פקחתי את עייני, מצפה לגרוע ביותר כשאני מבינה שבכלל לא מתתי. בסך הכל נחתתי בשיח דחוס שבלם את רוב הנפילה.
ג'יקוב הסתכל עליי מחלון החדר ולא נראה מודאג, הייתי אפילו אומרת שהוא נראה... מרוצה? ניסיתי להבין למה הפרצוף השחצן על פניו אבל לצערי זה גרם לשוק ההתחלתי לעבור מהגוף שלי ופתאום קלטתי כמה שהכל כואב לי.
"לא הייתי מייעץ לך לזוז יותר מידי יקרתי, את חטפת מכות דיי רצניות. אבל אל תדאגי, האנשים שלי פה בשביל לעזור." הוא אמר ולפני שיכולתי לשים לב למה שהולך מסביבי, שני אנשים הורידו אותי אל כיסא גלגלים ואזקו אותי עליו ברצועות פלדה. שיט. מהפלדה שום כוח לא ממש יכול לחלץ אותי.
ג'יקוב עשה קפיצה ונחת ממש כמו ספיידרמן מולי. "לוריאן שלי, למה את חייבת לסבך כל דבר אה? אני התכוונתי לדחות את הטקס עד שהכל יסתדר, אבל אני מניח שעכשיו זה הזמן." הוא אמר כשהיה מקופף לגובה הכיסא. הוא נתן לי נשיקה במצח והחל לגלגל את הכיסא.
"את תיסלחי לי על האזיקים נכון? זה לא שלא רציתי לסמוך עלייך זה שפשוט לא השארת לי ברירה. " הוא אמר בזמן שנכנסנו בכניסה הראשית, וכל השומרים קדים קידה לעברו, ושולחים אליי מבטי רחמים.
"ג'יקוב זה.. זה באמת לא הכרחי אני יכולה ללכת בכוחות עצמי, אני יסתדר" ניסיתי נואשות לבקש.
"עם כמה שאני אוהב לשמוע אותך מתחננת אליי, זה לא בא בחשבון. הרי נתתי לך הזדמנות לא? אפילו השארתי אותך לבד, אבל כנראה שעדיין לא היית מוכנה לזה. טוב אז אני מקווה שלפחות לטקס את מוכנה. " הוא השיב ולא היה לי מושג על איזה טקס דיבר.
הוא גילגל אותי אל מול האולם הראשי.
"על איזה טקס אתה מדבר ג'יקוב?" שאלתי בסקרנות.
הדלתות הגדולות נפתחו
"טקס ההכתרה שלנו כמובן!"
ולקחתי שניה רק להביט באולם.
הוא היה מלא בכסאות אך רובם היו ריקים. בשורה הראשונה יכולתי לראות אנשים קשורים לכסאות שלהם. התקדמנו למרכז האולם ולא האמנתי שפספסתי את זה. מולי הייתה אימי שלי על הברכיים שלה, כשאחד מהשומרים של ג'יק מחזיק אותה ישרה בשיערה.
היא לא נראתה טוב. ראשה היה רכון מטה, השמלה שלה הייתה מלוכלכת ובלויה, שערה היה פרועה והסתיר את פניה וכשהתקרבנו הבנתי למה הייתה במצב חוסר האונים הנורא הזה- הטבעת שלה, לא הייתה עליה.
"ג'יקוב, תגיד להם לעזוב את אמא שלי! " אמרתי נאבקת בכיסא הכולא אותי במקומי.
היא הרימה את ראשה פניה שידרו עצב, ודמעה אחת ירדה במורד לחיה.
"אני לא יכול להגיד להם דבר כזה, אחרת איך נוכל לבצע את הטקס?" הוא אמר ברוגע, מעלה אותי הבמה אל מול אימי.
"איזה טקס בדיוק ג'יקוב! תעזוב אותי בבקשה.. תשחרר אותי.." אמרתי בתיסכול. הרמתי את מבטי אל הכיסאות, ונתקלת בפניהם של כל היקרים לי- אבי, ארנה, קלואי, ליאו ועדן.
YOU ARE READING
My Knight, My Prince.
Fantasyלפעמים זה קצת אבסורד המקומות אליהם החיים מובילים אותנו. לוריאן היא בחורה בת 16 שללא ספק לא ציפתה לדברים שקרו לה ביום הולדתה. היא מגלה סודות אפלים על הזהות שלה, על משפחתה, ונעמדת אל מול ההחלטות הקשות בחיה. וליבה, עדיין צריך להחליט במי תבחר ג'יקוב, ה...
