״הדירה שלך נורא נחמדה״ אני אומרת לג׳ייקוב בדרכינו לסלון, ג׳ייקוב אומר שאולי סרט ירחיק ממני מחשבות רעות. אני רוצה להגיד לו שלדבר איתו מרחיק ממני את המחשבות הרעות, אבל לא אומרת מילה.
״היא מספיקה לי״ הוא עונה, ואני מחייכת חיוך קטן.
הדירה הזאת קטנה יחסית, אבל מאוד איכותית.
הצבעים העיקריים הם אפור ושחור, מעט לבן ואדום.
יש לי הרגשה שהחלל הקטן הוא מכוון, וכי ג׳ייקוב יכול להרשות לעצמו הרבה יותר, ובוחר שלא.
כשאני רואה שמיכה וכרית על הספה, אני ממהרת להסתכל על ג׳ייקוב שעובר בין הדיסקים על מנת לבחור סרט.
״אתה ישן פה?״ אני אומרת בהפתעה, ושומעת אותו מהמהם.
״כשקניתי את הדירה הזאת לא לקחתי בחשבון אורחים״ הוא ממלמל, ואני עושה את דרכי אליו.
״למה לא אמרת לי? אני לא רוצה לגרום לך לאי נוחות, אני יכולה פשוט- אני יכולה... לחזור לדירה שלי.״ אני אומרת בקול שקט, אני לא יכולה לחשוב אפילו על לעזוב את ג׳ייקוב, ולחזור לחיים הקודמים כאילו כלום.
אני יודעת שטס דואגת לי, אבל לא יותר מדי, כי היא יודעת שאני תמיד נעלמת וחוזרת. אני יודעת שאני ככל הנראה מפוטרת, שוב. אבל לא אכפת לי. אני אוהבת להיות עם ג׳ייקוב, אבל אני לא מוכנה להיות לו לעול.
ג׳ייקוב מתרומם במהירות על רגליו כשהוא שומע את מילותיי.
״בשום פנים ואופן לא, את נשארת פה. הספה נוחה, זה לא ביג דיל.״ הוא אומר ומושך אותי מידי לכיוון הספה.
״אז... אולי, אממ... נוכל לישון... ביחד.״ אני אומרת, ובטוחה שכולי מסמיקה. הוא כבר ראה אותי עירומה, מה זה כבר לישון יחד?
אני רואה שג׳ייקוב מסתכל עליי, אבל לא מעזה להסתכל עליו בחזרה.
״לישון ביחד?״ הוא שואל, ואני מציצה לכיוונו, ורואה שהוא צוחק עליי.
״אממ... כן. זאת אומרת, כבר ראית אותי עירומה, כמה מביך זה כבר יכול להיות.״ אני אומרת, ומיד סותמת את פי כשאני מבינה מה אמרתי.
אני מרגישה את הספה רועדת עקב צחוקו של ג׳ייקוב.
״לא! לא התכוונתי לזה ככה! המיטה הזאת מספיק גדולה כדי להכיל את שנינו, מבלי שנצטרך לגעת אחד בשנייה ו...״ אני מגמגמת, ומרימה את קולי יותר מהרצוי.
ג׳ייקוב ממשיך לצחוק עליי, ושם את ידו על רגלי כשהוא רואה שאני מאבדת את הדרך.
״בסדר, תירגעי. נמצא פיתרון.״ הוא אומר, ואני שומעת את קולו רועד כשהוא מתאפק לא לצחוק שוב.
״תפסיק לצחוק עליי! אתה זה שגורם לי להגיד דברים כאלה!״ אני אומרת וסותרת לכתפו.
הוא צוחק שוב, ומושך אותי אליו.
״אולי, ואני אוהב את זה. עכשיו בואי נראה סרט לפני שבטעות תציעי לי להתפשט.״ הוא אומר ואני פוערת את פי, ומשתנקת בהפתעה.
אנחנו צוחקים עוד כמה שניות, ואז אני מבינה שבאמת לא כדאי שאגיד עוד משהו. אז אני שמה את ראשי על כתפו של ג׳ייקוב, ואנחנו נשאבים לסרט.
״לא, בבקשה אל תעשה את זה״
״בבקשה, בבקשה אל תיקח את זה ממני, בבקשה״
שמלתי עולה מעלה, והוא שורט אותי שם.
״אל תדאגי, עוד מעט תהני מאוד, אני מבטיח לך״ הוא לוחש באוזני, ואני צורחת בזעם ובפחד.
״לא!!! לא!!! תתרחק ממני!!!״ אני צורחת את נשמתי, אבל ככל שאני מתנגדת כך הוא פוגע בי יותר, רגליי כבר לא על הריצפה, אלא באוויר. אני משותקת לקיר, אבל לא מפסיקה להתנגד כשהוא מוריד את תחתוניי.
הוא חובט בכל גופי עם ידיו, ועם ברכיו.
הכאב עוד לא מגיע, אלא רק הפחד.
״בבקשה, אני מתחננת. אל תעשה לי את זה. אל תיקח את זה ממני.״ אני לוחשת בתבוסה.
הוא עושה את זה בכל זאת, הוא לוקח את זה ממני.
אני נשארת צמודה לקיר, זזה מעלה ומטה עם תנועותיו, ולא אומרת עוד מילה. הוא כבר לקח את זה ממני.
מה עוד נותר לי לעשות?
YOU ARE READING
Passion
Romantik״הוא תפס בישבני, מוחץ אותו בין אצבעותיו. שרטתי את גבו עם ציפורניי הארוכות, הרגשתי את זיקפתו נצמדת אל ביטני התחתונה, חייכתי לעצמי. ריח השירותים המסריח כבר לא הסיח את דעתי, אלא החתיך הזה שקפץ עליי משום מקום. הוא הרים את שמלתי הקצרה מעט מעלה, חושף י...
