Passion

17: eyes of an angel

אני משלבת את אצבעותיי עם אצבעותיו של ג׳ייקוב, בכדי לרכך אותו מעט לפני שאני עומדת להגיד את מה שאני עומדת להגיד.
אצבעותיו אוטומטית נסגרות על שלי, ועיניו נפתחות באיטיות לכיווני. עם אור הבוקר העיניים שלו נראות אפילו בהירות יותר. הן זוהרות אליי.
הוא פשוט יפיפה.
״בוקר טוב״ הוא אומר בקול צרוד, ומלטף עם ידו השנייה את גבי.
״בוקר טוב״ אני אומרת בחזרה, ומנשקת את לסתו.
הוא מחייך חיוך ישנוני, ועוצם שוב את עיניו.
טוב, הוא במצב רוח טוב. זה הזמן להגיד את מה שיש לי להגיד, ולקוות שלא יתעצבן, או ימחה.
״אז... חשבתי על זה, ואני חושבת שאני רוצה לחזור לעבוד.״ אני אומרת בהיסוס, ורואה את עיניו נפקחות במהירות, ומסתכלות בפנים מכווצות על התקרה.
אוי לא.
״מה? אצל הבן זונה ההוא שכמעט הרביץ לך? בחיים לא!״ הוא אומר במהירות, ומתיישב לפני שאני מספיקה להגיד מילה נוספת. אני שמה את ידי על מצחי בייאוש, ולא מבינה איך הוא יכול לחשוב בכלל שאי פעם אחזור לעבוד אצל אוֹלי.
״ברור שלא! אני אחפש עבודה אחרת, הוא לא האופציה היחידה שלי.״ אני אומרת בשקט, כדי לא להרגיז אותו עוד יותר.
אני לא רגילה לכך שאני צריכה סוג של ״לבקש רישות״ ממישהו על מנת לעבוד. כל העניין הזה חדש שלי, ומעט מעצבן אותי, אבל אני יודעת שגם ג׳ייקוב שינה את אורח החיים שלו למעני, כך שאני יכולה לעשות את אותו הדבר.
״אני....-״ ג׳ייקוב מתחיל לומר, אבל מפסיק לדבר. הוא צובט את גש אפו ונאנח, אני עדיין לא יכולה לראות את פניו, ומצטערת על כך. אני קמה ממקומי לפני שהוא מספיק להגיד דבר נוסף ושולחת את רגלי אל צדו השני. אני מתיישבת על יריכיו, ומסתכלת בעיניו בזמן שהוא מחבק את מותני ומחפש את המילים שהוא רוצה להגיד, אני רואה שהוא לא יודע מה לומר בדיוק, אבל מחכה שימצא את המילים. זאת הדרך החדשה שלנו, להקשיב.
״אני לא מבין, חסר לך משהו?״ הוא שואל, ואני ממהרת למחות. ״ברור שלא.״ אני אומרת ברוך, ומחייכת חיוך קטן כשאני רואה את עיניו המודאגות. הוא פשוט... מדהים. אין לי עוד מילים. איזה עוד בן אדם היה מכניס בחורה לבית שלו ודואג לה בצורה כזאת?
״אתה כל כך טוב איתי, ג׳ייקוב.״ אני לוחשת, ולא יודעת מה להגיד כדי להודות לו כמו שאני רוצה להודות לו.
״אני לא מכירה המון אנשים שהיו נוהגים כמו שאתה נוהג. אתה אדם טוב.״ אני אומרת, ומתבלבלת מעט כשהוא מסיט את מבטו, ומבט אשם מעט נראה על פניו.
אני לא יודעת מה להגיד, מפני שמבטו מבלבל אותי.
״אני רוצה למצוא עבודה כדי שיהיה לי משהו לעשות, כדי שמשהו יעסיק אותי, וגם, כמו שאמרתי לך, אני רוצה להיות עצמאית. לחזור לשגרה.״ אני מוסיפה, ורואה שהוא נלחם עם עצמו. לבסוף הוא מהנהן לכיווני.
״טוב, בסדר. אז תעבדי אצלי״ הוא אומר, ואני נאנחת כשג׳ייקוב השתלטן משתלט עליו.
״ממש לא. כל העניין בלהיות עצמאית, הוא להשיג עבודה בעצמך, בלי שיהיו לך פרוטקציות.״ אני מסבירה, ורואה את מבטו מתעצבן לאט לאט, אז אני עושה את הדבר היחיד שאני יודעת שיסיח את דעתו מהעניין הזה.
אני מנשקת אותו, הכי לאט שאני יכולה.
שפתיו הרכות והנפוחות מהשינה דורשות יותר, ואני נותנת לו. לשונו מחליקה אל תוך פי, ואני נאנחת כשידיו תופסות בחוזקה את מותניי.
אני מתחילה להזיז את מותני קדימה ואחורה, משחזרת את מה שהיה במכונית שלו. אני זוכרת שהוא אהב את זה. לג׳ייקוב לעומת זאת, יש תוכניות אחרות.
הוא מסובב אותנו במהירות, כך שהוא מעליי ורגליי עדיין קשורות על מותניו.
״אני יודע מה את מנסה לעשות...״ הוא לוחש, ומנשק את צווארי שנמתח בשבילו, מכרסם, מוצץ, ואז מלקק כדי להקל על הכאב הנעים.
״זה לגמרי מצליח לך.״ הוא אומר, ואני צוחקת בקול.
צחוקי גווע כשידיו מחליקות על מתחת לחולצה הגדולה שלו, שהחלפתי אליה אמש, לפני שנכנסנו למיטה.
ידיו מלטפות את בטני, את שדיי, ואני מרגישה שהוא מכסה את כל גופי עם ידיו הגדולות.
״כל כך קטנה ועדינה״ הוא אומר בין נשיקה לנשיקה, ואני חושבת על ליבי, ועל כך שהיא ההפך הגמור ממני. היא גבוהה ורזה, לעומתי, אני נמוכה, ועגולה יותר באזור הישבן והיריכיים. החזה שלי לא קטן, ותמיד התגאתי בו. הוא לא ענק, הוא גם לא הכי גדול, הוא מתאים בדיוק לגופי.
שיערי קצר, כהה, ופרוע. לעומת ליבי ששיערה ארוך וחלק ללא רבב. עיניה כחולות ומלוכנסות מעט, ממש כמו חתולה, לעומת העיניים החומות והבהירות שלי, שתמיד היו גדולות ועגולות. אני מניחה שההגדרה המתאימה להן היא עיני שקד. הריסים הארוכים והכהים שלי תמיד הוסיפו למראה שלהן, והגדילו אותן אפילו יותר.
אפה של ליבי מחודד וישר לפי מה שאני זוכרת, מראה מעט מלכותי. שלי לעומת זאת קטן וסולד, מן אף כפתור, עם נמשים עליו.
מה שתמיד אהבתי בעצמי, היו השפתיים. המראה שלהן תמיד נראה נפוח וורוד, כאילו הרגע קמתי משינה, אני זוכרת שכמעט כל בחור שהייתי איתו, החמיא לי על השפתיים שלי.
אם הוא היה יזיז של ליבי במשך תקופת זמן, זה אומר שהוא אוהב את איך שהיא נראית, נכון?
״היי״ אני שומעת את ג׳ייקוב, ומסתכלת עליו בשקט.
״נעלמת לי, הכל בסדר?״ הוא שואל, ואני מהנהנת לחיוב, ולא אומרת דבר, מחשש שאפלוט את המחשבות שלי, מה שקורה המון.
״נו קדימה, חשבתי שסיכמנו שנהיה פתוחים אחד עם השנייה. ספרי לי.״ הוא אומר, והופך אותנו שוב, כך שאני שוב יושבת עליו, ועיניו מול עיניי.
הוא מרוכז בי, ולא נראה שנשיקה תשכיח ממנו הפעם את השתי דקות האחרונות.
״זה סתם...״ אני אומרת, ונוזפת בעצמי על שאני שוב מקנאה במישהי שג׳ייקוב גמר איתה בגללי.
הוא יחשוב שאני קנאית ומשוגעת.
אני מתחננת אליו במבטי שיעזוב את זה, אבל עיניו לא סרות משלי.
אני מוצאת את אצבעותיי משחקות שוב בצווארו החשוף, ציפורניי מציירות צורות על שריריו, ועיניי מסתכלות עליהן עושות את זה.
״זה פשוט ש... ליבי שונה מאוד ממני, מבחינת המראה. וחשבתי על זה שאם היית איתה, זה אומר שאתה אוהב את איך שהיא נראית...״ אני מסבירה, וקולי נוטש אותי עם כל מילה שמוסיפה לצאת משפתיי.
אני מציצה אל ג׳ייקוב, שמסתכל עליי מחויך.
״אל תחייך״ אני אומרת ומקמטת את אפי בכעס.
״את כל כך קנאית וחסרת מודעות עצמית.״ הוא אומר משועשע, ואני חובטת בכתפו, מנסה לרדת ממנו.
ידיו מחזיקות אותי במקומי ולא נותנות לי לרדת ממנו.
״את לא יודעת כמה את יפה״ הוא מוסיף, ויריכי מפסיקות לזוז ולנסות למצוא דרך לרדת ממנו.
״שלא לדבר על סקסית״ הוא אומר בקול צרוד, ועיניו יורדות אל שפתיי הפעורות מעט.
״כן, עד לפני פחות משבועיים הטעם שלי היה רגליים ארוכות, תחת מעוצב ושיער ארוך.״ הוא אומר, ואני סוגרת את שפתיי כשמילותיו מכניסות בי חוסר ביטחון, כשהוא מונה את כל הדברים שהוא אוהב בבחורות שלו, ושאין בי.
״אבל הטעם החדש שלי הוא רגליים סקסיות להחריד, תחת עגול ומגרה, שיער קצר ופרוע, ועיניים חמות ועגולות, שדרכן אני יכול לראות הכל. מה את חושבת, מה את מרגישה. עיניים של מלאך.״ הוא אומר, ואגודלו מלטף את האיזור תחת עיניי בעדינות. אני מחייכת חיוך קטן כשהוא מתאר את גופי בצורה כזו, וכשאני רואה את התשוקה והכנות בעיניו, ויודעת שהוא מתכוון לכל מילה.
עיניו יורדות שוב אל שפתיי המחייכות, והוא גונח. אצבעו יורדת אל שפתיי, ומלטפת את שפתי התחתונה.
״ואלוהים, שלא לדבר על השפתיים האלו. כאילו, פאק, אני לא יכול לחכות להרגיש אותן סביבי, עם העיניים והריסים האלה מסתכלים עליי מלמטה. אלוהים, עומד לי רק מלחשוב על זה.״ הוא מוסיף, ואני משתנקת.
אף פעם לא עשיתי דבר כזה לאף אחד, לא הסכמתי, אבל עם ג׳ייקוב אני יודעת שזה שונה. אני מוצאת את עצמי מדמיינת את מה שהוא תיאר עכשיו, ומחכה.
״אני.. אממ, אף פעם לא...״ אני מסמיקה עמוקות ושוב שורטת את צווארו בהיסח דעת.
אני שומעת אותו מתנשף, ומרימה את מבטי לראות מה התגובה שלו על ההודאה שלי.
״אף פעם לא מצצת למישהו?״ הוא שואל, ואני מופתעת מהדרך שבה הוא אומר דברים גסים כל כך בקלות.
אני שוב מסמיקה, ומנענעת בראשי.
״רגע, גם אתמול הייתה הפעם הראשונה שלך? אני הראשון שטעם אותך?״ הוא שואל, ואני קוברת את פניי בצווארו כשהוא לא מפסיק להביך אותי כל כך.
אני מהנהנת בראשי שנמצא עדיין קבור בצווארו.
״אין לך מושג כמה זה מחרמן אותי״ הוא ממלמל, ומושך את שיערי מעלה כדי שאסתכל עליו.
״למה אף פעם לא עשית את זה?״ הוא שואל כל כך בקלות, כאילו שיחות על סקס זה דבר מצוי כל כך.
״אף פעם לא הרגשתי בנוח עם זה, זה הרגיש לי... אינטימי מדי.״ אני אומרת, ורואה דאגה מתעוררת בעיניו.
״רצית לעשות את זה איתי אתמול?״ הוא שואל, ואני מהנהנת בבושה. זה כל כך מביך!
״איתך זה מרגיש לי שונה. אני רוצה לעשות את זה איתך.״ אני מודה, ורואה הקלה ותשוקה מחליפים את הדאגה בעיניו. חיוך זדוני נמתח על פניו.
״את רוצה למצוץ לי?״ הוא שואל, בקלילות. עדיין עם חיוך מקניט על שפתיו היפות.
אני חובטת על כתפו, ומרגישה את כל גופי מתחמם ממילותיו. ״אין עוד דרך לשאול דבר כזה.״ הוא מתגונן, ואני מתנשפת בכעס ומבוכה.
״א-אני חושבת שכן.״ אני אומרת, ולא מעזה להסתכל לו בעיניים. ידיו מלטפות את ישבני שרק תחתונים נמצאים עליו, אצבעותיו משחקות עם הגומי הדק.
״אני בחיים לא אלחץ עלייך, עד כמה שאני פאקינג רוצה את השפתיים האלה עליי. פשוט תגידי לי מתי את רוצה לעשות את זה.״ הוא אומר, ואני מחייכת אליו בהכרת תודה, ורוצה להגיד לו שאני רוצה לעשות את זה עכשיו, אבל מחליטה לחכות מעט. רק מעט.