My Knight, My Prince.

18. האניקס.

מצמוץ אחד זה כל מה שדרש ממני להתעורר במקום שונה לגמרי.
מצאתי את עצמי בשדה יפיפה ברכס הרים ירוקים.
הסתכלתי מסביב ולפתע הופיעו מולי כמה אנשים שנראו מאוד מוזר ובראשם אדם אחד.
מייד כאילו התחברתי עם האדם הזה.
הוא מיד התחיל לדבר.
"לא יכול להיות. הולכת אדמה, כשפית אדמה שעוד לא קיבלה את כוחותיה, היא איננה יכולה להיות האניקס." האדם דיבר אל האנשים שעמדו מאחוריו.
"אה.. סליחה, על מה אתה מדבר, ואיפה אני בכלל.. אה ומי אתה?" "ילדתי, כל השאלות תעננה בהמשך."
אישה יפיפה נגשה אליי וליטפה את ידי בעדינות, אך ברגע שידה נגעה בידי, היא עפה אחורה במהירות. "מה..." הייתי בשוק.

אני עשיתי את זה כרגע?

ניגשתי אליה במהירות והגשתי את עזרתי "אני מאוד מצטערת.. אני באמת לא יודעת מה קרה כאן כרגע."
האדם הראשון המשיך לדבר לעצמו "היא אף פעם לא התנסתה בכוחות שלה... כמה מעניין." הוא עצר ואז המשיך לדבר.
"הובכן שלום לך לוריאן קווין היקרה, קוראים לי דארווין ואני אניקס. האנקיס הראשון והיחיד שהעולם הזה חווה. עד שאת הופעת. גם את אניקס. מה זה אניקס את שואלת? הובכן, לשאלתך הקודמת, אנחנו החכמים, אילו שסידרו את היקום, כותבים הלבואר, ועושים ועשינו עוד הרבה דברים אחרים.
אומנם כתוב על האניקס בספר שלנו, אך אני האניקס היחיד שהיה קיים עד כה, ואין לי ממלכה משלי, כמו לכל חבריי כאן. עכשיו לשאלך, אניקס, זה יישות שיכולה לאחוז בכל 4 היסודות, מבלי למות בתהליך. את היחידה שאי פעם נוצרה ואנו מוצאים את זה מאד מוזר, שאת אלקסיונית בת מלוכה, ולא בת אדם."
הוא סיים לדבר אני רק חושבת על כך שיופי לי, לא מספיק החיים שלי הסתבכו, עכשיו זה!
"יקירה, אני מציאה לך להפסיק לחשוב מחשבות שליליות אילו, הכח הזה הוא דבר אדיר, ואני בטוחה שהאניקס לא בחר אותך סתם.
דרך אגב, אני אלקסיוס, ממלכת האדמה."
היא אמרה בחיבה. היא הייתה נחמדה מאד, אך בשניות גם הם לא היו שם, וגם אני במצמוץ אחד חזרתי לאלקסיוס.

אך לפני שעזבתי הצלחתי לשמוע רק דבר אחד אחרון. "תאספי את היהלומים."

כשחזרתי התרוממתי במהירות רבה ואמרתי בקול.

"אני אניקס."