ג׳ייקוב תפס בשולי החולצה הגדולה והוריד אותה ממני באחת, והרים את המכנס הקצר אפילו גבוה יותר על מנת שיוכל למרוח משחה על פצעיי הגרועים ביותר, שקרובים מאוד לאיברי.
ג׳ייקוב לא עצר את תנועותיו, ושם משחה על ידיו הגדולות לפני שהתקרב אליי והחל למרוח את רגליי בתור התחלה.
יכלתי לראות את שהוא מתלבט אם למלא את בקשתי ולספר לי על עצמו, או שאולי עדיף שלא.
פתאום הבנתי שנפלתי עליו משום מקום.
הוא לא מכיר אותי, למה הוא מוכרח לטפל בי?
להוציא כל כך הרבה כסף עליי עבור טיפול רפואי?
לקום מהצרחות שלי באמצע הלילה ולסחוב אותי לאמבטיה על ידיו?
לחבק אותי כשאני בוכה ולנחם אותי כשאני שבורה?
הוא לא צריך לעשות את כל זה, אבל הוא עושה זאת בכל זאת. אני מניחה שזו הסיבה שאני לא מפחדת ממנו לאחר מה שקרה לי. הוא אדם טוב, אני מרגישה את זה כשהוא נוגע בי עכשיו ואני הרגשתי את זה כשחיבק אותי קודם.
לא אמרתי מילה, אלא חיכיתי לתגובה מצידו.
״השם המלא שלי הוא ג׳ייקוב אלכסנדר בלאק.״ הוא אמר בקול שקט, והסתכל בעיניי כשסיפר לי על עצמו מבלי להפסיק ללטף את רגליי.
״אני גר לבד בדירה הזו, המועדון שהיית בו אתמול הוא המועדון שלי, אחד מיני רבים.
יש לי אח אחד, ופה המשפחה שלי מסתיימת.
אני ואת הכרנו במקום שבו את עובדת, בבית הקפה. אני מניח שאת זוכרת את זה.״ הוא אמר, וזה נראה שהוא צריך המון מאמץ כדי לספר לי את כל הדברים הללו על עצמו.
חייכתי חיוך קטן, והשפלתי את ראשי אל ידיו שליטפו עדיין את רגליי.
״אני זוכרת״ אמרתי בחיוך קטן.
״אתה לא חייב לספר לי אם אתה לא רוצה, אני לא רוצה לגרום לך להרגיש לא בנוח בנוסף לכל הנטל שאני עבורך כרגע.״ אמרתי בשקט, והרגשתי את ידיו עוצרות את תנועותיהן.
הוא קם מהמיטה ולאחר שנייה התיישב קרוב יותר אל גופי העליון. הוא הניח את ידיו על שיערי הקצר והרטוב והסיט אותו אל מאחורי אוזני.
צמרמורת עברה בי כשראיתי את הדרך בה הסתכל אליי. יכלתי לראות את עיניי דרך עיניו הכחולות והיפות. כמו ים שלא נגמר.
שיערו היה רטוב מעט, כך שהוא היה אפילו שחור יותר, אם זה אפשרי, שיערות אחדות נפלו על מצחו. המראה של השיער המבולגן גרם לו להיראות צעיר יותר, וקליל יותר.
שוב, למרבה ההפתעה, ממש כמו שעשה קודם בחדר המקלחת, הוא התקרב אליי ונשק למצחי ארוכות כשידיו מלטפות את ראשי משני הצדדים, גורמות לי להרגיש בטוחה ומוגנת.
התמוססתי אל תוך מגעו, ונאנחתי בעניים עצומות.
ג׳ייקוב תפס את ראשי והרחיק אותי ממנו מעט, כדי שיוכל להסתכל עליי.
אני לא יודעת מדוע, אבל זיהיתי אשמה בעניו, לראשונה מאז שהכרתי אותו. כיווצתי את גבותיי בבילבול משהמשיך להסתכל עליי במבט הזה.
לא אמרתי דבר. מה יכולתי להגיד?
״צריך לסיים למרוח את המשחה, ואז תבואי לאכול איתי משהו. לא אכלת כלום כבר המון זמן.״ הוא אמר כשלקח את המשחה בין ידיו ומרח אותה הפעם על בטני ועל כתפיי.
לפני שיכולתי לעצור את עצמי, שאלתי אותו את מה שרציתי לשאול אותו פעמים רבות.
״זה לא מפריע לך? שאתה צריך לגעת בי כל כך הרבה כשאני ערומה למחצה?״
הסמקתי מעט כשראיתי זיק שעשוע קטן מופיע על פניו, אבל הוא נעלם כלא היה לאחר חצי שנייה.
״אני חושב שאני זה שאמור לשאול אותך את השאלה הזאת״ הוא אמר והרים את מבטו אליי לשנייה לפני ששוב העביר את עיניו אל גופי. גיכחתי מעט, כי זה נכון.
״אני לא יודעת למה, אבל לא. זה לא מפריע לי.״ אמרתי בשקט והסתכלתי בעיניו.
עצמתי את עיניי כשהרגשתי צמרמורת נוספת עוברת בי כשג׳ייקוב לא הסיט את מבטו.
נהניתי מידיו שהקלו על כאבי. יש נקודות שג׳ייקוב התרכז בהן יותר, אני מניחה שזה קשור לעובדה ששם כואב לי יותר.
״בכל זאת, זה לא מפריע לך? או אולי מביך אותך?״ המשכתי בשלי, מבלי לוותר.
״הו לא. זה ממש לא מפריע לי.״ ג׳ייקוב ענה לי, קולו תפס גוון עמוק יותר. פקחתי את עיניי במהרה.
הוא לא ניסה להסיט את מבטו, או לקום וללכת, הוא הסתכל בעיניי, רגוע לגמרי, וראיתי שהוא לא מתחרט על מה שאמר, הוא שלט לגמרי במילים שלו.
ראיתי את כתפיי מקבלות צבע אדמדם, ואת שדיי מזדקרים מעט. עורי קיבל עור ברווז, ועור פניי התחמם לגמרי.
הובכתי אפילו יותר כשידעתי שהוא יכול לראות את כל מה שאני יכולה לראות, ואפילו יותר, לראות מה מילותיו עושות לי דרך עיניי.
למרות שזה דרש ממני המון מאמץ, הסתכלתי עליו. לראשונה יכלתי לראות את שיניו כשחייך חיוך יפה לכיווני. חיוך שנון, מקניט מעט. מרענן.
חבטתי על זרועו בכעס מבוייש, ועם חיוך מובך.
מיד לקחתי את השמיכה הגדולה וכיסיתי את גופי.
״אל תדאגי ליילה, אני יכול להתאפק. רק עוד קצת.״ הוא אמר וחייכתי לנוכח הצחוק היפה שנפלט ממנו, שיש לי הרגשה שלא הרבה שמעו.
תחושות עמוקות עברו בגופי, באיברי, בשדיי. אפילו באוזניי.
מהרגע שראיתי אותו ידעתי שיש בו משהו אחר, שיגרום לי לתחושות כאלה במשפט אחד בלבד.
ג׳ייקוב לקח את החולצה שהוריד ממני קודם, והלביש אותה עליי מבלי להוריד את השמיכה ממני.
הוא הושיט את ידו בחיוך קטן וקם על רגליו כשלקחתי אותה.
״בואי נלך לארגן לך משהו לאכול״.
YOU ARE READING
Passion
Romance״הוא תפס בישבני, מוחץ אותו בין אצבעותיו. שרטתי את גבו עם ציפורניי הארוכות, הרגשתי את זיקפתו נצמדת אל ביטני התחתונה, חייכתי לעצמי. ריח השירותים המסריח כבר לא הסיח את דעתי, אלא החתיך הזה שקפץ עליי משום מקום. הוא הרים את שמלתי הקצרה מעט מעלה, חושף י...
