חלק 2- אהבות שקרים וגילויים
לוריאן (בתמונה)
"אני כל כך שמח שהחלטת לבוא איתי, ועכשיו, נוכל לחיות את החיים האלה שתמיד רצית, אני אוהב אותך כל כך לוריאן." ג'יקוב אומר לי ומחייך אליי.
בעודי מחזירה לו חיוך הוא מנשק אותי, ואומר "עכשיו בואי, אנחנו עוד נאחר לבצפר, והיום אני עושה את הבגרות האחרונה שלי! ולחשוב את רק מתחילה את התיכון, אבל אל תידאגי אני תמיד אהיה פה בשביל להגן עלייך." הוא אמר והסתכל עליי במבט מוזר, מבט שאומר 'אני מפחד לאבד אותך' .
"טוב אז אולי אתה מסיים את הלימודים עוד חודש אבל לי יש מבחן בפיזיקה עכשיו, אז יאללה כבר בוא נצא" אני אומרת לו ודוחפת אותו לדלת הדירה המוכרת.
אני מתעוררת למשמע ציפורים מצייצות ופותחת את עיני בחיפזון, רק בכדי לגלות שהשמש עדיין בזריחתה, והחשכה עדיין אופפת את הממלכה.
אני נאנחת במחשבה על החלום המוזר שחלמתי.
אני חושבת שזה דיי ברור שאני מתגעגעת לג'יקוב, ואני עדיין קצת המומה מהמצב.
הייתי שמחה רק לדבר עם ג'יקוב, להסביר לו שזה הרבה יותר ממה שהוא חושב, אבל אני מכבדת את הבקשה שלו.
אני מתנחמת בליטוף השרשרת שעל צווארי, זאת שהוא הביא לי בנשף יום הולדתי ה16, ועובר בגופי גל חמימות כמעט מרגישה באפי את ריחו הטוב מחדש.
באיפוס כוחות אני מחליטה לצאת לסיבוב בגינה, אימי אמרה שזה חלק מהעניין בלהיות בת מלוכה, אבל תמיד אהבתי את הטבע, ואפילו כשהייתי בכיתה ו' נירשמתי לצופים רק בשביל לצאת לטיולים ולבלות בחיק הטבע קצת יותר.
התארגנתי במהירות יוצאת אל המרפסת שממנה, בכל פעם מחדש הנוף הוא עוצר נשימה.
התעקשתי דווקא לחדר הזה רק בגלל הנוף, זה פשוט מרגיע אותי, זה אפילו כמעט מצליח להחליף את המוזיקה שכל כך חסרה בחיי.
יצאתי מחוץ לחדרי מתהלכת בין קירות הארמון מברכת ברכת שלום את את הנפשות הפועלות בשעות אילו.
יצאתי אל הגינה האהובה אליי בארמון, כשלפתע אני מרגישה עץ... זית! מרים אותי מרגליי.
מייד עשיתי לחש שגרם לעץ להפוך לגיבעול קטן.
מייד דניאל רץ אליי ואמר "הו, לורי, אני כל כך מצטער, הייתי בטוח שאת אחד השומרים שביקשתי מהם לתקוף אותי בהפתעה." גיחכתי למשמע דבריו ואמרתי "בוקר טוב גם לך דניאל, מה אתה עושה ער בשעה כזאת" אמרתי מחייכת אליו במצב רוח טוב.
"אימוני בוקר מרגיעים אותי, נותנים לי הרגשה שאני בשליטה על כל מצב שיכול להתקיים. וחוץ מזה הטבע נותן לי הרגשה של -"שלווה" אמרנו שינינו בו זמנית. והתחלנו לצחוק יחד צחוק מתגלגל.
אז דניאל התברר להיות בחור חמוד מאד, הוא היה קצת קשוח בהתחלה, אבל כנראה בגלל שהוא המגן שלי אז נוצר בנינו חיבור כזה שיכול להיות רק בן מגן לבן מלוכה.
אנחנו גם צריכים לבלות המון שעות יחד כי אנחנו לומדים תאורייה צמחית יחד, ביולוגיה יחד, והגנה עצמית ושליטת כוחות הוא מלמד אותי. אז אחרי כל כך הרבה שעות יחד, קצת קשה שלא להתחבר.
וכן גם אני חשבתי שהחיים יהיו יותר קלים כשאני לא צריכה ללכת ללימודים יותר ואבל ההפך הוא הנכון, זה הרבה יותר קשה פה.
YOU ARE READING
My Knight, My Prince.
Fantasyלפעמים זה קצת אבסורד המקומות אליהם החיים מובילים אותנו. לוריאן היא בחורה בת 16 שללא ספק לא ציפתה לדברים שקרו לה ביום הולדתה. היא מגלה סודות אפלים על הזהות שלה, על משפחתה, ונעמדת אל מול ההחלטות הקשות בחיה. וליבה, עדיין צריך להחליט במי תבחר ג'יקוב, ה...
