עברו שלושה ימים מאז הלילה הקשה שעבר עליי ועל ג׳ייקוב. שלושה ימים טובים, אני מניחה.
בכל פעם שהתחיל סיוט, ג׳ייקוב לא נתן לו להימשך יותר מדי, ובכל יום שעובר אני שמה לב ליותר ויותר מבטים אשמים על פניו של ג׳ייקוב. אני לא חושבת על כך יותר מדי. יכול להיות שהוא מאשים את עצמו על שלא הצליח לעצור את הבחור לפני שהצליח להשיג את מה שרצה,
או שאולי מאשים את עצמו על כך שזה קרה במועדון שלו, או שאולי אני מפרשת את המבט הזה בצורה אחרת לגמרי.
ג׳ייקוב יוצא לעבודה רק בשעות היום, ואני לא מצליחה להבין למה. הרי מועדונים עובדים בלילות.
אני מרגישה אשמה על כך שאני מונעת ממנו את סדר היום שלו. עבודה, ריצה בלילה, אפילו מקלחות הוא עושה רק איתי. זה בטח מרגיש כאילו יש לו תינוקת לטפל בה ולדאוג לה.
הוא ממשיך להגיד לי שאני לא מפריעה לו בדבר, ושאני לא דורשת ממנו יותר מדי תשומת לב, למרות שאני יודעת שכן, והידיעה שעוד מעט אצטרך לעזוב את הדירה הקטנה שלמדתי לחבב, גורמת לתחושת מועקה לנחות על ליבי. אני לא רוצה לעזוב, אבל חייבת.
״על מה את חושבת?״ ג׳ייקוב שואל אותי בזמן ששנינו שוכבים במיטה, זאת שעת בוקר מוקדמת, וחשבתי שג׳ייקוב ישן.
הרמתי את ראשי מכתפו, והנחתי את סנטרי על זרועו כדי שאוכל להסתכל עליו.
ג׳ייקוב לא הסתכל בחזרה אליי, אלא הסתכל לתקרה. הריסים שלו היו אפילו ארוכים יותר כשהסתכלתי עליו מלמטה, ותווי פניו החזקים נראים נאים כל כך, הוא פשוט יפיפה. למרות שבהיתי בו, נראה שהוא בכלל לא שם לב.
נראה שהמחשבות לא תוקפות רק אותי.
״רק על זה שכנראה אצטרך לעזוב בקרוב.״ אני אומרת בקול צרוד, ושמה לב לכך שרק עכשיו אני מרגישה את ידו של ג׳ייקוב על מותני -כמעט ועל ישבני- , משום שהידק אותה על גופי. אני שומעת אותו מתנשף, ונאנחת בעצמי.
״זה לא נשמע שאת רוצה לעזוב״ הוא אומר את המובן מאליו בקול בוקר עמוק וסקסי.
אני בולעת את רוקי, וחושבת מה לענות.
״אני לא, אבל אתה יודע שאני חייבת.״ אני עונה, ומתחפרת עוד קצת בחזהו של ג׳ייקוב.
בימים האחרונים, הקרבה הפיזית בינינו כמעט ושוברת גבולות. לא, לא כמעט, היא שוברת גבולות.
כל המקלחות שעשינו יחד, כבר לא מיועדות רק כדי להתנקות. בכל מקלחת ג׳ייקוב נהיה נועז יותר, ואני לא עוצרת בעדו, אבל זה אף פעם לא הרחיק לכת. אף פעם. לרוב זה רק ליטופים במקומות אינטימיים, אבל מעולם לא יותר. הלילות שאנחנו מבלים יחד, הם אך ורק בחיבוקים, והתכרבלות אחד בשני.
בכל פעם שג׳ייקוב מתכוון לצאת מהבית, הוא שואל אם אני אסתדר לבד כמה שעות, ותמיד נותן לי נשיקה על המצח לפני שעוזב ושואל אם יש לי הכל.
האחריות שהוא מטיל על עצמו כלפי מדהימה אותי. אני מוצאת את עצמי תוהה המון פעמים ״למה?״.
ג׳ייקוב הוא בסך הכל זה שמצא אותי, ועצר את מה שקרה בכל מקרה. אני מעריכה את זה שעצר את הסיוט שלי מוקדם יותר ממה שהיה יכול להיגמר, אבל באותה המידה מישהו אחר יכל היה למצוא אותי.
הטיפול בי לאחר המעשה לא הכרחי בשבילו, הוא לא חייב לעשות זאת.
״את לא חייבת לעשות כלום. אני רוצה שתשארי.״ ג׳ייקוב מזכיר לי את השיחה שהתנתקתי ממנה, ואני מנסה למצוא את המילים שיסבירו הכי טוב את מה שאני חושבת.
״אני לא יודעת למה אתה כל כך רוצה שאשאר, ואני לא יכולה להודות לך מספיק על כל מה שעשית בשבילי כל הזמן הזה. בשביל מישהי שאתה בקושי מכיר.
אני חייבת לחזור לחיים שלי, ואני חייבת להחזיר לעצמי את העבודה הקודמת שלי. שלא לדבר על כך שכנראה השותפה שלי לדירה מתחרפנת עכשיו...״ אני מתחילה עם שטף הדאגות שיש לי על הראש עכשיו, אבל לא מספיקה לסיים.
ג׳ייקוב מתרומם מיד, במהירות, והוא נמצא כעת מעליי, ידיו מחזיקות את משקלו משני צידי ראשי, והוא מסתכל היישר לעיניי.
״כל זה לא חשוב, מעניין אותי רק מה את רוצה.״ הוא אומר, ואני רואה תחינה בעיניו. זה באמת כל מה שחשוב לו, מה שאני רוצה זה כל מה שחשוב לו.
אגודלו מלטף את פניי, והוא לא מזיז את עיניו מעיניי.
אני מתהפנטת מהכחול הבהיר והיפה של הבוקר בעיניים שלו, והריסים השחורים והכבדים שמהווים מסגרת מושלמת לעיניו. שערו שנופל על מצחו בבילגון מהפנט.
אבל אני חושבת שמה שאני הכי אוהבת בו זה חום גופו. בכל פעם שאני מרגישה גל קור, אני פשוט נצמדת אליו ומתחממת מיד. גופו תמיד מקרין חום, להיצמד אליו גורם לי להרגיש טוב, תמיד.
״אני רוצה להישאר איתך״ אני אומרת מיד, בלי לחשוב, כי זה מה שאני באמת רוצה. אני לא מסוגלת לשקר לו כשהעיניים האלה מסתכלות אליי במבט המפציר הזה.
אני מחייכת חיוך קטן כשאני רואה את ההקלה על פניו, ומנסה להצמיד את גופו אליי, מטה, ולהרגיש את חום גופו שוב.
ג׳ייקוב צוחק כשהוא מרגיש את ידיי מנסות למשוך אותו מטה אליי. בעודו צוחק, הוא יורד מטה אליי, ומחבק אותי אליו שוב. אני נאנחת כשאני מרגישה את חום גופו על גופי, ולא מייחסת חשיבות לצחוק היפה שלו.
״אז תישארי איתי״ אני שומעת אותו לוחש כעבור כמה דקות, ומהנהנת מבלי לחשוב על זה באמת.
YOU ARE READING
Passion
Romance״הוא תפס בישבני, מוחץ אותו בין אצבעותיו. שרטתי את גבו עם ציפורניי הארוכות, הרגשתי את זיקפתו נצמדת אל ביטני התחתונה, חייכתי לעצמי. ריח השירותים המסריח כבר לא הסיח את דעתי, אלא החתיך הזה שקפץ עליי משום מקום. הוא הרים את שמלתי הקצרה מעט מעלה, חושף י...
