Passion

22: I'm yours & your mine

ג׳ייקוב

״כדאי שתתלבש, או שטס תקפוץ עלייך.״ ליילה אמרה לאחר שזרקה לו את תחתוני הבוקסר שלו.
ג׳ייקוב לא יכל שלא לחייך לעצמו על הרכושניות שהופיעה בקולה של המלאך היפה שלו.
הוא אהב את זה שהיא מקנאה לו, אבל לא אם זה בגלל שהיא לא בטוחה בעצמה, ולא סומכת עליו.
הוא רצה להתגרות בה, לראות איזו השפעה יש לו עליה, כמו שלה יש עליו.
הוא זרק את תחתוני הבוקסר שלו בחזרה על הריצפה, והסתכל עלייה בהתגרות.
עורו הצטמרר כשהוא ראה את הדרך שהיא מסתכלת על גופו, היא רצתה אותו בדיוק כמו שהוא רצה אותה.
זה מכאיב לו לא למשוך את גופה הנעים בחזרה אליו, ולעשות לה טוב, כל כך טוב שהיא תצרח את שמו.
היא הרימה את גבתה, ושילבה את זרועותיה על חזה, כשהיא מסתכלת עליו בעקשנות. הוא חייך.
ג׳ייקוב ניסה לעצור את הצחוק שהתעקש להתפרץ ממנו, אבל נעלם לגמרי כשליילה אמרה ״אם אתה נשאר עירום, אז גם אני.״ גל רכושנות בלתי נתפס עבר בגופו.
עד כמה שהוא אהב לראות את הגוף האלוהי שלה בלי שום בגד עליו, הוא עדיין רצה להיות היחיד שיראה אותו. הוא לא יכל להסתכן בכך שבחור יכנס עם טס, או שבמקרה מישהו יעבור בחדר המדרגות כשהיא תפתח לשותפה שלה את הדלת. רק המחשבה על כך מטריפה אותו. ג׳ייקוב התרומם במהירות עד רגליו, ונצמד אל ליילה.
הוא התכופף כדי שעיניו יהיו אל מול עיניה, וכדי שהיא תוכל לראות את הכוונה בדבריו. הוא לא נתן חשיבות לדפיקות הדלת הרמות שנשמעו ברקע.
״אני היחיד שיראה את הגוף הזה בלי שום בגד עליו, אני היחיד שיגע בו ויעשה לך טוב. רק אני.״ ג׳ייקוב לא ניסה לצוות עליה, או להבהיר לה משהו. הוא ידע שליילה היא לא מסוג הבחורות שיקבלו פקודה ויצדיעו. וזה גם מה שהוא כל כך אוהב בה, אחד מיני רבים.
הוא רצה לקבל אימות לדבריו. הוא רצה לדעת שמה שהוא אמר עכשיו, מה שהוא בעצם ביקש עכשיו, זה מה שיקרה. שהיא שלו, ורק שלו.
העיניים היפות שלה הסתכלו עליו ברכות, הוא הופתע שהיא לא הגיבה כמו שהיא מגיבה בדרך כלל.
אלא כאילו וידעה שהוא מבקש את אותם הדברים הללו.
״ואני היחידה שתראה את הגוף הזה בלי שום בגד עליו...-״ היא מאתגרת אותו, ומעבירה את ידה על גופו בהתגרות, ״-אני היחידה שתיגע בו ויעשה לך טוב. רק אני.״ היא חוזרת על מילותיו, וג׳ייקוב רוצה להגיד לה שהוא במילא רוצה שהיא היחידה שתראה ותיגע בו, רק היא. אבל מסתפק בלהרים את ידו, ולחכות שהמלאך תלחץ אותה. זה בדיוק מה שהיא עושה.
עינייה היפות ממוסמרות אל עיניו.
״דיל״ שניהם אומרים יחד, וג׳ייקוב מרגיש משהו.
עמוק עמוק, משהו זז. משהו נפתח. זה רע.
החיוך היפה שלה נגלה לעיניו, היא שמחה. הוא יכול לראות את זה, היא שמחה סוף סוף. זה גורם לו להרגיש אושר, אבל מצד שני פחד. מפני שג׳ייקוב יודע שזה היה אמור להיות סוף הדרך שלהם יחד, פה ג׳ייקוב אמור לעצור את זה, ולהמשיך הלאה בחייו.
אבל אולי זאת הדרך של העולם להעניש אותו, אולי הדרך של העולם להעניש אותו היא לשבור את ליבו, להרגיש שהוא לא יכול לחיות יום אחד מבלי שהוא יודע איפה נמצאת הילדה היפייפיה שלו, הילדה הפגועה והחזקה שלו. מבלי לדעת אם היא בטוחה, או מאושרת. מבלי לדעת אם היא שלו ורק שלו.
רק עוד קצת. עוד קצת וזהו.
ג׳ייקוב משכנע את עצמו, ומרגיש צורך להרגיש את שפתיה, להרגיש את אהבתה אליו דרך נשיקותיה, וחשוב מכך, לגרום לה להרגיש את אהבתו אליה, שתדע שהיא חשובה לו כל כך, שתדע שאין דקה ביום שלו שהוא לא חושב עליה או דואג לה, כמו שלא דאג לאף אחת אחרת. אז הוא מנשק אותה, ומנסה לגרום לה לדעת את כל מה שהוא מרגיש כשהוא עושה זאת. הוא מקווה שהוא הצליח.
כשהצעקות של טס מתגברות, ואיתן גם הדפיקות, המלאך שלו צוחקת והולכת כדי לפתוח את הדלת.
והוא? הוא חושב על כל העומד לבוא, על כל הבלתי נמנע, שהוא בעצמו גרם לו.