Passion

18: fear

אני מסתכלת במראה הגדולה שמולה אני עומדת, ובוחנת את הבגדים שלי. אני לובשת גינס שחור ארוך ורגיל לגמרי, וחולצת גולף בצבע זית, צמודה וארוכה.
מזג האוויר התקדר מעט בזמן האחרון, לכן חולצה ארוכה ודקה תתאים בהחלט. בחרתי נעליי אולסטאר שאיתם הכי נוח לי לעבוד , והשתהתי מעט מול בבואתי.
מעולם לא באמת התלבשתי ככה, אם הייתי שמה מכנס גינס ארוך, אז קרוב למדי שהייתי שמה איתו גופיה שחושפת את הכתפיים, מעט את החזה, ואפילו את הבטן או הגב.
אם הייתי שמה חולצה ארוכה, אז הייתי מתאימה לה חצאית קצרה וצמודה, או מכנס קצר וחמוד.
אני מניחה שהשתנתי במובנים רבים.
הלילות שלי כבר לא מלאים בזרים, מוזיקה, ריקודים ושתייה. הם מלאים בג׳ייקוב, בחיבוקים, מילים, סיוטים ודמעות. אני חולמת שוב ושוב את אותו החלום, שבו הוא חוזר, הבחור שאת פניו אני לא זוכרת ואת שמו אני לא יודעת. אני רק מרגישה שהוא האדם שהכי מפחיד אותי על כדור הארץ. הייתי רוצה לשאול את ג׳ייקוב מה קרה לו, אבל תמיד דוחה את זה.
כל כך הרבה יתרונות לשינוי הזה שנעשה בחיי, ועם זאת כל כך הרבה חסרונות. השינוי הזה היה צריך להתממש, אני יודעת את זה, תמיד ידעתי, אבל לא חשבתי שהוא יבוא בצורה כזו. צורה שפצעה אותי, את מי שהייתי, את מה שחשבתי, הדברים מהם פחדתי והדברים מהם נהניתי. אני רק יכולה לקוות שהפציעה הזו לא תשאיר צלקת.
דמותו של ג׳ייקוב מסיטה את תשומת ליבי מהמחשבות שמשתלטות עליי בכל פעם שהוא לא בסביבה.
נראה שהן רק מחכות ללכתו של ג׳ייקוב על מנת לתקוף אותי, ובצדק, ג׳ייקוב הוא יריב ראוי.
חיוך עולה על שפתיי כשאני מסתכלת עליו דרך המראה. הרבה יותר כיף להסתכל עליו מאשר עליי.
הוא לובש ג׳ינס שחורים ועדיין ללא חולצה, שיערו השחור והחלק מבולגן על ראשו, ונראה מבריק כשהמנורה נמצאת ממש מעליו. מראהו יכול לבייש כוכבים הולווידים.
הוא מתקרב אליי מאחור עם חיוך על פניו. שמתי לב שבכל פעם שג׳ייקוב מחייך, קמטים סקסים להחריד ממלאים את קצות עיניו, ולא בגלל השנים שעוברות, אלא יותר באופן נערי. אני בטוחה שגם כשהיה רק נער צעיר הקמטים האלו נכחו בכל פעם שחשף את החיוך היפה שלו. כשהוא מחייך חיוך אמיתי וגדול, עיניו מתכווצות לחרכים קטנים וריסיו השחורים מתכווצים אחד לשני ומייצרים מסגרת שחורה ואטומה סביב עיניו. כל דבר בו מהפנט אותי, הדברים הכי קטנים שאני בטוחה שאף אחד לא שם לב אליהם, ואני אמות לפני שאתן לו לדעת שאני שמתי לב אליהם, מפני שזה גובל להטרדה.
הוא מחבק אותי מאחור, ידיו החזקות על בטני, ושפתיו מנשקות את עצם הבריח שלי מבעד לחולצה, לפני שהוא מניח את סנטרו על כתפי ומסתכל עליי דרך המראה.
אני מחליקה את ידיי על ידיו, ומחזקת את אחיזתן עליי.
אני רוצה להיאנח ולהישען לאחור בהנאה כשחומו המוכר מקיף אותי, ובמקום לנסות למצוא סיבות למה לא לעשות זאת, אני נמסה אל חומו בדיוק כמו שרציתי.
״את בטוחה שאת לא רוצה לעבוד איתי? נוכל להיות יחד כל היום, ואני באמת זקוק לעזרה בעניינים משרדיים.״ הוא מזכיר לי שוב את האופציה הקלה ביותר שעומדת מולי, והמפתה בהחלט. אבל אני צריכה להשיג עבודה בעצמי, וגם להתרחק מעט מג׳ייקוב יהיה הכרחי בשלב כלשהו. זה כמובן הדבר האחרון שאני רוצה, אבל אני לא רוצה שיימאס לו ממני. בנוסף, הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה שנריב ונצטרך לראות אחד את השני גם בעבודה מבלי יכולת לברוח אחד מהשנייה. קצת זמן לחוד יהיה טוב.
אתמול התקשרתי לטס ודיברתי איתה מעט, היא אמרה שהיא התחילה לעבוד בבית קפה-מסעדה, היא אמרה שהמקום הזה גדול לעומת מלבורן -בית הקפה הקודם שעבדנו בו בשביל אוֹלי המניאק- והיא גם אמרה שהם צריכים מארחת ומלצרית, אני אוכל להיות מה שאבחר, ואפילו גם וגם. אני חושבת שאנסה לעשות את שניהם. היום הוא היום הראשון שלי, טס דיברה עם הבוס עליי, היא סיפרה שיש לי ניסיון רב, ושאני עובדת טובה ואחראית ועוד שקרים אחרים, אז הוא פשוט אמר שאבוא לשם ליום התלמדות, שאותו טס תעביר לי.
זה לא יכול להיות קל יותר או מרשים פחות. אני מודעת לכך שזה פתטי שזאת האופציה היחידה שלי, אבל הדברים שאני טובה בהם הם פשוט דברים שלא פשוט לפתח מהם קריירה.
אני מנענעת בראשי, ומסתובבת אל ג׳ייקוב כדי שאוכל לנשק אותו. הנשיקה איטית ושלווה, אני מרגישה איך הרוגע משלט על שנינו. אין שום צורך להעמיק אותה, מפני שהיא מושלמת.
״אני בטוחה.״ אני משיבה קצרות, וג׳ייקוב מהנהן אליי לחיוב. אני מחייכת על השינוי המשמעותי שהוא עדיין עושה למעני. אני יודעת שהאינסטינקט הראשוני שלו הוא להתווכח ולהשתלט על המצב. אבל הוא דוחק אותו הצידה, בדיוק כמו שביקשתי ממנו.
״אני אקח אותך לבית הקפה, ואחכה לך בחוץ עד שתצאי ותאשרי לי שהכל בסדר. אם יש לך הרגשה הכי קטנה שהבוס החדש דומה אפילו מעט לבוס הקודם שלך, אני רוצה שתגידי לי. בבקשה.״ הוא מבקש, ואני מהנהנת לאישור. גם אני מוכנה להתפשר בשבילו.
ג׳ייקוב מנשק אותי שוב, והפעם הלשון שלו משחקת תפקיד. הנשיקה מתעמקת כשידיו של ג׳ייקוב יורדות אל ישבני ומלטפות את כל כולו. צמרמורת עוברת בי ופתאום ממש מתחשק לי להיכנס אל המיטה יחד איתו, ולא לצאת ממנה לעולם. אני מלטפת את גבו החזק ונהנית מתחושת גליי השירירים תחת ידיי.
פיו של ג׳ייקוב עוזב את שפתיי ועובר אל לסתי, לשונו מלקקת אותי, ושפתיו מרחפות בעדינות מעל עורי הרותח. אני מרגישה את שפתיו יורדות מטה יותר, עד שאני כבר לא מרגישה אותם בכלל.
אני פוקחת את עיניי כשג׳ייקוב בוהה בצווארי במעט כעס ושפתיו משרוברבות בעצב. ידיו מנסות למשוך מטה את הצווארון ההדוק, ואני צוחקת כשג׳ייקוב נוהם, כשהוא מבין שהחולצה הזאת לא צייתנית במיוחד. שיערו הסתור על מצחו רק מוסיף למראה של הילד הכועס.
אני רועדת כשאני מרגישה את ידיו של ג׳ייקוב מתמקדות בחולצתי ומדגדגות את מותני.
״אני לא אוהב את החולצה הזאת״. הוא פוסק ואני מחייכת אליו בהומור. ידיו מנסות למשוך את הצווארון ההדוק מטה בשנית, והוא כבר מבין שזה לא יקרה.
הוא נאנח ומניח את מצחו על חזי בייאוש ואני צוחקת כשידיו מלטפות את חזי מעל החולצה, כמעט כאילו והן נפרדות ממנו.
״מה אתה עושה?״ אני צוחקת מעל ראשו, ונושכת את שפתי כשממש מתחשק לי לגנוח.
״נפרד״ הוא עונה קצרות, ואני צוחקת בקול רם. אני כל כך אוהבת את הצד הזה בו. לדעת שקשה לו להוריד את ידיו ממני, כמו שלי קשה להוריד את ידיי ממנו, מדליק אותי אפילו יותר. בכל זאת, יש לנו לפחות עוד ארבעים דקות עד שנצטרך לצאת, ובכל מקרה אף פעם לא הייתי הטיפוס שמגיע בדיוק בזמן לעבודה.
אני מחייכת אליו בקונדסות ומרימה את חולצתי אל מעל ראשי, שיערי מתבלגן כשהחולצה מרימה אותו מעלה. מבטו המהופנט של ג׳ייקוב גורם לי להרגיש סקסית כמו שלא הרגשתי מעולם. גם לא כשעמדתי מוקפת בחורים חתיכים עם שמלת מיני צמודה ונעלי עקב גבוהות. מעולם לא הרגשתי כך, ובטח לא כשאני נראית כך. מבטו של ג׳ייקוב מתחדד, ועיניו מתכהות בין רגע, וידיו מתהדקות על מותני הדקות והחשופות.
״כבר אמרתי לך שאני ממש אוהב את הציצי שלך?״ נשימתו החמה נמצאת על חזי, וידיו עוברות אל מאחורי גבי על מנת לפתוח את החזיה השחורה שאני לובשת.
אני מנענעת בראשי, ועיניו הכחולות שנראות ממש כהות כרגע מסתכלות בעיניי, מבלי להסיט את המבט לשנייה. הוא מחייך חיוך קטן כשידיו מגיעות אל קרס החזיה, ועיניו עדיין מרתקות את עיניי.
״אז אני ממש אוהב את הציצי שלך.״ הוא אומר בדיוק כשידיו פותחות את החזייה במיומנות, והיא נופלת במורד ידיי אל הריצפה. עיניו של ג׳ייקוב מתמקדות בשדיי, והוא שואף אוויר בחדות. ידיו מלטפות בעדינות את זווית שדיי, ואני מקמרת את שדי אליו, מתחננת בשקט לעוד מגע.
״בלילה הראשון שהיית פה והייתי צריך להחליף את
השמלה שלבשת, וראיתי את הגוף המדהים שלך בפעם הראשונה, לא יכלתי להפסיק לחשוב עליו.״ הוא לוחש, ומנשק בעדינות את שדי הימני, קצה לשונו נוגע בעורי, והוא מתלקח במהירות האור. פיטומתיי מזדקרות, וראשי נשמט אחורה. מילותיו מחממות אותי מבפנים, ואני יכולה להרגיש את הרטיבות המצטברת בתחתוניי. ״ואז, בפעם ההיא שישבת על המיטה, מפוחדת ומבולבלת, והרופא נגע בך וטיפל בך, רציתי אני להיות זה שילטף את העור הנעים שלך, ויעלים את הכאב שלך.״ הוא ממשיך, ומנשק הפעם את שדי השמאלי. אני לא יודעת מה מחמם אותי יותר, המגע שלו, או המילים שלו. אבל אפשר להגיד שזה שילוב די מדהים.
בימים הראשונים שלי פה הוא לא עשה שום צעד שגרם לי לחשוב שזה מה שהוא חושב לעצמו. גם הדרך בה הסתכל עליי לא רמזה לי בשום צורה שהיא שזה מה שהוא רצה. אני רוצה להודות לו על כך שהיה לו כל כך חשוב שארגיש בנוח ובטוחה, שהוא הסתיר כל כך טוב את מחשבותיו ואת רצונותיו.
״ובפעם הראשונה שראיתי אותך עירומה לגמרי, באמבטיה, אני נשבע שעמד לי כל כך חזק שאני לא יודע איך לא שמת לב.״ הוא מוסיף, והפעם שפתיו מוצצות את פיטמתי, ולשונו עוברת במעגלים סביבה. אני גונחת ותופסת את שערות עורפו, מושכת קלות ודוחפת את ראשו חזק יותר לכיווני. ידו השנייה מוחצת את שדי הימני, ואצבעותיו משחקות בפיטמה הזקורה והרגישה.
״כשראיתי איך הגוף שלך מגיב אליי, איך הציצי היפים שלך מזדקרים רק למעני, ואיך הצוואר הסקסי שלך נהיה אדום מהמילים שלי״ - הוא גונח כשהוא נזכר -״רציתי כל כך לנשק אותך. בכל מקום אפשרי.״ הוא אומר, לפני ששפתיו מתנפלות על שפתיי, ומנשקות אותי עמוק וחזק. אני בקושי שמה לב שגופו דוחף אותי אחורה, אל הקיר, וידיו פותחות את כפתור הג'ינס שלי.
אני עוצרת את ידיו, והוא מסתכל עליי בבילבול.
אני מסמיקה ועדיין מעורפלת מהרגעים האחרונים ומהמילים המשכרות שלו, כשהמילים שלי יוצאות ממני בלחישה זקוקה, ״אני רוצה לעשות את מה שאמרת״.
גבותיו מתכווצות כשקצות שפתיו עולות מעלה מעט.
״לעשות מה?״ הוא שואל, ואני יודעת שהוא הבין למה התכוונתי, אבל מחליט לשחק איתי.
״נו, אתה יודע מה.״ אני אומרת, ומרגישה את עורי מתחמם אפילו יותר. חיוכו של ג׳ייקוב גדל.
״את רוצה למצוץ לי?״ הוא שואל, ואני מתנשפת בכעס על המילים המביכות והבירור מכוונות שלו.
אני מהנהנת מבלי להסתכל בעיניו.
ג׳ייקוב מתקרב אליי אפילו יותר, כך שפניו סנטימטרים ספורים מפניי. ידו תופסת בעדינות בסנטרי בכדי שאסתכל עליו. החיוך ירד מפניו, והוא נראה רציני יותר. התשוקה ברורה מאוד בעיניו.
״אני צריך שתגידי את זה, אני צריך לדעת שאת בסדר עם זה ושאת מוכנה לזה.״ הוא מבקש, ואני מתאהבת בו קצת יותר.
מתאהבת? אוי לא.
אני מהנהנת, ומחליקה את ידי על כתפיו באיטיות.
״אני רוצה לטעום אותך, בדיוק כמו שטעמת אותי.״ אני אומרת, ומופתעת מעט כשאודם מופיע על לחייו של ג׳ייקוב, אבל הוא לא נראה מובך. כך שאני מבינה שזה לא סומק, אלא התגובה של הגוף שלו למילים שלי.
ג׳ייקוב לא הטיפוס שיסמיק ממילים.
אני תופסת יוזמה ומניחה את ידי על חזהו של ג׳ייקוב, ודוחפת אותו אחורה. חיוך חייתי מופיע על פניו כשרגליו צועדות לאן שאני מורה להן. כשהן נתקלות במיטה, הוא מתיישב. אני מחייכת בתגובה למבט שהוא מעניק לי. מתפעל. רעב. זקוק. אוהב?
אני שולחת את ידיי אל מכנסי הג'ינס השחורים שלו, ופותחת את הכפתורים ברשלנות.
אני מתקשה לדחוף אותם מטה, ומתנשפת בעצבים שאפילו להוריד את המכנס שלו אני לא מצליחה.
הוא בטח לא מצפה ליותר מדי, מפני שאף פעם לא באמת עשיתי את זה, אבל אני רוצה לעשות לו טוב כמו שהוא עשה לי.
ג׳ייקוב צוחק, ומוריד את מכנסיו בקלות, יחד עם הבוקסר.
זקפתו נראית ענקית, יותר ממה שראיתי בעבר.
אני בולעת את רוקי, ויורדת על ברכיי, כדי שיהיה לי יותר נוח.
אני נזכרת בכל הסיבות שבגללן לא רציתי לעשות את זה עד היום, אבל דוחפת אותן אל ירכתי מוחי.
אני תופסת את הבסיס, ומסתכלת על זה כאילו זה פרוייקט מדעי. איך אני אמורה להכניס את כולו לפי?
אני שומעת את ג׳ייקוב צוחק מעליי, וממהרת להרים אליו את עיניי.
״אין לזה מדריך, ליילה, תעשי מה שאת חושבת. כבר אמרתי לך שמספיקות לי השפתיים האלה סב...״ הוא נאנק כשאני מכניסה אותו לפי, וקוטעת אותו באמצע.
אני מוצצת רק את הראש להתחלה, ומבינה שזה לא כזה גרוע כמו שחשבתי. זה בהחלט מרגיש טוב לראות את ג׳ייקוב ככה. שרירי בטנו וחזהו הדוקים, ככה שאני יכולה לראות כל קו שריר אפשרי.
הוא מתקשח אפילו יותר, וירכיו של ג׳ייקוב נרעדות מעט. ידיו קפוצות לאגרופים, ועיניו מזוגגות כשהן מסתכלות עליי.
אני מכניסה קצת יותר, ומשחקת עם לשוני תוך כדי.
ידי שעד עכשיו החזיקה אותו בבסיסו, עכשיו מתחילה לעבור על כל הבסיס, למטה ולמעלה.
אמנם לא עשיתי את זה אף פעם, אבל כן ראיתי סרטים, או סרטונים שרואים בנות עושות את זה. אז אני יודעת פחות או יותר מה לעשות, ומה ג׳ייקוב בטח יאהב.
אני מכניסה ממנו כמה שאני יכולה אל פי, ויונקת אותו בחוזקה.
״כן, זה מרגיש כל כך נעים, בייבי... תמשיכי״
ג׳ייקוב גונח, וידו מסתבכת בשיערי כשהוא דוחף את ראשי מטה שוב, לפי הקצב שלו.
אני נזכרת במה שהוא אמר לי באותו היום שדיברנו על זה, שהוא רוצה שאסתכל עליו מלמטה. אז אני מרימה את מבטי אליו, ולא מסירה אותו מעיניו.
לחייו של ג׳ייקוב מאדימות, והוא מתנשף במהירות כשאני מלקקת את כל כולו.
״כן, בייבי, תסתכלי עליי.״ הוא נוהם, ואני עושה כפי שביקש. ידיו מזיזות את שיערי מפניי, ותופסות אותו מעט בחוזקה, אבל זה נעים.
אני מגבירה את המהירות, ומרגישה משהו מלוח וחמים בתוך פי. אני מוציאה את הזין שלו מפי, ורואה שהוא גומר.
אני מחליטה לעשות צעד אחד אחרון שאני בטוחה שג׳ייקוב יאהב, אני מתקרבת אל בטנו, ומלקקת עם לשוני את הכתמים הלבנבנים. הטעם לא נעים, אבל נסבל, ובהחלט שווה את המבט של ג׳ייקוב כשלשוני מלקקת את עורו החמים. שפתיו נפערות, ועיניו מתקדרות בסקסיות. אני מרגישה אותו רועד תחתיי, ומיד לאחר מכן את ידיו תופסות את מותניי, ומושכות אותי אליו בקלילות.
המבט שעל פניו שווה הכל. הוא נראה מסופק, רגוע, רך, ומופתע.
״זה היה... הכי טוב״ הוא אומר, ואני פוערת את עיניי.
אולי הוא משקר כדי לגרום לי להרגיש טוב?
״אני לא משקר, זה באמת היה הכי טוב. במיוחד בקטע שבו הסתכלת עליי, זה היה השיא.״ הוא אומר בחיוך ילדותי, ואני צוחקת.
״איך היה לך?״ הוא שואל, ואני מושכת בכתפיי.
״ידעתי שזה ירגיש טוב איתך.״ אני אומרת, ורואה את הדאגה מתעופפת מעיניו.
אני רוצה לנשק אותו, אז זה מה שאני עושה.
אני מנשקת אותו, חזק ולאט, ואני מרגישה אותו מתקשח שוב תחתיי.
״אוקיי, כדאי שנלך. זה היום הראשון שלך בעבודה המזויינת.״ הוא אומר, אבל בניגוד למילותיו, ידיו יורדות אל ישבני, ושפתיו עוברות על צווארי בנשיקות רטובות.
אני מצחקקת ומלטפת את שיערו הנעים.
״מתחשק לי מקלחת עכשיו.״ אני אומרת, ומתנשפת כששפתיו מוצאות את הנקודה הרגישה שלי תחת האוזן, ומוצצות אותה בהתגרות נעימה ומכאיבה בו זמנית, לשונו מלקקת את הנקודה הכאובה, ומעבירות את הכאב הקטן בצמרמורת.
״נתקלח כשנחזור. אני חייב להזכיר לך שאם היית עובדת אצלי, היינו יכולים להמשיך את זה כמה שרק היינו רוצים. הבוס שלך היה מבין.״ חיוך מקניט חושף את שיניו היפות, ושפתיו נושכות את אצבעותיי שליטפו את פניו. אני צוחקת, ומגלגלת את עיניי. למרות שיש משהו בדבריו.
״נמשיך כשנחזור הביתה, יש לנו את כל הזמן שבעולם.״ טון קולי יוצא קצת רך יותר ממה שהתכוונתי, ואני מפחדת שזה יצא כמו ילדה מאוהבת שחולמת ליותר ממה שהיא יכולה להשיג. אני לא יודעת מה ג׳ייקוב מתכנן לעתיד, אבל אני בטח שלא רוצה לכפות עליו שום דבר, או לגרום לו להרגיש כאילו הוא חייב לי משהו.
אני מסיטה את מבטי מעיניו שמסתכלות עליי בריכוז לא ברור.
״נכון, אין למה למהר.״ הוא לוחש. מופתעת, אני מרימה את מבטי על עיניו הרכות והחמות, והחוששות?
אני מחייכת, ומנשקת אותו באהבה.