״לא על זה חשבתי כשאמרת שתלמד אותי להרביץ״ אני אומרת ומסתכלת סביבי. בוחנת את המקום.
המון גברים מיוזעים מכים אחד את השני במהירות, וחלקם מכים שקי אגרוף בגדלים שונים.
עברו ארבעה ימים מאז אותו היום המוזר, והיום ג׳ייקוב החליט שהוא מלמד אותי להרביץ, או למילותיו ״להילחם״. לא דיברנו על מה שקרה לי שוב, ועל כך שאני רוצה לדעת מה קרה למי שעשה לי את זה, אבל לא מפני שוויתרתי, אלא מפני שאני מנסה לתת לזה עוד קצת זמן לפני שאני מעלה את הנושא הזה שוב.
אני יודעת שזה נושא רגיש לו מעט, למרות שאני לא מבינה במיוחד למה, אבל אני יכולה להתחשב.
הייתי בטוחה שנלך לפינה מבודדת בחוף הים או משהו כזה, אולי נפרוס מזרן רך על הריצפה בדירה, ושאני פשוט אכה אותו שוב ושוב עד שזה יהיה טוב וחזק מספיק. לא חשבתי שהוא ילמד אותי להרביץ באופן מקצועי, כשיש רק בנים סביבי. ברצינות, אני לא רואה אפילו בחורה אחת, מלבד זאת שבקבלה.
״תסמכי עליי, אני מתאמן במקום הזה מאז שאני ילד.״ ג׳ייקוב תופס את ידי ומושך אותי איתו אל המלתחות.
״תלכי להחליף לבגדים נוחים, אני אחכה לך פה.״ ג׳ייקוב מנשק אותי על מצחי, ואני נכנסת פנימה.
עבר שבוע מאז מה שקרה עם סיימון, וכששאלתי את ג׳ייקוב מה קרה עם אחיו הקטן, הוא אמר שזה לא משנה עכשיו, ושהוא בטוח.
עזבתי את הנושא הזה, כי אני רואה שלא נוח לו לדבר עליו. אני יכולה להבין אותו.
אני פותחת את התיק ומבינה שהבאתי בגדים לא
מתאימים. חשבתי שלי ולג׳ייקוב תהיה פרטיות, אז הבאתי מכנס קצר וגופיה, לא חשבתי שהוא יביא אותי למקום עם עוד שלושים בחורים סביבנו.
אני מתלבשת במהירות, ואוספת את שיערי.
כשאני יוצאת החוצה אני רואה את עיניו של ג׳ייקוב בוחנות את רגליי באיטיות, ואיתו עוד בחור בלונדיני שבדיוק יצא מהמלתחות של הגברים.
אני מאדימה ומעבירה את התיק ספורט קדימה כדי שיסתיר מעט את יריכי.
פעם אהבתי תשומת לב, אהבתי שמסתכלים עליי ורואים משהו יפה וסקסי. עכשיו זה מתריע אותי כשזה לא ג׳ייקוב מסתכל עליי כך.
ג׳ייקוב קולט את הפעולה עם התיק, ואת מבטי, ומסובב את ראשו לאחור.
עיניו מצטמצמות, והוא קם על רגליו במהירות אל כיוון הבחור שמחייך אליי בפלירטוט.
״תמשיך ללכת, קרטר״ ג׳ייקוב אומר בשיניים חשוקות, ונעמד מולו כדי שיפסיק להסתכל עליי. הנימה שבה ג׳ייקוב מדבר מגלה לי שכבר יש בין השניים דם רע, עוד לפני שהבחור נעץ את מבטו ברגליי בחוסר נימוס אל מול ג׳ייקוב.
אני נאנחת וכועסת על עצמי על שלא חשבתי לקחת טיץ איתי. קרטר מרים את ידיו בתבוסה ולוקח צעד לאחור, החיוך על פניו מתגרה.
״אתה לא יכול לכעוס על שאני נהנה להסתכל על רגליים כאלה, בלאק, תהיה הגיוני.״ הוא אומר בהתגרות, ואני ממהרת לתפוס בידו של ג׳ייקוב כשהוא לוקח צעד מהיר קדימה.
״הרגליים האלה שייכות לבחורה שלי, תעיף את העיניים המזוינות שלך מהן.״ ג׳ייקוב לא זז ממקומו.
קרטר צוחק בקולניות ומתרחק ביהירות.
ג׳ייקוב תופס את ידי בחוזקה ומוביל אותי אל מסדרון עם דלתות רבות בו. ג׳ייקוב פותח את אחת הדלתות ומוביל אותי לתוכו. זה חדר אימון פרטי, שיש פה את כל הציוד שככל הנראה אנחנו צריכים.
אז כנראה שכן תהיה לנו פרטיות אחרי הכל.
״אנחנו מתאמנים פה?״ אני שואלת, ומורידה את התיק מכתפי.
״זה לא מה שתכננתי, אבל אין פאקינג מצב שאת תתאמני עם המכנס הזה כשיש בחורים בסביבה.״ אני שומעת את הכעס בקולו, ומחליטה להשתעשע איתו קצת.
״טוב, זה מזל. כי התכנית הייתה שרק אתה תראה אותי במכנס הזה.״ אני מחייכת בקלילות ומתקרבת אליו כדי לחבק אותו.
שכחתי להזכיר שהוא כל כך סקסי עם הבגדי ספורט שלו שזה כמעט כואב להסתכל עליו.
שיערו לא מסודר, וזה מראה ממכר.
מכנס ספורט שחור וקצר תפוס נמוך על מותניו, והרגליים השריריות והחזקות שלו חשופות לעיניי. הוא לובש גופיה רופפת, כך שבית החזה שלו שאני כל כך אוהבת חשוף, וכך גם הכתפיים הרחבות והשזופות והזרועות הגדולות שלו. אני מתה על המראה הזה.
אני עוטפת את מותניו ומניחה את ראשי על חזהו, מחבקת אותו אליי.
״אני אוהב את התוכנית הזאת״ הוא אומר ומרים את ראשי מחזהו, ומניח את שפתיו בחמימות על שפתיי.
ידיו מלטפות את מותני ואת גבי התחתון, ולפני שניגרר ליותר מזה, אני לוקחת צעד אחורה ומחייכת אליו חיוך מקניט.
״באנו לכאן כדי שאלמד איך להרביץ, אז קדימה...״ אני מצחקקת כשהוא משחרר כמה קללות לאוויר, והולכת אליו כשהוא מסמן לי לבוא איתו.
הוא מתכופף אל התיק הגדול שלו ומוציא משם תחבושות וכפפות אגרוף.
״אני אלמד אותך היום את הבסיס, נגיע לפה כמה שיותר ונתקדם עד שתרגישי בטוחה מספיק.
אני רוצה שלא תפחדי, ליילה, אני יכול להרגיש את הפחד שלך בכל מקום, את מפחדת מאנשים.
את לא אמורה לחיות את החיים שלך בצורה הזו, ואם תדעי להגן על עצמך, תפסיקי לפחד.״ הוא מסתכל בעיניי ואני מרגישה את האמת בדבריו. הוא צודק.
אני מהנהנת, מפני שאני מרגישה תחושת מחנק בגרוני, וחוששת שאם אנסה לדבר, אני אבכה.
ג׳ייקוב יודע שאני מבינה אותו, הוא מלטף את לחיי ברוך, ומהנהן אליי לאט. כאילו עונה על שאלה ששאלתי אותו בראשי, אני אוהבת אותו על כך שיודע לקרוא אותי ולהבין אותי, מבלי שאצטרך להגיד מילה.
״הכל יהיה בסדר, מתוקה שלי, אני פה. אני לא אתן לאף
אחד לפגוע בך יותר, אני מבטיח.״ הוא לוחש לי ברכות, ומבטיח הבטחה שאף אחד לא הבטיח מעולם.
ידיו הגדולות מלטפות את פניי בכל סנטימטר של עור, בעדינות ואיטיות.
התחושה שהוא מציף בי עם ההבטחה הזו, והנימה האוהבת והחמה שלו, גורמת לדמעה קטנה להחליק מעיני.
אני מחייכת אליו חיוך קטן, שאומר את כל מה שאני רוצה לומר לו עכשיו, ומשעינה את ראשי על כפות ידיו המנחמות שמקיפות את ראשי.
אנחנו נהנים זה ממגעו של זה כמה דקות נוספות, כשג׳ייקוב לוחש באוזני מילים אוהבות ומבטיחות, וחוזרים להסברים של ג׳ייקוב על מה שנעשה היום.
YOU ARE READING
Passion
Roman d'amour״הוא תפס בישבני, מוחץ אותו בין אצבעותיו. שרטתי את גבו עם ציפורניי הארוכות, הרגשתי את זיקפתו נצמדת אל ביטני התחתונה, חייכתי לעצמי. ריח השירותים המסריח כבר לא הסיח את דעתי, אלא החתיך הזה שקפץ עליי משום מקום. הוא הרים את שמלתי הקצרה מעט מעלה, חושף י...
