My Knight, My Prince.

11. עץ תפוחים גדול

התעוררתי.
התנשפתי בלחץ ובמהירות נכנס אליי ג'יקוב.
איזה חלום מוזר?!
"נסיכה הכל בסדר? שמעתי אותך צועקת, אני בעצמי עדיין לא נרדמתי."
הוא שאל.
"כן הכל בסדר פשוט חלום קצת מוזר שניגמר ברע" הוא הסתכל עלי במבט מאוד מוזר ואמר "על מה היה החלום?" ברור שלא יכולתי לספר לו, זה היה מעלה בו ציפיות גבוהות מידי, כשכרגע אני רוצה להשאר הכי נטרלית שאפשר.
"סתם חלום מוזר, אני רק זוכרת שבסוף מישהו ניסה להרוג אותי" אמרתי לו "באמת? וראית מי זה היה?"
הוא שאל בהתענינות "לא בטוחה, הוא עמד נורא רחוק ממני.." אמרתי אבל הוא נראה לי כל כך מוכר מישום מה..
" טוב אני אניח לך לחזור לישון, נתראה כבר בבוקר. מחר אני חייב לעבור איתך על כמה דברים מאוד חשובים שאת צריכה לעשות ולדעת בתור נסיכה. אבל אל תתני לזה להטריד אותך, עכשיו לכי לישון בשלווה." הוא אמר, נעמד, נשק לראשי ויצא מהחדר.
ניסיתי לחזור לישון, בהיתי בקירות ובחדר, ופשוט ניסיתי לחזור לישון.

אחרי שעה בערך שהבנתי שאני לא ארדם. יצאתי מהחדר והתחלתי להסתכל על התמונות במסדרונות, מידי פעם נכנסת לחדרים ומסתכלת מה בתוכם, רוב התמונות היו פורטרטים של אנשים שנראו מכובדים ושאר התמונות היו של נופי טבע.

אוף כל כך משעמם לי, והשעה רק 4 בבוקר, אז אין לי בשביל מה להעיר את כולם, אז שמתי על עצמי שמלה קלילה כי לשים פשוט טי שירט זה כבר לא אופציה וירדתי במדרגות לקומה התחתונה שם עמדו שומרים שנראו עייפים, הם נראו מאוד עייפים, בטח בגלל שהם קיבלו משמרת לילה.
החלטתי לדבר איתם קצת, בכל זאת אני בטוחה שגם להם משעמם.
כשירדתי אלהם וניצבתי בפני הדלת הגדולה הם קדו לי קידה " אתם קדתם לכבודי? באמת אין צורך, לפני כמה ימים הייתי שווה פחות ממכם אפילו."
הם הסתכלו אחד על השני ואחד מהם אמר "הוד מעלתך, אנו מחוייבים לקוד לך קידה,את בת מלוכה, זהו הכבוד הבסיסי שאנו יכולים לתת לך."
"כן טוב זה הגיוני, בכל מקרה אני לא מצליחה לישון כראוי ולפי דעתי אתם האנשים היחידים שערים בשעה כזאת בכל הארמון הזה, אז תהיתי אולי תוכלו לארח לי חברה?" שאלתי בייאוש מחוסר המעשים שלי בשעתיים האחרונות.
"הוד מעלתך זה מאוד מצער שאת לא יכולה לישון, אך זה לא ממעמדינו לדבר איתך בכלל"
הוא אמר וזה היה כל כך מעצבן!
אני לא מצליחה לישון והאנשים היחידים שיכולים לארח לי חברה לא 'במעמד שלי'
בזמן הזה כבר הייתי מיואשת.
אז ביקשתי מהשומרים לצאת וטיילתי בגן הגדול שהקיף את הטירה.
אחר כך נשכבתי על הדשא מתחת לעץ תפוחים גדול ושם,
סוף סוף הצלחתי להירדם.

ג'יקוב
הלכתי לישון במחשבה כל כך מוזרה, הרי אני יודע איך להשתמש בשרשרת, זה בטוח, אבל אני לא מבין מה קרה? הרי הכל הלך חלק עד שפתאום.. כאילו שהמוח שלה התנגד להשפעה של השרשרת והתערב בעצמו.
שזה בחיים לא קרה,אני אחקור על זה בספרים שבספריה המלכותית כבר מחר..
אמרתי ועם המחשבה הזאת נירדמתי.