My Knight, My Prince.

4. יום הולדת נהדר

לוריאן
הזמן עבר, בהתחלה לא הצלחתי לסלוח לג׳יק ואז הוא דבר איתי והשלמנו כידידים.
אחרי זה עדיין היה מתוח בנינו ולאט לאט זה השתחרר וכמעט חזרנו למצב הרגיל.

היום זה עוד יום רגיל, התעוררתי, התארגנתי, ויצאתי למטבח. "יום הולדת שמח כבשה!" ליאו צעק עליי עם בלונים ביד.
אה, נכון, שכחתי להזכיר שזה יום ההולדת שלי. כמו שאמרתי, יום רגיל. אני לא מבינה מה הביג דיל, אף פעם חא הייתי מעריצה שצ ימי הולדת, זה בסך הכל היום שבו נולדתי, ולא רק אני. אלה גם הרבה אחרים. צחקתי מעט ואמרתי "תודה, עכשיו לחלק הטוב איפה העוגה" אמרתי נרגשת לחלק היחיד שטוב בכל העניין, ואז הרגשתי מאחורי ידים שעוטופות את עייני בבד, "אחות בבקשה על תכעסי אבל היום לא תלכי לבית הספר, תבלי עם ג׳ק ותביני הכל. יום הולדת שמח, ובהצלחה." הוא אמר ונישק אותי בלחי. ילד מוזר, "רגע מה? אני לא רוצה לבלות יום שלם עם ג׳יק אני-" הרגשתי משהו על האף שלי ונפלתי לתרדמת...

ג׳יקוב
שמתי לה את סם הרדמה. הנסיכה נפלה וכמובן החזקתי אותה מליפול. לקחתי אותה ליער.
איפה שהייה המקום שבו עשיתי את הכישוף. עשיתי את הכישוף והשב"ע ניפתח (שער בין מימדי) והגעתי לכניסה הרגילה.

פתאום ראיתי שהמלכה נאמה וכולם הסיטו את המבט עליי. "ג׳יקוב, חזרת בדיוק בזמן. דיברתי על הנסיכה, עוד כמה זמן צפוי שהיא תתעורר?" שאלה אותי המלכה וכולם הקיפו אותי, התכוונתי לענות ואז ראיתי את אחותי הולי רצה עליי, היא בת שש.
"ג׳יקו! חזרת!" היא צעקה וחיבקה את רגליי "זאת הנסיכה? היא נורא יפה!" היא הוסיפה בעודה מסתכלת על אן "הולי, תלכי להגיד לאמא שהגעתי ואז תחכי לי כאן אני אגיע עוד חצי שעה בערך, ומלכתי, היא אמורה להתעורר בעוד רבע שעה בערך" אמרתי. אחותי רצה חזרה על תוך הקהל ונבלעה בתוכו.

"תודה ג׳יקוב, על הכל, עכשו תן לאחד המשרתים לקחת אותה לחדרה." היא אמרה. אני לא מוכן שאף אחד ייגע בנסיכה שלי. אני אקח אותה ואני אדאג לה

"מלכתי, אני מעדיף לקחת אותה לחדרה. למקרה והיא תתעורר מוקדם יותר, עדיף שאני אהיה שם בשבילה."

"כך אהיה, אתה יודע את הדרך לארמון, קח אותה" המלכה אמרה והמשיכה לנאום בעוד אני הולך לארמון. כשהגעתי לארמון אחד המשרתים לקח אותי לחדר שלה.
הנחתי אותה על המיטה וליטפתי את פניה, היא הייתי כל כך יפה. ואני לא יכול לחכות לראות אותה בשימלה מלכותית.
נישקתי לראשה, ויצאתי מהחדר.

אליונה (המלכה)
ישבתי במשרדי אחרי הנאום, עושה ניירת. הדלתות נפתחו בחוזקה ואני רואה את ג׳יקוב ניכנס "הגיבור שלנו, ג׳יקוב, בבקשה תשב, תרגיש בנוח, איך אני יכולה לעזור לך אחרי כל מה שעשית לממלכה, אין לי בכלל איך להתחיל להודות לך, אתה ממש המושיע שלנו." אמרתי בהערצה, הנסיכה חזרה הביתה ואני חא מאמינה שאני אפגוש את ביתי היום בפעם הראשונה מזה 15 שנה.