Passion

12: A bartender or a stripper

ג׳ייקוב לוחץ את היד לכמה אנשים, ואני בוחנת את המקום היפה בנתיים. הוא דומה מאוד למועדון החדש שבו אני וטס היינו באותו הלילה. הסגנון הוא אותו סגנון, ומלבד כמה דברים שונים, הכל אותו הדבר.
התקרות גבוהות במיוחד במקום הזה , וזה נראה יותר אולם אירועים מאשר מועדון לילה.
אין פה אף אחד פרט לכמה אנשים בחליפות, אני מובכת מעט כשג׳ייקוב תופס את ידי לפתע ומושך אותי למדרגות כשכל האנשים בחליפות הולכים אחרינו.
הוא הולך להכניס אותי איתם לפגישה?
אני מושכת את ידי מידו מעט כדי שיעצור, וזה מושך את תשומת ליבו.
״מה קרה?״ הוא פונה אליי בשקט, ולא עוזב עדיין את ידי.
״אני לא רוצה להפריע לכם בפגישה, אני אשב על הבר ואחכה לך.״ אני אומרת בשקט לאוזנו, ורואה שהוא מתלבט אם לשחרר או לא.
״אני גם ככה צמאה קצת, אני אכין לי משהו לשתות בבר, ואשאר שם עד שתסיים.״ אני מנסה לשכנע אותו, ומנסה להעלם מפה כמה שרק יותר מהר, כולם מסתכלים עלינו.
הוא מהנהן בחדות, ומשחרר את ידי.
אני ממהרת לבר, ולא מסתכלת לאחור.
לא חשבתי שאהיה במקום כזה כל כך מהר אחרי מה שקרה, למרות שהוא לא פעיל, הידיעה שזה מועדון לילה, ושבטוח קרו פה דברים רעים לבנות אחרות, עושה לי צמרמורת.
רציתי לראות איפה ג׳ייקוב עובד, אבל אני מוצאת את עצמי מתחרטת במהירות על כך.
השקט השורר במקום גורם לי לתחושה רעה.
מתי אפסיק לפחד מהצל של עצמי?
אני חייבת לעמוד בחזרה על הרגליים, מבלי להצטרך שג׳ייקוב יעמוד לצידי לאורך כל הדרך. אני צריכה לחזור לעצמאות שלי, מפני שזה כל מה שנותר לי כרגע.
אני צריכה למצוא עבודה חדשה, ולצאת מהבית לעיתים קרובות. להישאר בין ארבעה קירות לא יעזור לי להתגבר על מה שקרה.
סיפור החיים של ג׳ייקוב הראה לי שתי אופציות-
או שאתגבר על מה שקרה לי, ואחזור לחיות את החיים שלי, או שאשבר, בדיוק כמו שקרה לאמא של ג׳ייקוב.
אני בוחרת באופציה הראשונה.
קולות צחוק נשמעים מהכניסה, ואני מסובבת את ראשי לכיוון הדלת הגדולה.
שלושה בחורים נכנסים למקום, ועוד לא קולטים אותי.
הם מתקרבים לכיוון הבר, ונראים עסוקים מדי בלדבר בקולי קולות בשביל להבחין במשהו סביב להם.
כשהם נמצאים כמה מטרים ממני, הם רואים אותי, וממהרים להשתתק.
״שלום לך, ברמנית חדשה?״ אחד מהם אומר.
בלונדיני, גבוה, עם חיוך של ילד בן שתים-עשרה.
אני מחייכת חיוך קטן ומתכוונת לענות להם כשאחד מהם -הכהה והנמוך מבניהם- קוטע אותי ״אני דווקא מהמר על חשפנית חדשה״.
אני מתבלבלת במהירות, ומכווצת את פניי באי הבנה.
״סליח...״ אני מתחילה אבל שוב הם קוטעים אותי.
״יופי, אידיוט, ואם היא לא חשפנית ואמרת שהיא נראית כמו חשפנית, חשבת על זה? תחשוב קצת לפני שאתה פולט שטויות מהפה שלך.״ השלישי מבניהם אומר, הוא נראה הבוגר יותר. שיערו שחור ומבטו שקול יותר.
חשפנית? זה מועדון חשפנות? לג׳ייקוב יש מועדון חשפנות? אז איך לעזאזל לא ראיתי שום עמו...
אני נאנחת בלב כשאני מעבירה את מבטי לעבר רחבת הריקודים, ורואה עמודים גדולים על במות קטנות.
ג׳ייקוב לא ניראה הטיפוס הזה, שיהיה בעל מועדון חשפנות. אבל מצד שני, עד כמה אני באמת מכירה אותו?
הבלונדיני עם החיוך הילדותי מתקרב אליי במהירות,
ושם את ידיו על כתפי, הוא מסתכל בעיניי, ואני לא רואה שם שום דבר שמפחיד אותי. להפך, הוא נראה לא מזיק וידידותי.
״אז? ברמנית או חשפנית? אל תשאירי אותנו במתח״ הוא אומר בחיוך, ואני מנענעת את ראשי.
״אני לא...״ אני מתחילה להגיד, אבל שוב, מישהו קוטע אותי.
״תוריד ממנה את הידיים גורדון.״ קולו העמוק של ג׳ייקוב נשמע, ואני מחפשת אותו במבטי.
הוא יורד במדרגות עם תיקיה שחורה בידו, ומתקרב אלינו במהירות.
הבחור ששמו מסתבר גורדון, מוריד את הידיים מכתפיי ומרים אותם באוויר.
״מצטער בוס, לא ידענו שהיא איתך״ הוא אומר, ואני רואה מעט חשש במבטו. אני ממהרת לפתוח את פי כדי להרגיע את ג׳ייקוב, שוב.
ושוב, אני לא מצליחה להוציא משפט שלם מפי.
״וזה עושה את זה בסדר לשים עליה ידיים?״ ג׳ייקוב אומר, ונעמד מול גורדון. מבטו קשוח ורציני, והוא מצפה לתשובה רצינית מצידו של גורדון.
כל היום הזה ג׳ייקוב מחטיף לאנשים בגללי. בהתחלה זה גרם לי להרגיש טוב, שיש מי שדואג לי וכועס בשמי, אבל זה הגיע לאולי, זה לא מגיע לגורדון. הוא בסך הכל היה ידידותי, הוא לא התכוון לרע. להפחיד אותו ככה זה כוחני, ואני לא אוהבת את זה בכלל.
הייתי בטוחה שפתרנו את העניין הזה קודם.
גורדון המסכן לא יודע מה להגיד, אני יוצאת להגנתו.
״ג׳ייקוב הוא בסך הכל היה ידידותי, הוא לא עשה שום דבר. תפסיק עם זה״ אני אומרת וקמה במהירות מהכיסא הגבוה. אני תופסת את ידו של ג׳ייקוב ומושכת אותו לכיוון המשרדים למעלה, כדי שאוכל לדבר איתו ללא קהל.
אני נכנסת למשרד שעל דלתו כתוב את שמו של ג׳ייקוב, ומסתובבת אליו לאחר שהדלת נסגרת.
״חשבתי שדיברנו על זה, אתה חייב להפסיק עם הגישה הזו לאנשים בגלל שהם מעזים לדבר איתי. בסוף אף אחד לא ידבר איתי מהפחד להתמודד מולך!״ אני אומרת, ורואה את ג׳ייקוב מכווץ את פניו בבילבול, ומיד לאחר מכן בכעס.
״יופי! זאת בדיוק המטרה!״ הוא אומר ומעיף את התיקיה שהייתה בידו על השולחן הגדול. אני נאנחת בייאוש, ומתחילה להבין שאני רואה צד אחר לגמרי של ג׳ייקוב. הוא שתלטן לגמרי, ומפחיד מאוד כשהוא רוצה.
״אמרתי לך כבר שאני לא רוצה שומר ראש.
אני צריכה להתקדם בחיים שלי וזה שאתה מתנהג לכל בחור כאילו הוא אדם רע, לא יעזור לי לשכוח מהכל ולהמשיך הלאה.״ אני אומרת ואוספת את שיערי הפרוע ברישול על ראשי. חם מאוד פתאום.
״שומר ראש? אני לא מתנהג כמו שומר ראש! אני מתנהג כמו בן אדם שהיה שם לראות אותך בוכה ומתעוררת בצרחות מהסיוטים שלך. את יכולה לשכוח אם את רוצה, אבל אני לא יכול.״ הוא אומר, ולא מסיט את מבטו מעיניי.
״אם אתה לא תשכח, אז אתה לא תתן לי לשכוח, ואני לא יכולה לחיות ככה. אני צריכה להמשיך הלאה.״ אני אומרת בקול שקט יותר, ומנסה לגרום לו להבין את מה שאני מנסה להגיד לו.
ממתי הפכנו לכאלה? היום עוד לא הגיע לחציו וכבר הספקנו לריב פעמיים.
״את לא תצליחי לשכוח. אני לא שכחתי ועברו מאז המון שנים.״ הוא אומר, ואני משתתקת באחת.
מבטו נראה כואב יותר, והוא לא מסתכל בעיניי כעת.
אני מתקרבת אליו, ונעמדת בצמוד אליו. עיניו עולות אט אט לכיוון עיניי, ואני מחייכת חיוך קטן.
״יש לי אותך שיעזור לי לשכוח, ולך יש אותי. בוא נגרום אחד לשנייה לשכוח.״ אני אומרת בשקט, ורואה איזשהו רגש מבזיק בעיניו של ג׳ייקוב, אני לא יודעת בדיוק איזה. הוא מסתכל עליי כאילו רואה משהו בפעם הראשונה, ואני לא יודעת מה לעשות. אני קופאת.
עיניו יורדות אל שפתיי, ופתאום אני מבינה עד כמה קרוב  נעמדתי אליו.
ידיו הגדולות עולות לפניי, ומחזיקות את ראשי משני צידיו. אני עוצמת את עיניי כשחום גופו המוכר מחלחל לגופי, ופותחת אותן באיטיות כשאני מרגישה את נשימותיו על פניי. העיניים שלו קרובות יותר מתמיד, ואני הולכת לאיבוד בתכול היפה.
צמרמורת עוברת בי כשג׳ייקוב מתקרב אפילו עוד, כך ששפתיו הנעימות מתחככות בשפתיי.
אני מנסה להתקרב, כדי שאוכל להרגיש את שפתיו טוב יותר. חזק יותר. הוא לא נותן לי, הוא מחזיק את ראשי כמה סנטימטרים בודדים משפתיו, ואני מייללת בצורך.
״זה לא רעיון טוב״ ג׳ייקוב לוחש בצמוד לשפתיי, ואני יכולה כמעט להרגיש חוטי חשמל בין שפתינו שכמעט נוגעות.
״ג׳ייקוב...״ אני לוחשת, ולא מספיקה להגיד מילה נוספת, שפתיו מתרסקות על שלי בתשוקה מסחררת.
אני מנשקת אותו בחזרה, בצורך לא מוסבר, לא הרגשתי ככה כל חיי.
ידיו עוברות מפניי אל ישבני, ומישבני אל יריכי.
אני מרגישה את ידיו של ג׳ייקוב מרימות אותי, ומשטח קשה מתחתי שנייה אחרי. אני מלפפת את רגליי סביבו, ונותנת לו לחקור את פי עם לשונו.
ג׳ייקוב גונח, והצליל הזה גורם לי לרעוד, ולנשוך בעדינות את שפתו התחתונה. ידיו עוברות על כל גופי, על ישבני, על מותניי, על זווית שדיי.
וידיי עושות את אותו הדבר, אני מכניסה אותן מתחת לחולצתו ומעבירה אותן על שרירי בטנו הקשים והחמים, ומרגישה אותו מצטמרר ממגעי.
שפתיו כה נעימות, רכות, חמימות. זיפיו מדגדגים אותי, ואני מרגישה צורך להעביר את ידיי בשיערו הנעים, ולבלגן אותו לצורה שאני אוהבת אותו בה הכי הרבה.
שפתיו לא מפסיקות לרקוד עם שפתיי בריקוד משכר, וכך גם לשונו. הוא מושך את ראשי אחורה משערי בעדינות, ומנשק את לסתי, את לחיי ואת אפי.
״ליילה, מה את עושה לי?״ הוא לוחש בצמוד לשפתיי, ואני רוצה לשאול אותו בדיוק את אותו הדבר.
אני לא עושה דבר בלבד למשוך אותו אליי לעוד נשיקה לוהטת, והוא נענה ברצון.