Passion

פרק 28: convince

ג׳ייקוב

המלאך היפה נח על חזהו של ג׳ייקוב בזמן שהם צפו ביחד בטלוויזיה בסלון. הנשימות שלה רועשות ומאומצות.
הוא ידע שהיא עייפה אבל שהיא לא רוצה לישון.
ג׳ייקוב לא יכל להפסיק לחשוב על מה שהרופא אמר, שהיפה שלו פצועה עדיין בגופה ובנפשה.
ג׳ייקוב היה בטוח שהיא מאושרת סוף סוף, שהיא שמחה.
זה לא יכול להיות כואב יותר לגלות שטעה.
הרופא המליץ לה על פסיכולוגית, ועל קבוצת תמיכה, ג׳ייקוב היה נגד בהתחלה, משום שלדבר עם מישהו סותר את כל התכנית שהייתה לו מההתחלה.
אבל אחרי זה הבין שהתכנית החדשה היא לנסות שהתכנית הישנה לא תתגלה לעולם, ושליילה תישאר איתו תמיד. אבל הוא ידע שהיא לא טיפשה, ושבסופו של דבר היא תגלה שהוא מסתיר ממנה משהו, וג׳ייקוב לא ישקר לה אם תשאל, מפני שיש גבול לדברים הרעים שמסוגל לעשות לה.
את הנעשה אין להשיב, הוא ידע זאת, אבל אולי אפשר לתקן, או לכל הפחות להתחנן לסליחה.
אז במחשבה זאת, ג׳ייקוב החליט לנסות לשנות את דעתה של ליילה, ולחשוב אך ורק על טובתה של הדבר שהוא אוהב יותר מהכל.
״אני חושב שאת צריכה לנסות את הקבוצת תמיכה, לא תהיי לבד ודוקטור רוזן אמר שזה עזר לאחיינית שלו, לא יזיק לנסות.״ ג׳ייקוב ידע שהוא משפיע עליה, מפני שתמיד בסופו של דבר היא שקלה ברצינות את דבריו, ולעיתים השתכנעה. הוא אהב את זה שהיא לוקחת את מילותיו לתשומת ליבה, ומקשיבה לו.
״אני חושבת שהוא הבוגד, יש לו מניע והיד שלו תמיד על האקדח.״ ליילה מנסה לשנות את הנושא, ומצביעה על הטלוויזיה הגדולה. ג׳ייקוב לא יכל שלא לצחוק, ולנשק את ראשה שנח עליו. היא לא טובה בהעברת נושא במיוחד.
״זה ברור שהוא האיש הטוב. היד שלו על האקדח כל הזמן כי הוא חושב שהבוגד האמיתי יתגלה כל רגע, ואני מאמין שזאת הבחורה הבלונדינית, היא נראית מרושעת.
את ממש לא טובה בהסחת דעת, תעני על מה שאמרתי.״
ידיו ליטפו את שיערה כדי שלא תבין אותו לא נכון ותחשוב שהוא כועס, וגם מפני שלא רצה שתתעצבן.
היא נאנחה בכבדות, ונענעה בראשה.
״אני לא חושבת שזה רעיון טוב, אני לא אעמוד בזה. לראות את כל הבחורות שעברו את מה שאני עברתי, וגרוע מזה.״ היא הצטמררה בין זרועותיו, וממשיכה לנענע בראשה שוב ושוב. ״פשוט לא״.
ג׳ייקוב יודע שהיא רוצה כבר זמן מה לשאול שוב מה קרה לתוקף שלה, אבל חוששת שהוא יתעצבן שוב.
סביר להניח שזה מה שיקרה, לכן לא הזכיר את זה והשתדל להימנע מהנושא.
ליילה צחקקה כשג׳ייקוב צדק והאישה הבלונדינית והמרושעת בטלוויזיה הוציאה את האקדח וחשפה את המזימה שלה, ואילו האיש הטוב הגן על הבחורה השנייה והמסכנה בגופו. ליילה נישקה אותו על הלחי בחיוך ונענעה בראשה בחוסר אמון.
״אתה פשוט טוב בלהבין דברים, ובלהיות צודק״ היא מילמלה ושקעה שוב בסרט.
ג׳ייקוב בחר לנצל את המילים שאמרה, כדי לשכנע אותה. הוא תפס את השלט ועצר את הסרט, והרים את הקטנה שלו והפך אותה, כך שהיא נשענה עליו עם החזה והסתכלה עליו בבילבול.
״נכון, אני טוב בלהבין דברים, תמיד הייתי...״ הוא בחן את פנייה והזיז בעדינות קווצת שיער שהפריעה לו להסתכל על עינייה היפות.
״אני מבקש ממך, בבקשה, תנסי. תנסי כל דבר שיש לו סיכוי לעזור לך, אל תשללי כלום...״ הוא שוב נעצר, מפני שפתאום היה לו קשה לדבר. הוא תמיד היה טוב בלדבר, אבל משום מה, איתה זה קשה לו יותר.
הוא מרגיש צבוע, בזמן שמדבר איתה על טובתה אחרי שהסתיר ממנה את האמת.
״אני אוהב אותך״ ג׳ייקוב שוב נעצר, ולא ידע מה לומר. הוא לא ידע איך לתאר את מה שהרגיש אליה, הוא לא ידע איך לקרוא להרגשה הזאת, מפני שהיא גדולה מדי בשביל להיקרא אהבה. אז הוא לא אמר דבר. הוא רק נישק אותה בעדינות על שפתיה הרכות, ולא הרגיש צורך להפוך את זה ליותר מזה. הוא לא רצה להפוך את הנשיקה הטהורה הזאת למלוכלכת, ולמלאת תאווה חסרת מעצורים, מה שהרגיש אליה כל הזמן.
הוא לא רצה לזיין אותה (לפחות לא כרגע), כמו שעשה עם כל הנשים שהיה איתם מגיל חמש עשרה. הוא רצה לעשות איתה אהבה. מפני שליצור כזה יפה, עדין וענוג, מגיע את מלוא העדינות, האהבה וההגנה שיש.
הידיעה שההוא פגע בה בצורה גסה כל כך, שהוא היה איתה כל כך אלים ופגע בה כל כך חזק, הכעיסה אותו כל כך עד שהרגיש את שרירי צווארו מתהדקים כל כך חזק שזה כאב.
הוא הרגיש את האנחה שלה בכל גופו, ולא נתן לה להאיץ את הנשיקה האיטית, אלא ביקש ממנה בשפתיו לנשק אותו בעדינות.
הוא התרחק ממנה, ונעמד, מושיט לה יד וצופה בה מביטה בו מבעד לעיניים שיכורות.
ידה הקטנה הונחה בין ידו הגדולה שכיסתה את כולה, ומשכה אותה לעמידה. הוא חייך אליה חיוך אוהב ורך.
כשידה בין ידו, הוא הוביל אותה אל חדר השינה, הוא החליט שיעשה את זה לאט, לא משנה כמה גופו ידרוש אחרת. הוא יעשה איתה אהבה, מההתחלה ועד הסוף, כמו שמגיע לה.
כשהם הגיעו לחדר השינה, הוא הסתובב ונעמד מולה, הוא שמח שהדליק את המזגן על חום כשרק הגיעו הביתה, כי לא רצה שיהיה לה קר. עכשיו הבית היה חמים ונעים, כאילו לא יורד גשם בחוץ, והשמש זורחת והציפורים מצייצות.
הוא ליטף את פניה החלקות, ועקב אחרי שבילי הנמשים עד לאפה, ובין גבותיה. המבט שהעניקה לו היה כל כך עוצמתי, שהוא שמע את כל מה שרצתה להגיד לו.
גופה רעד מעט מהציפייה, והוא שמח שהיא חושקת בו כמו שהוא חושק בה.
ג׳ייקוב תפס בסוודר שלה והוציא זרוע אחר זרוע, לוקח את הזמן. הוא נהנה להפשיט אותה בדיוק כשם נהנה לראות אותה עירומה. הוא הרים לאט את חולצתה, מדגדג את עורה תוך כדי ומרגיש אותה מצמררת תחת אצבעותיו. עורה הלבן והטהור נגלה לעיניו, והוא גמע אותה בעיניו. נהנה מכל עיקול, מכל נקודת חן, מכל נקודה בעורה המדהים.
הוא פתח את כתפור הג'ינס שלה, והסתכל בעיניה במשך כל הזמן. הוא התכופף על ברכיו כשראשו מול בטנה, ומשך את המכנס מטה בעדינות. הוא לא יכל להתאפק, ונישק את בטנה כל הדרך ליריכיה.
הוא לא הרגיש מסופק מעורה, ולכן המשיך לנשק אותה בחזרה למעלה. ולפתע תהה אם אי פעם ישבע ממנה, מפני שהוא לא מרגיש שזה יכול לקרות אי פעם.
ידיה ליטפו את שיערו, ושיערה החום והפרוע היווה מסגרת לפניה כשהסתכלה עליו מהופנטת.
הוא משך את תחתוניה וצירף אותם לשאר הבגדים.
הדבר היחיד שעדיין הסתיר אותה לגמרי ממנו, היה החזיה, כך שהוא נפתר גם ממנה וזרק אותה על ערימת הבגדים.
״מעבר למושלמת. עוד לא המציאו את המילה שיכולה לתאר אותך...״ הוא נעמד קרוב יותר אליה, לאחר שהסתכל עליה באהבה, חזהו התחכך בה. הוא נשם בכבידות ממש כמוהה, וליטף עם ידיו את זרועותיה, מעלה ומטה, בזמן שעיניו חודרות אל תוך עיניה.
היא חייכה כשהמילים עזבו את שפתיו, ונשענה קדימה מעט כדי לנשק את חזהו מבעד לחולצה. הוא צפה בה מניחה את שפתיה הורודות והיפות על גופו, ועל הריסים הארוכים שלה מרפרפים. צמרמורות עברו בו בזמן שהתהפנט מהמראה המשכר.
ידיה הקטנות מרפרפות על קצות חולצתו, והוא יודע שהיא רוצה להפשיט אותו כמו שהוא עשה לה. הוא לא מתנגד. הוא לא ימנע ממנה שום דבר שיגרום לה עונג, ויותר מזה, הוא אהב לראות את המבט שלה כשהיא מסתכלת עליו. כאילו הוא לא היחיד שמשתגע ממראה היפיפה.
היא הרימה את החולצה, וג׳ייקוב הוריד את ראשו כדי שתהיה לה גישה טובה יותר, עקב הבדל הגבהים.
הוא אהב כמה שהיא קטנה. כאילו הוא נועד להגן על גופה הקטן עם גופו הגדול.
היא פתחה את כפתורי הג'ינס, והפעם הצליחה לבדה, הוא חייך כשנזכר כמה הייתה מתעצבנת שהכפתורים לא נפתחים בקלות, ותמיד הוא היה צריך להזיז את ידיה בעדינות ולעשות את זה במקומה.
הוא משכה המכנס מטה וג׳ייקוב יצא ממנו במהירות ונעמד שוב מולה. הכל היה כל כך שקט, כל כך רגוע, כל כך עדין. הם הוקירו כל רגע שיכלו לגעת אחד בשנייה, ולהסתכל אחד על השנייה ופשוט לנשום את אותו האוויר. ג׳ייקוב ניצל כל רגע בחברתה, מפני שידע שיש סיכוי טוב שיאבד אותה בקרוב, עצם המחשבה על חיים בלעדיה גרמו לליבו להתכווץ, ולזעם בלתי נשלט לכבוש אותו. הוא לא העכיר את האווירה, הוא רק לגם כל פיסה ממנה בצמא, וליטף את גופה היפה, ואת תווי פניה הרכים. מושלמת, חשב לעצמו. פשוט מושלמת.
היא משכה את הבד האחרון שהפריד בניהם למטה, ושניהם עמדו אחד מול השנייה עירומים וצמודים.
מלטפים ובוהים. אוהבים ומוקירים.
ליילה ליטפה את לסתו באצבעות עדינות, וחייכה לעצמה כאילו חשבה על משהו שמח. בעיניה היה את
הדבר הכי יפה שראה מעודו, אהבה.
היא עזבה את ידו ואת גופו, וזחלה על המיטה, שכבה על גבה באמצע, וחיכתה לג׳ייקוב שילך אחריה.
הוא ילך אחריה לכל מקום. לאן שרק תלך, ילך גם הוא.
ג׳ייקוב רכן מעליה על המיטה, והניח את שתי ידיו בשני צידי ראשה, נזהר לא להישען עליה ולהכאיב לה.
״בלי קונדום, אני רוצה להרגיש אותך לגמרי.״ היא מבקשת בקול קטן, וג׳ייקוב מהנהן כמסכים.
עכשיו כשהוא יודע שאין שום סכנה שכרוכה בכך, הוא יותר ממסכים איתה. גם הוא רוצה להרגיש אותה.
ג׳ייקוב לא רוצה לבזבז בזמן במשחקים מקדימים, מפני שאין באמת צורך בהם. הוא רק רוצה להרגיש אותה, להרגיש את האהבה שלה בדרך הכי אינטימית שיש.
הוא נכנס אליה באיטיות, כשעיניו עדיין מביטות בעיניה. שפתיה נפערות כשהוא ממלא אותה בקושי.
היא כל כך קטנה לעומתו, אבל למרות ההבדלים, הם מתאימים באופן מושלם. הוא ממלא אותה בדיוק.
ג׳ייקוב הצמיד את שפתיו אל שפתיה באיטיות ועדינות.
אבל מיד ניתק מפני שרצה להסתכל בעיניה בזמן שהם עושים אהבה. הוא יצא מעט ונכנס באיטיות, מעט עמוק יותר. ההרגשה מופלאה.
ההרגשה שהם נוצרו אחד בשביל השנייה. מופלאה.
״אנחנו מתאימים בדיוק״ קולה היפה נשמע באוזניו, והוא חייך כשהמילים שהוא חשב יצאו מבין שפתיה.
״מעולם לא היה לי ספק״ הוא לחש לה, והמשיך להיכנס ולצאת ממנה בקצב איטי. ולהינות מהתגובות שלה, מעיניה שנפערות בכל פעם שהוא נכנס מעט עמוק יותר, שפתיה שנפערות וידיה שמלטפות את גבו.
הוא הרגיש שהלחץ מתחיל להיבנות אצלה, מפני שהשרירים הפנימיים שלה התהדקו סביבו, גרמו לו לגנוח בהנאה חזקה כל כך.
״תגמרי איתי, אהובתי. חכי לי.״ הוא לחש לה, והרגיש איך הגל עולה וקרוב לניפוץ.
הם היו מתואמים כששניהם גמרו וגנחו את שמו של האחר, ובכל הזמן הזה, עיניהם לא ניתקו, ולא נעצמו.
גופו של ג׳ייקוב רעד כנגד גופה של ליילה.
״זה היה מדהים. בחיים לא הרגשתי משהו כזה.״ היא התוודתה בפניו, וגרמה לו לחייך ולנשק שוב את שפתיה וללקק את שפתה התחתונה.
״גם אני לא, אני חושב שככה זה צריך להיות כשאוהבים כל כך.״ הוא עדיין בתוכה. לא מוכן לצאת עדיין.
״אני חושבת שאתה צודק, לא הרגשתי כך עם אף
אחד אחר, אפילו לא קרוב לזה...״
ג׳ייקוב מזעיף את פניו כשהוא מדמיין בחור אחר נוגע בבחורה שלו, הוא יודע שהיא רק אמרה מה שהיא מרגישה, והתכוונה לטוב, אבל זה בכל זאת
מכעיס אותו לשמוע את זה.
הוא שומע את ליילה מצחקקת תחתיו, ומחייך כשהוא רואה חיוך ילדותי על פניה.
״אני לא הקנאית היחידה במערכת היחסים הזאת״ היא אומרת בין צחקוק לצחקוק, ג׳ייקוב יוצא ממנה ונשכב לידה. מושך אותה אליו, מחזיק אותה קרוב כל עוד הוא יכול.
״אז תלכי לקבוצת התמיכה?״ הוא שואל בחיוך ערמומי, וגורם לה לגלגל את עיניה בזעף.
״מה אתה חושב?״.