היוש! ברוכים הבאים, לפרק 74!
בסוף הפרק יש משהו שכמה קוראים ביקשו, בגלל שלא פורסם הרבה זמן פרק- איזכור על הדמויות ועל הדברים האחרונים שקרו... אז אתם יכולים לקרוא קודם את הפרק ואחר כך את ההסבר, או ההפך. מה שתירצו!
בגלל ששניהם לקחו הרבה זמן, הפרק קצת קצר. אבל בכל זאת, קריאה מהנה!
***
מיד אחרי הקריאה, השתררה דממה. כולם השתתקו וכמו לפי פקודה שלא נשמעה, התרוממו על רגליהם והחלו לחפש את מקור הקול. את באסטה.
"איפה הוא?" קרא טאי, מפוחד. הבטתי בשמיים התכולים תוך כדי שהתקרבתי אליו, אבל לא ראיתי שם אף אחד.
"של מי הקול הזה?" שאל גוסטב בשקט. "איפה מי?" הבעת האדישות שלו התפוגגה מעט והוא ניראה מעט מודאג. הופתעתי מעט, ואז הבנתי. הוא לא היה במבצר, לכן הוא לא מזהה את הקול של באסטה.
"זה באסטה..." אמר מיילו בשקט, "זה שסיפרתי לך עליו."
איולט בחנה את הסביבה כשגופה מתקמר והיא מתכופפת מעט. "אבל אני לא רואה אותו בשום מקום."
"...אני חושבת שכדאי שנארוז ונעזוב בהקדם האפשרי." אמרה מרילוז, שהייתה על כתפיו של קסאי, בקול מודאג. "טוב... אין לכם כל כך מה לארוז... פשוט קחו את התיקים שלוקי הביא לכם ותחזרו לכאן."
"א-אני אלך לאסוף את התיקים של כולם." התנדב טאי, להוט לא להיות חשוף לקולו של באסטה. מרילוז הנהנה אליו והשתרר שוב שקט. חיכינו שבאסטה, איפה שהוא לא היה, ידבר שוב.
המשכתי לבחון את השמיים כשפתאום, הבחנתי בספינת אוויר, המבנה שלה דומה לשל לוקי, ממש מעלינו. "הא! הינה!" קראתי והצבעתי על הספינה. טאי בדיוק חזר עם התיקים ועם לוקאס שיצא לברר מה קרה. עקבתי אחרי הספינה שהלכה והתקרבה, עם עיניי.
"להתרחק!" ציווה לוקי, והצביע לשמאל. "רוצו, לשם!"
הוא אפילו לא היה צריך להגיד, והתחלנו לרוץ לשם. "אאוץ'..." מלמל טאי שכמעט נפל בגלל כל התיקים שהחזיק.
החלו להישמע צעדים ובפעם השנייה, נישמע קולו של באסטה. חזק כאילו הוא צורח אל תוך מגפון ענקי. "צפויים!" ופתאום הופיעו כמה גופלים שעל פניהם בד שחור, והם חמושים באלות.
"זהירות!" צווח קסאי, כמעט שנייה אחרי זה.
"הספינה הזאת הייתה הסחת דעת או משהו?" שאלתי בפחד, כמעט מצפה שמסביבנו תצוץ טבעת אש. הספינה, שלא הייתה כל כך רחוקה, נחתה איפשהו מאחורי העצים, ואחרי לא הרבה זמן, שבו הגופלים פשוט כיתרו אותנו ושתקו בצורה מלחיצה, ומרילוז ולוקי העבירו בניהם מבטים לא פחות מלחיצים, באסטה סוף סוף צץ. גבוה משאר אנשיו, ספק אם היה גופלי, כתר על ראשו ועל פניו הבעה זחוחה. "שלום, מרילוז, סבא. חברים!"
YOU ARE READING
רפיילי - קסם פיאור
Fantasy*נכון לעכשיו לא מתעדכן*(לצערי) רפיילי. שם מיוחד לילדה מיוחדת, לא ככה? זה לא מה שרפיילי חשבה, היא לא ראתה איך היא מיוחדת. ואי אפשר להאשים אותה, החיים שלה לא הכי שמחים. האנשים היחידים שמצליחים להעלות חיוך על פניה, הם אבא שלה, עובדת במלון שבו היא גרה...
