ליבי דפק בחוזקה ואיים להיתפרץ מתוך גופי.
יש לי כמה דקות, אולי כמה שניות, עד ששני המוזרים האלה, מחלומי, יבואו להרוג אותי.
מהר, תחשבי מהר, רפָיילי. זירזתי את עצמי. רגע, בחלום השעה הייתה שלוש ועשרים, מה השעה עכשיו?
הסטתי את מבטי אל שעון הקיר התכול שלי במהירות. השעה הייתה, 03:05.
יש לי רבע שעה.
"אוליי הם בחוץ..." מלמלתי לעצמי בלחץ, ופתחתי את הדלת בזהירות.
רגליי החשופות דרכו על רצפת הפרקט הקפואה של המסדרון. בצעדים חרישיים, עשיתי את דרכי למדרגות, כשאני מתעלמת מהקור של הרצפה, ומכפות רגליי הקפואות.
הרגשתי את דפיקות הלב שלי בגרוני.
בלעתי את רוקי בכבדות. דרכתי על המדרגה הראשונה, ומיד אחריה את כל שאר המדרגות, במהירות הולכת וגוברת.
כשהגעתי לקומה התחתונה מחדרי, כבר רצתי.
רצתי במסדרון וירדתי עוד קומה. ועוד אחת.
ליבי דפק גם מהלחץ, וגם מהריצה שלי.
ואז, כשהתקרבתי לגרם המדרגות הרביעי, שמעתי את אותם קולות מהחלום שלי. מהראייה במרחב- מהיכולת המוזרה, שניסתה להזהיר אותי לפני שגורלי יחרץ.
"אתה בטוח שזה כאן? זה בית די גדול בשביל משפחה אחת." מלמל אחד מהם.
התקרבתי עוד יותר למדרגות.
ראיתי שני אנשים שנראו מוכרים בגלימותיהם השחורות. הם נראו כמו האנשים שרדפו אחריי, ואחרי איולט, והבנים.
אלה שהיו יותר מידי נמוכים- עם אותן הגלימות השחורות, הכובעים ומשקפי השמש, למרות שהיינו בתוך ביניין, והאור היחיד שהאיר את המסדרונות, היו אורות הפלורוסנט, שבאופן מוזר האירו, בשעה הזו של הלילה.
ליבי האיץ את דפיקותיו, ולא יכולתי שלא לשים יד על לוח ליבי, ולהתפלל ששניהם לא שומעים אותו. הדפיקות הדהדו באוזניי, כמעט בכיתי מלחץ.
"לא, טיפש שכמותך." ענה לו השני בקול חמוץ. "כל זה, זה לא בית. זה... מלון." הדרך שביטא את המילה היה מוזר, כאילו היא חדשה לו, והוא טועם אותה ובודק איך היא מתגלגלת על לשונו.
"מלון?" שאל השני והתקדם קרוב אל סוף המדרגות, המקום שבו הייתי. "מה זה?"
"זה מעין אכסניה גדולה, אבל כזאת שאפשר לאכלס בה המון אנשים. לא כמו האכסניה המזופתת שאני צריך לישון בה בלילות." התלונן.
שניהם התקרבו יותר ויותר אל סוף המדרגות, ואם הם היו מרימים, רק עוד קצת את ראשיהם, הם היו פוגשים את מבטי המבועת.
תתעשתי על עצמך! גערתי בעצמי, וצעדתי צעד אחד לאחור. איפה להתחבא?
בזווית עיני, קלטתי דלת שהיתה פתוחה מעט.
נכנסתי לשם במהירות, ורק קצה ראשי ביצבץ מפתח הדלת.
YOU ARE READING
רפיילי - קסם פיאור
Fantasy*נכון לעכשיו לא מתעדכן*(לצערי) רפיילי. שם מיוחד לילדה מיוחדת, לא ככה? זה לא מה שרפיילי חשבה, היא לא ראתה איך היא מיוחדת. ואי אפשר להאשים אותה, החיים שלה לא הכי שמחים. האנשים היחידים שמצליחים להעלות חיוך על פניה, הם אבא שלה, עובדת במלון שבו היא גרה...
