"עדן! כמה פעמים אפשר לומר לך לא לקראו לי בלונדה! אתה יודע עד כמה אני שנאת את הצבע שיער שלי!" אמרתי בכעס. עם הייתי יכולה הייתי צובעת לשחור, אבל זה גם לא מחמיא לי וגם ליאו יהרוג אותי על זה
"טוב, עכשו בואי בלונדה אנחנו מאחרים לשיעור!"
זאת הייתה הפסקה.
הלכתי להגיד שלום קצר לאח שלי כמו שהבטחתי לו. הגעתי למחששה כי אח שלי תמיד שם.
עדן בא איתי כי הוא תמיד נסחב איתי.
בדרך עצרה אותי לינדזי הזונה של שכבה, והשפוטות שלה.אניש ונאת אותה, היא כזאת כלבה והיא תמיד מתעללת באנשים בלי שום סיבה, רק בשביל להרים לעצמה את הביטחון העצמי.
"מה שלום המוזרה של הבצפר?" היא שאלה בזילזול. "לינדזי עזבי אותי אין לי כח לשטויות שלך עכשיו, לכי תציקי למישהו אחר" אמרתי, מתכוונת לעוף משם כמה שיותר מהר.
אני אחרי שיעור מטימטיקה ואין לי ראש לחפירות שלה, במיוחד שהיא ממש לא מפחידה אותי.
"לאן את חושבת שאת הולכת, פריקית?" היא שאלה דוחפת אותי אחורה.
"מה את רוצה ממני לינדזי, " אמרתי נותת לה מבט אדיש. "בסהכ אני רוצה שתדברי עם אח שלך ותשכנעי אותו לצאת איתי, הרי גם ככה כולם אומרים שאנחנו מתאימים."
שחכתי להזכיר שלינדזי מאוהבת בצורה של אח שלי? חייכתי אליה חיוך מריר ואמרתי
"שני דברים: א' אף אחד לא אומר שאתם מתאימים חוץ ממך, וב' אח שלי, לא יוצא עם זונות."
עדן בזמן הזה הלך לאנשהו ולא ראיתי אותו יותר.
מבטה התחלף ממרוצה לכועס.
היא תפסה את פניי ובשניה הרגשתי כאב חד על חיי.
היא סטרה לי הזונה.
מיד אחרי זה היא תפסה בשערי משכה אותו.
צרחתי בכאב בעוד היא אומרת "את, פריקית מטומטם, ממש לא קוראת לי זונה, ובטח שלא מעזה להתחצף אליי."
לפתע הרגשתי ידים מושכות אותי אחורנית ומכניסות אותי לחיבוק חם.
"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, זאת הפעם האחרונה שאת נוגעת באחותי, את מבינה?"
אח שלי הגיע למקום וצעק עליה, בעוד שאני נמצאת בין זרועותיו של ג'יקוב.
"כן, עכשו לינדזי אני אף פעם לא נשבעתי שאני לא מרביץ לכלבות אז עופי מפה לפני שאני מרביץ לך, כלבה מטומטמת!"
הוא צעק עליה "א.. א.. אבל אני אוהבת אותך ליאו!" היא אמרה רצה עליו ונישקה אותו.
כבר ציינתי שהיא כלבה?
הוא העיף אותה ואמר "אני נשבע עם עוד פעם תגעי בי ג׳יק לא היה היחיד שירביץ לך,עכשו עופי מכאן!" הוא אמר
"א.. אבל.. ליאו.."
"עופי מכאן..." והיא הלכה פגועה וכעוסה "היא עשתה לך משהו פגעה בך? משהו?" ליאו שאל אותי מודאג "כי עם היא עשתה לך משהו אני הולך ומכסך לה את הפני הבוטוקס שלה" ג׳יקוב אמר.
"היא נתנה לי סטירה אבל אני בסדר." חייכתי "תודה לשניכם אני, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלדיעכם אתה האחים הכי טובים שאפשר לבקש."
"מי את ומה עשית לאחות שלי?" ליאו שאל כי בדרך כלל אני אדישה, אבל הרגשתי טוב עם עצמי לדעת שככה אכפת להם.
אני רק חייכתי אליהם אז ניגשתי אליהם וחיבקתי אותם. אני לא כזאת נמוכה אבל ליאו וג׳יקוב מאוד גבוהים הם מטר 80 ומשהו, כשאני מטר 72 משפחה של גבוהים. אף על פי שג׳יקוב לא באמת משפחה אני מחשיבה אותו לאחד כזה כי הוא כל הזמן איתנו בבית אז הוא כן אח שלי. אנחנו עומדים שם מחובקים שלושתינו ועדן עומד בצד.ככול הנראה מחכה לי.
ואז ג׳יקוב לוחש לי שרק אני אשמע "אני אוהב אותך, ואני תמיד אהיה פה להגן עלייך." ו...ג׳יקוב המאהב חזר. אני חייבת לנהל עם ג׳יקוב שיחה נורמאלית לגבי זה.
וזה מה שעשיתי.
השתחררתי מהחיבוק.
לקחתי את היד של ג׳יקוב וגררתי אותו איתי למקום מבודד.
עדן הבין מה אני עושה. או שהוא סמך עליי. איפשהו שם.
כשהגענו למקום מבודד סוף סוף יכולנו לדבר "ג׳יק, בבקשה אני מבקשת ממך, תעבור הלאה אני באמת לא כזו מיוחדת, לך,תמצא מישהי חמודה, תצא איתה, תאהב אותה!" הוא בחן אותי קצת נאנח, ואמר "נסיכה,אני לא יכול, ותאמת, אני לא רוצה. את תמיד תשארי זאת שאני אוהב." החלטתי לעשות משהו מאוד לא שפוי לאותו רגע והוא:
לנשק את ג׳יקוב.
נשקתי אותו ובהתחלה הוא היה קצת בשוק, ואז הוא זרם איתי ופתאום כאילו משהו קרה והוא עצר. התנתק ממני ועצר "מה.. מה.. מה קרה... אני מנשקת עד כדי רע?" שאלתי. הוא חיבק אותי חזק ואמר "את הנשיקה הכי טובה שהייתה לי, אבל אסור שזה ייקרא עוד פעם אסור ש... נתנשק עוד פעם" "למה?!" שאלתי בילבול "אני לא יכול להסביר אבל, פשוט אסור! אוקיי" ופה התעצבנתי "יודע מה ג׳יקוב לא אכפת לי! אתה אומר לי פאקינג שלוש שנים שאתה אוהב אותי ואז כשסוף סוף גם לי יש אולי משהו עלייך אתה מחליט שזה אסור! זה. הפסד. שלך." אמרתי עצבנית והוספתי "ושלא תגיד לא עוד פעם שאתה אוהב אותי כי אתה חרא" אמרתי והלכתי לכיוון היציאה שם ראיתי את עדן יושב ליד השער. ראיתי אותו עם אוזניות הוצאתי אותן מאוזניו כבר על סף דמעות ופשוט גררתי אותו ליציאה מבית ספר.
נ.מ ליאו
איפה ג׳יקוב נעלם לי?!
מה הוא עדיין עם אחותי?!
אין סיכוי שהוא שוכב איתה?
לאאא אני מכיר את אחותי היא לא כזאת אבל כנראה היא מדברת איתו על המצב בניהם זה בטח כבר מעצבן אותה.
ישבתי בסלון בבית שלי רואה משחק.
הדלת נפתחה בחוזקה ודרכה נכנסת אן ביחד עם עדן והיא.. בוכה?! רציתי לשאול מה קרה אבל עדן אמר לי שזה בטיפול ואז התקשרתי לג׳יקוב. אני נשבע שעם הוא עשה משהו לאחותי... פתאום הוא נכנס. אורח הכבוד. קמתי עליו ודחפתי אותו "מה עשית לאחותי!?"
"למה אני רואה אותה הולכת איתך ואז חוזרת בוכה אה, תענה לי"
YOU ARE READING
My Knight, My Prince.
Fantasíaלפעמים זה קצת אבסורד המקומות אליהם החיים מובילים אותנו. לוריאן היא בחורה בת 16 שללא ספק לא ציפתה לדברים שקרו לה ביום הולדתה. היא מגלה סודות אפלים על הזהות שלה, על משפחתה, ונעמדת אל מול ההחלטות הקשות בחיה. וליבה, עדיין צריך להחליט במי תבחר ג'יקוב, ה...
