Passion

21: stupidly in love

רעש שעון מעורר מעיר אותי, אני פוקחת את
עיניי והדבר הראשון שאני רואה מולי זה את חזהו של ג׳ייקוב. אנחנו נמצאים באותה פוזיציה שבה נירדמנו, אני שוכבת עליו, וידיו מחבקות את גבי.
הוא עדיין שקוע בשינה עמוקה, אני מנסה להתרומם מבלי להעיר אותו, אבל גניחת כאב נפלטת מבין שפתיי כשאני מנסה להזיז את ראשי. הצוואר שלי נתפס מהשינה הארוכה, אני מרגישה את ג׳ייקוב זז תחתיי.
״את בסדר?״ הוא שואל אותי בקול בוקר עמוק וצרוד.
״הממ.. הצוואר שלי נתפס.״ אני גונחת שוב בכאב, מנסה ליישר את הראש, ומוותרת.
ידיו החמות של ג׳ייקוב עולות לצווארי, ומעסות אותו לאט ובעדינות. זה כואב, אבל עם כל לחיצה פחות.
אני נאנחת בהקלה, ומזיזה את צווארי מצד לצד על מנת לשחרר אותו לגמרי.
״אני מבין שהיה לך עד כדי כך נוח שפשוט לא זזת?״ ג׳ייקוב מגחך ומתיישב כשאני עדיין עליו, כך שאני יושבת עליו וידיו עדיין מעסות את צווארי וכתפיי.
״כן, היה בסדר.״ אני לא מרבה במחמאות, אני לא שכחתי את הדרך שבה נכנס לבית שיכור אחרי שביקשתי ממנו לילה לבד, ובטח שלא את האודם שהיה מרוח לו מתחת לאוזן.
קצת מפחיד אותי מה שלילה אחד בנפרד עושה לו.
אני לא מבינה למה הוא לקח את זה כל כך קשה, זה לא שאמרתי לו שאני לא רוצה לראות אותו יותר.
אני יורדת מיריכיו, ושוכבת לידו על הגב, מבלי שיהיה בנינו מגע.
ידו של ג׳ייקוב מנסה לתפוס את ידי, אבל אני מזיזה אותה במהירות.
״לייל...״
״איך נכנסת לפה בלילה?״ אני קוטעת אותו, והוא מסתכל עליי בתיסכול.
הוא נאנח לפני שעונה לי ״טס הייתה אתמול במועדון שהייתי בו, לקחתי ממנה מפתח.״ הוא אומר, מעט בהיסוס. ואוו, בחיים לא חשבתי שטס תיתן את המפתח שלה למישהו שהיא לא באמת מכירה. זאת לא היא.
״נהנית במועדון?״ אני שואלת, וכשהוא מסתכל עליי בבילבול, אני מעבירה את אגודלי על האודם שמרוח לו עדיין מתחת לאוזן, ומראה לו.
אני רואה במבט שלו שהוא מבולבל בעצמו, ולא מבין מאיפה האודם הזה הגיע, וכמעט מיד הבנה מפציעה על פניו, והוא נאנח מעביר את ידו על פניו.
״זאת אחת החשפניות, היא ניסתה ל... לעשות דברים, הפסקתי את זה לפני שזה התחיל.״ הוא אומר, ומנסה שוב להחזיק את ידי. אני שוב מתחמקת ממנו.
אני מתיישבת במהירות עם גבי אליו, ולא קמה עדיין.
אנחנו שותקים במשך כמה שניות, כל אחד שקוע במחשבות שלו.
״למה אתה כאן ג׳ייקוב?״ אני חושבת בקול.
הוא לא עונה לי. אני מרגישה את נשימותיו החמות על עורפי, ואת שפתיו מונחות על כתפי.
״כי אני רוצה להיות כאן, איתך.״ הוא עונה בכינות.
אני יודעת שהוא מתכוון לזה, אני יודעת שיש לי רגשות חזקים כלפיי, כמעט כמו שלי יש אליו, אבל אני עדיין לא מבינה מה אנחנו עושים פה.
אני עדיין לא מבינה למה הוא לא מסוגל לשחרר אותי אפילו ללילה אחד, כל העניין הזה חייב לקבל קצת אור.
״למה לא יכלת לכבד את הבקשה שלי ולתת לי לילה אחד לבד? למה באת לכאן שיכור עם אודם מרוח על הצוואר שלך וניכנסת איתי למיטה?״ אני מאיצה בו לתת לי תשובות לשאלות לא ברורות שיש לי. שאלות שאני בעצמי לא מבינה.
הוא מנשק את כתפי, ומסמן לי להסתכל עליו, אני מזיזה את ראשי לכיוונו, ומסתכלת בעיניים שאני כל כך אוהבת, עיניים תכולות וזוהרות וכל כך כל כך יפות.
״כי אני לא יכול לסבול את המחשבה שאולי תאהבי לישון לבד יותר משאת אוהבת לישון איתי, ותחליטי לעזוב לתמיד. כי אני לא יכול לסבול את המחשבה שאולי לא באמת התכוונת למה שאמרת, ורצית שאבוא אחרייך ושאלת את עצמך למה לא עשיתי את זה.
כי אני כל כך מצטער שגרמתי לך לבכות, ואני רוצה שתדעי את זה.״ הוא אומר, מבלי להסיט את מבטו משלי אפילו לא לשנייה. המילים שלו נוגעות בי במקום חדש, מקום ששמור רק לו. אני מרגישה רטיבות בעיניי, ומסיטה את המבט במבוכה. אני כל כך בחורה.
לעזאזל, נמאס לי לבכות, בכיתי בחודש האחרון יותר ממה שבכיתי בחמש שנים האחרונות.
הוא מעביר את אצבעו מתחת לעיניי, ומנגב את הדמעות.
אני מציצה לכיוונו, ורואה חיוך קטן ואמיתי מופיע על שפתיו, ואת עיניו חוקרות את כל תווי פניי.
״את יודעת שאת בכיינית, נכון?״ הוא מקניט אותי, ואני פורצת בצחוק מהול בבכי.
״כן-״ משיכת אף ״-כן, אני יודעת.״ ג׳ייקוב פורץ בצחוק, ומעביר את רגליו משני צידי, כשהוא מחבק אותי מאחורה ומניח את סנטרו על כתפי.
״אנחנו רבים המון״ הוא מוסיף, ומנשק את עורפי כמה פעמים אחרי שהזיז את שיערי הצידה, נתן לעצמו גישה לעורי.
״ריחוק למטרת קירוב...״ אני מתרצת, וחושבת לעצמי שזה די נכון. אחרי כל ריב אנחנו נפתחים יותר ומתקרבים יותר.
״אני מניח שזה נכון. אני בהחלט מרגיש קרוב אלייך עכשיו...״ טון קולו הופך לילדותי וערמומי, וידיו יורדות אל בטני, מקרבות אותי אליו אפילו יותר.
אני מבינה למה התכוון כשאני מרגישה בליטה קטנה על גבי התחתון. אני צוחקת בקול, ומחייכת אליו חיוך יודע סוד. חזרנו להתחלה.
אני מעבירה את ידי על יריכיו בהתגרות, מעלה ומטה, אני שומעת אותו מתנשף מאחורי צמוד לאוזני, ועולה אפילו יותר מעלה. אני יודעת שזה עובד מפני שאני מרגישה את הבליטה יותר ויותר.
ואז, בלי הקדמות מיותרות, אני קמה על רגלי, ומסתובבת אל פרצופו המופתע.
״אז? מה אוכלים לארוחת בוקר?״ אני שואלת במצב רוח מרומם. ג׳ייקוב בשוק לדקה, וכשהוא מתאפס על עצמו הוא קם על רגליו, ומתקרב לכיווני.
הוא לא אומר דבר, רק תופס במותני, ומתכופף לנשק אותי. אני נותנת לו להניח את שפתיו על שלי, אבל לא משתפת פעולה. אני נותנת לו לעשות את כל העבודה, ולא מזיזה את שפתיי, למרות שממש בא לי.
ג׳ייקוב לא מוותר, ומכניס את לשונו אל פי, מלקק את שפתיי ומדליק את גופי עם הדרך המדהימה שבה הוא יודע לנשק. ידיו עוברות על ישבני, ועולות על גבי ואל בטני. אני עדיין לא זזה.
אני מרגישה שהוא מתחיל להתרגז, יופי, מגיע לו.
״את עדיין כועסת עליי?״ הוא שואל, ואני מרימה את גבותיי בפרצוף תמים.
״אני לא יודעת על מה אתה מדבר. אז אתה מכין לנו ארוחת בוקר בזמן שאני אכין קפה?״ אני מעבירה נושא, ויוצאת מבין ידיו אל האמבטיה. תמיד הייתי שחקנית טובה, טובה מאוד אפילו. ג׳ייקוב לא זז ממקומו, אני רואה על גופו שהוא ממש רוצה את זה, אבל לא מוותרת.
אני מתרכזת בארגוני בוקר, ושומעת את צעדיו של ג׳ייקוב מתקדמים לכיוון המטבח.
רעיון גאוני עולה במוחי. הוא כל כך הולך לסבול.
אני מורידה את המכנס הקצר שאיתו ישנתי, ופונה למגירת התחתונים. אני לוקחת תחתון שחור רגיל אבל סקסי. הוא צמוד ונמוך, ויושב על ישבני בול. אני נשארת עם החולצה הרחבה שאיתה ישנתי. אני זוכרת שג׳ייקוב אמר לי שהוא הכי אוהב את השיער שלי פרוע, אז אני מבלגנת אותו ומנפחת אותו. פרוע וסקסי.
אני מרטיבה מעט את שפתיי עם גלוס שקוף, ומרוצה מהתוצאה.