Passion

11: yes sir

השתיקה במכונית לא יכולה להיות מעצבנת יותר.
הזמנו משטרה לדירה וסיפרנו להם את כל מה שקרה, הוא יבלה את הלילה במעצר, ואני לא יודעת מה יקרה לאחר מכן.
אני חושבת מה להגיד כדי להפר את השתיקה בנסיעה הארוכה לאחד המועדונים של ג׳ייקוב.
״ג׳ייקוב, הכל בסדר?״ אני שואלת בשקט, ומסתכלת עליו מרוכז בנסיעה, ולא מסיט את המבט.
״כן״ הוא פולט, ולא מוסיף דבר.
אני לא יודעת מה עוד אפשר להגיד, זה נראה שהוא לא מעוניין בפיתוח שיחה, ואני לא כל כך אוהבת לדבר איתו כשהוא במצב רוח הזה.
״היית צריכה לתת לי לעלות איתך.״ הוא אומר לפתע בקשיחות, לא משאיר מקום לויכוח, למרות שלא הייתי מתווכחת בכל מקרה. הוא צודק.
״אני יודעת, אבל מה זה משנה עכשיו?״ אני שואלת, ולא מזיזה את מבטי מהחלון, בדיוק כמו שהוא עושה.
״זה משנה. היית צריכה לתת לי לעלות איתך וזהו, כל זה לא היה קורה אם לא היית מתווכחת איתי.״ הוא אומר שוב, ואני מופתעת מעט מטון קולו וממילותיו.
עכשיו אני כן מסתכלת עליו, ולא כל כך יודעת מה לאמר.
״אני הייתי אמורה לנחש שכשאני אבוא לשם גבר אלים יהיה בדירה שלי?״ אני שואלת, באמת ובתמים לא מבינה על מה הוא כועס. מעולם הוא לא דיבר אליי כך.
״כן, האמת. היית צריכה לנחש. הבעיה שלך היא שאת לא מבינה שבכל חור בעולם הפאקינג מחורבן הזה יש גברים אלימים, ואנשים רעים. את תמימה מדי, ואת לא שומרת על עצמך כמו שאת צריכה.״ הוא אומר, ואני שומעת שהוא מתחיל להתעצבן אפילו יותר, ואני לא יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק.
״תמימה?״ אני מגכחת בעצב, ולא מזיזה את עיניי מהפרופיל של ג׳ייקוב, שנראה מאופק עכשיו.
״תאמין לי, אני לא תמימה, וגם אם הייתי תמימה, הוא לקח כל פיסת תמימות שהייתה בי.
אל תגיד לי שאני תמימה רק כי אני לא רוצה ללכת עם שומר ראש לכל מקום. לא יכולתי לדעת שהוא יהיה שם כמו שאתה לא יכלת לדעת.
ומה זה לעזאזל אומר ״את לא שומרת על עצמך כמו שאת צריכה״ ?״ אני אומרת בכעס, ומחכה לתשובה מצידו.
הוא רומז שמה שקרה לי היה באשמתי?
אני רואה את ג׳ייקוב נאנח, והוא מסובב את מבטו אליי כשהוא עוצר ברמזור.
״לא התכוונתי לזה ככה ואת יודעת את זה. רק... תשמרי על עצמך יותר. תפסיקי לחשוב ״מה כבר יכול לקרות?״ ותתחילי לחשוב על כל מה שבאמת יכול לקרות, תהיי זהירה יותר.״ הוא אומר, ואני עדיין לא מצליחה להבין מה הוא מנסה להגיד לי. אני מסמיקה מכעס, ומכווצת את פניי בזעם לכיוונו.
״טוב המפקד״ אני אומרת בזילזול ובכעס בו זמנית, ואפילו כועסת יותר כשאני שומעת את ג׳ייקוב צוחק.
״מה לעזאזל מצחיק אותך?״ אני שואלת, ולא נותנת לחיוך היפה לבלבל אותי. אני כועסת עליו. אני כועסת עליו.
״את חמודה גם כשאת כועסת.״ הוא אומר, ומתחיל שוב בנסיעה. אני רוצה להחזיר לו תשובה, אבל מרוכזת מדי בתשובה שהוא בעצמו נתן לי.
חמודה? מה זה אומר? חמודה אומרים לאחות קטנה, או לילדה קטנה. אולי זה כל מה שג׳ייקוב רואה בי? בגלל זה הוא מגונן מדי? לא יכול להיות, אחרת הוא לא היה נוהג כמו שנהג באמבטיה. זה לא דברים שעושים למישהי שרואים כאחות קטנה. נכון?
אני מרגישה את ידיו של ג׳ייקוב מחזיקות אותי מכתפי ומיריכי, ומרימות אותי לכיוונו. אני פולטת צרחה קטנה, כשאני מופתעת ממעשיו.
אני מסמיקה כשהוא מושיב אותי על ברכיו, ומלטף את פניי.
״אני לא רוצה לריב איתך. מעכשיו זה הדבר הכי שנוא עליי, למרות שאת יפה מאוד כשאת כועסת.
אני פשוט כועס על כך שהוא הצליח בכלל להשחיל לכיוונך מילה כשלא הייתי, ולהניח את הידיים שלו עלייך. אני לא אתן לדבר כזה לקרות שוב.״ הוא אומר, ומלטף את היד שאוֹלי הצליח לתפוס לפני שג׳ייקוב הגיע אליו. סימני ציפורניים בצורת חצי ירח עומדים להעלם מידי. אני רואה את ג׳ייקוב מתרכז בהם.
אני מלטפת את פניו באיטיות, ומרגישה איך רגשותיי אליו מתעצמים אפילו יותר. אני יכולה להרגיש את זה.
הוא רוצה להיות שם בכל רגע כדי להגן עליי, אבל הוא לא יכול לעשות את זה. אף אחד לא יכול לעשות את זה.
״גם אני לא רוצה לריב איתך. אתה בעצמך אמרת שבכל חור בעולם הזה יש אנשים רעים, אני לא יכולה להגן על עצמי בכל רגע נתון, כי זה נקרא להיות פרנואידית. חשוב מכך, אתה לא יכול ללכת אחריי לכל מקום רק מתוך נקודת הנחה שאולי אני אתקל בגבר אלים. אני מודה לך על הרצון להגן עליי, אבל אתה יודע שאתה לא יכול כל הזמן.״ אני אומרת, ומסתכלת אל עיניי התכלת היפות שמסתכלות עליי בחזרה.
הוא פשוט מהפנט. אני לא יכולה להסיט את המבט.
״אני יודע. זה מעצבן אותי״ הוא אומר, ונשמע כמו ילד קטן שלא נותנים לו ממתק.
אני מצחקקת, וג׳ייקוב פותח את עיניו באי הבנה לכיווני.
״לא רק אני חמודה כשאני כועסת״ אני אומרת, וטופחת עם אצבעי על אפו.
״אני לא חמוד!״ הוא אומר בפרצוף כועס, ונושף בזעם. ״הו כן אתה כן.״ אני אומרת, עדיין צוחקת.
הוא נאנח בחיוך, ומושך אותי מטה אליו. אני מניחה את ראשי על כתפו. ידיו החזקות מחבקות אותי אל חזהו החמים, ואני מרגישה צורך להגיד ״אני מרגישה מוגנת עכשיו״. ידיו מתהדקות עליי, ואנחנו יושבים ככה עוד כמה דקות לפני שאנחנו יורדים מהמכונית.