הוא מיתכוון לדקור את גוסטב!
הגופלי הרים את החרב, ואני הייתי כבר בחצי הדרך לשם. האצתי את המהירות בה נעו רגליי כשכוח לא מוכר זרם בי.
בבהלה הולכת וגוברת, ראיתי איך גוסטב מסתובב לאחור, אבל לא מספיק להשלים את הסיבוב.
"שיט!" שמעתי את מיילו כמו ממרחק של אלפי גלקסיות רחוקות, כשהחרב של הגופלי ננעצה בגוסטב, בגבו.
השתנקתי בעוד הוא מיתכווץ בכאב. "לא!!!"
קפצתי אליו בכדי לתפוס אותו לפני שנפל אל הקרקע. ברכיי הזדעזעו מעוצמת הנפילה כשקפצתי לאדמה בכדי לאחוז אותו לפני שיתרסק מטה.
ידיי נשלחו למעלה כי הייתי מתחתיו, והן נתפסו בו כשהוא נפל אליהן בעוצמה כל כך חזקה עד שהתחלתי לרעוד, אבל זה לא מה שהטריד אותי.
טיפה ועוד טיפה ועוד אחת.
הן טיפטפו אל הקרקע והכתימו את הדשא. כתמי דם כהים התפשטו גם על החולצה שלו, ומהמקום בו גוסטב נפצע, החל להיתפשט עיגול דם שלכלך וטינף את חולצתו. הדם נראה יותר כהה ממה שהוא בגלל החשכה.
הוא לא זז.
התרוממתי כשעיניי כבויות ומבטי ריק מרגשות ומרצונות. חוץ מרצון אחד שבער בי כל כך, עד שכמעט לא הרגשתי אותו. זה בכלל לא היה הגיוני, אבל הרגשות שלי הם בדרך כלל לא היו הגיוניים.
"עכשיו זה התור שלך, ילדונת!" הגופלי חייך חיוך זחוח, מעט מופתע אך מרוצה והרים את החרב שוב, הפעם לכיווני. הוא הנהן לעצמו ועיניו השחורות שהיו ניגוד מוחלט לעורו הבהיר והחיוור בצבע לבן-אפור שדמה לאפר. עיניו נצצו כמטורפות.
ידיי הורמו גבוה למעלה תוך כדי שקמתי ושיערי השחור התנופף ברוח בדיוק בזוית הנכונה שאיפשרה לי לראות את הגופלי ולכוון אליו את ידי. כשהורדתי אותן, הרגשתי משהו מתנתק ממני ונשלח קדימה.
הגופלי התעופף לאחור כאילו נתנו לא אגרוף בבטנו, ומפיו נפלטו כמה טיפות דם.
הוא התנשם.
פשוט לא הכרתי את עצמי.
"לא סיימתי איתך...." עיניי נפערו בזעם מעוור חושים וברצון עז להרביץ למישהו, לנקום במישהו. הרגש היה שחור כמו החושך ששרר אז. כהה וזועם.
והינה ההזדמנות לעשות משהו ניצבה לפניי.
התקדמתי אל הגופלי בצעדים קטנים, ושום איבר מאיבריו לא זע חוץ מעיניו שהתרוצצו בחוריהן בניסיון להיעזר במשהו כדי לקום, אבל לא נתתי לו.
התכופפתי אליו במבט אטום וידי התקרבה אל חזו. עיניי האפורות ננעצו בו, והרגשתי שבמבטי, אני עוקרת ממנו את נשמתו.
שוב הרגשתי משהו מתנתק ממני, וגופו של הגופלי התרומם במהירות כמה מטרים למעלה, אחורה, ואז נפל בחבטה על עלוות עץ גבוה במיוחד.
YOU ARE READING
רפיילי - קסם פיאור
פנטזיה*נכון לעכשיו לא מתעדכן*(לצערי) רפיילי. שם מיוחד לילדה מיוחדת, לא ככה? זה לא מה שרפיילי חשבה, היא לא ראתה איך היא מיוחדת. ואי אפשר להאשים אותה, החיים שלה לא הכי שמחים. האנשים היחידים שמצליחים להעלות חיוך על פניה, הם אבא שלה, עובדת במלון שבו היא גרה...
