My Knight, My Prince.

6. jacob vs william

לוריאן
"נסיכתי, אני חייב לציין שאת יפה אמיתית" הוא אמר "תודה, גם לך לא חסר." אמרתי מתוך נימוס.
"כן תודה, טוב אז ספרי לי על עצמך, בכל זאת, החיים עשו לך שנויי דרסטי, ועכשו שאת הופכת למלכה, זה בכלל יהיה קשה, אז אולי לספר לי על חייך הקודמים יעזור" הוא אמר בחביבות.
אולי הוא לא כזה נורא.
"טוב, אני לוריאן קווין בת היום שש עשרה עם אח בשם ליאו, עליו אני מאוד מתגעגת וחבר מאוד טוב בשם עדן. זהו. זה כל מה שאפשר לדעת עליי. אני לא מעניינת. אני ממוצעת בלימודים, אוהבת מאד מוזיקה, וזהו" סיפרתי על עצמי.
"זה לא נכון, את נשמעת בחורה מאוד חביבה. באמת." הרגשתי ממש נוח לדבר איתו.

"אתה חושב שהשמלה זה הכרחי?" שאלתי. אולי חציתי את הגבול או משהו? אני מקווה שלא. "את האמת, אני לא ממש בטוח. היא עושה אותך יפיפיה אמיתית. אבל אני לא חושב שעם אנחנו רוצים להמשיך לאנשהו את צריכה להתלבש ראשמי מולי. התשובה שלי לא ממש עזרה" הוא אמר וגירד בערופו.
הוא נראה מתוק. "אתה ממש נחמד, אתה יודע. מהצד אתה נראה מאוד מתנשא. שפטתי אותך לא נכון. אולי תספר לי על עצמך?" אמרתי ושאלתי.

"ובכן טוב לדעת שאת חושבת שאני נחמד, ושמי הוא וויליאם ארגאון הרביעי ואני הבן של המלך אוליבר ארגאון, ממלכת אורגיון. אני בן 20 לפני כחודשיים ויש לי חבר טוב בשם מייק, שגר כאן בממלכה. יש לי עוד 2 אחים, אני הבכור. גדלתי בארמון, והתחביבים: נגינה, ספורטים למניהים, וציד כבשים." "אתם צדים כבשים?!" שאלתי בהלם "אה, נכון, בארץ יש הרבה מינים של חיות, אצלינו אנו יכולים לצור חיות מעננים ובכך להרוג ולהחיות בשניות" הוא ענה. "הו, תודה לאל, אני לא הייתי מוכנה לזה שאתה הורג חיות להנהתך" אמרתי "טוב, אני אלך לי, אני חייבת ללכת לעקל את הכל, אבל באמת, שמכולם, אתה הכי נחמד, ותאמת, אני בטוחה שג׳יק התחבר עלייך מאוד, אתה יודע מי זה ג׳יק, נכון?" שאלתי "אממ... כן אני יודע מי הוא. בחור... מיוחד כזה, רואים עליו שהוא אוהב אותך" הוא אמר.

ויליאם
היא עיצבנה אותי עם השאלה על ג׳יקוב. הוא זין. ואני שונא אותו. היא בחורה מדהימה ואני לא יכול שלא לחשוב על זה שאני אתחתן איתה. נשמע כמו חלום.
יהיו לנו ילדים מדהימים, ואני גם בטוח שאבא יואהב אותה.

ראיתי שהיא קצת נרתעת מכל הנושא הזה של אהבה ומיד אמרתי
"תקשיבי, את ממש לא חייבת לאהוב אותי, ולהתחתן איתי, אני לגמרי מבין, את בהלם, וקשה לך. זה בסדר, קחי את זמן, אני אדבר עם אבא שלי אני אגיד לו שלא ייאים לתקוף ושיינך לממלכה שלה לנפשה בנתיים ואת תלכי לנוח, קחי את הזמן, כשהיה לך החלטה, תפני עליי, ואני אקבל אותה.
מה שאני כן אבקש זה שתביאי לי הזדמנות ולא תינעלי על ג'יקוב, אני יכול להיות קצת יותר מפרצוף יפה" אמרתי בקול הכי נחמד שיש לי "תודה, באמת, אתה היחיד שמבין אותי עד עכשו, אתה באמת מקסים, ואני וג'יק.. אני לא ממש אוהבת אותו, זה מסובך.. אבל אל תדאג הדבר האחרון שאני שאני חושבת זה שאתה רק פרצוף יפה" היא אמרה בחיוך שחימם את ליבי.
"אני אקרא לג'יק, אתה תאהב אותו" היא אמרה, ולגמרי הרסה את המשפט שהתחילה מצוין, היא בקושי הלכה עם השימלה העוצמתית שעל גופה הקטן, ויצאה בסופו של דבר במבט נבוך.