי לדלג מעל דמותה של האישה שנשאר באותה תנוחה. היו שם 3 חרבות.

שתיים כתומות ואחת ירוקה. החרבות מהחלום.

איולט היתקרבה לאישה ונגעה בה. היא הרחיקה את ידה ממנה באותו מהירות שהגיעה אליה.

כשניסיתי להרים את אחת מהחרבות, ראיתי משהו זז מזוית עיני. ואז גם שמעתי קול.

"תבחרו בחירה נכונה, ותצאו לחופשי מהמערה. תבחרו-"

"האא!!! היא מ-מ-מדברת!" זיהיתי את הצווחה כקולי, אך הוא יצא מפוחד מידי כשהאישה המתה אמרה את המילים המוזרות. אבל איך יכולתי להיתייחס אל המילים כשמי שאמרה אותן היא מישהי מתה?

"אההההה!!"

"היא כן חיה, היא כן חיה!!!"

"-אהההה!!!"

"רפָיילי, החרשת לי את האוזן!!!"

"-אהההה!!!"

"רפָיילי?!"