לפעמים זה קצת אבסורד המקומות אליהם החיים מובילים אותנו.
לוריאן היא בחורה בת 16 שללא ספק לא ציפתה לדברים שקרו לה ביום הולדתה. היא מגלה סודות אפלים על הזהות שלה, על משפחתה, ונעמדת אל מול ההחלטות הקשות בחיה.
וליבה, עדיין צריך להחליט במי תבחר
ג'יקוב, ה...
התיישבנו על המחצלת שהייתה פרוסה על הדבר שדמה לשלג. שהיו עננים, מה שלי, לא נשמע הגיוני.
''שתדע שמה שעשית היה ממש משחק מלוכלך.'' אמרתי מכריזה. ''אני? ומה איתך? את הכרזת במפורש הפסקת אש ואני מסתובב לרגע ושניה אחרי זה את ממלא אותי בעננים!'' הוא אמר..
צחקקתי, טוב אולי הוא צודק קצת '' כן? ואז מה אתה עשית ? מילאת את השיער שלי במוצקי ענן, תראה הוא עד עכשיו מלא בהם'' אמרתי ונהנחתי
''תודה,'' רציתי להמשיך אבל אלברט, המשרת שבא איתנו עצר אותי ואמר ''נסיכה מבקשים אותך בארמון בדחיפות, אנחנו מכינים שב''ע ברגע זה ונצא עוד כחמש דקות. כבודו הנסיך מוזמן להתלוות אלינו'' הוא אמר ואז ניגש לויל אמר לו משהו באוזן, והלך. רגע, מה זה בעצם שב''ע? ''ויליאם? קרה משהו? הכל בסדר? מה הוא רצה?'' הוא הסתכל עליי ואמר '' זה מידע לא רלוונטי, בואי, אנחנו חייבים לזוז, את עוד צריכה להחליף בגדים, את לא יכולה לחזור לארמון כשאת נראת כך'' הוא אמר, קם בעצמו מהמחצלת ועזר גם לי לקום התחלנו ללכת לכיוון בקתות שעמדו במרחק הליכה קצר מאיתנו. "תגיד ויל, אלברט אמר משהו לגבי שב''ע(?) מה זה בכלל?" הוא הסתכל בצורה של 'את באמת לא יודעת' ואמר "איך הגעת לפה עם לא דרך שב''ע?" את האמת, איך באמת הגעתי לכאן? " אני לא יודעת, ג'יקוב הרדים אותי לפני עוד כשהייתי בבית של ב'ארץ' והתעוררתי על המיטה בארמון אלקסיוס, אז אין לי ממש מושג" השבתי על שאלתו.
''הובכן שב''ע זה- שער בין עולמי, וככה אנחנו עוברים בין ממלכות עברנו באחד כזה בדרך לכאן אבל לא שמת לב, ועברת באחד כזה כשרק הגעת לממלכה בפעם הראשונה, ורק לאנשים מאוד מסווגים יש שרשרת שאיתה אפשר לעבור מתי ואיך שרוצים, חוץ מזה יש גם כישוף וגם אותו לא הרבה יודעים, אבל את הולכת לקבל שרשרת בקרוב.''
''אוקיי תודה'' אמרתי וחייכתי. הגענו לבקתה ולהפתעתי היו שם מלא שמלות מפוארות שנראו כאילו רק ללבוש אותן לוקח שנה. בסוף בחרתי בשמלה שהיא מדהימה ביופיה לדעתי, ולקח לי בערך חמש דקות רק לשים אותה עליי, יותר נכון הבנות שהיו שם עזרו לי לשים אותה, ומקביל סדרו את השער שלי, כבר היינו צריכים לצאת ולא היה לי נוח בעליל, רק רציתי לצאת מהשמלה הזאת, אבל ניראתי טוב, זה בטוח.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
יצאתי מהבקתה ומיד התלווה אליי וויל הוא בחן אותי טוב טוב נעמד לידי ושילב בין ידינו, והתחלנו להתקדם לעבר הכרכרה "את נראית מדהים, את אישה יפה, לוראן" הוא אמר והחמיא לי,
"תודה, גם אתה בעצמך לא רע" אמרתי לו מחמיאה לחליפה היפה שלבש. התיישבנו בכרכרה ( אחרי המאבקים הנועזים שלי גם להיכנס לכרכרה וגם להשאיר את השמלה שלמה.)
הופיע מולינו מעין חור גדול, הכרכרה נכנסה לתוכו וכבר חזרנו לכפר הגדול והשמח של הממלכה של אליונה, אמא שלי, כל המצב עדיין חדש שלי, אבל אני מקווה לתהרגל בקרוב, הכרכרה עצרה למימול כניסת הארמון, ושטיח גדול נפרס בכניסה. הסתכלתי אל הפאר והיופי של הארמון המדהים הזה.
ואני עוד אמורה לקרא למקום הגרנדיוזי הזה בית? לזה באמת יקח הרבה זמן להתרגל.
ויל יצא במהירות פתח לי את הדלת, תפס במותניי וכך הוציא אותי מהכרכרה. יצאנו, שילבנו ידיים, לרגע באמת דמיינתי שאנחנו בני זוג.
הוא התייחסי אלי כל כך יפה מהרגע הראשון שראיתי אותו, הוא נראה לי בן אדם טהור.
ג'יקוב כל היום לא תפקדתי טוב, לא יכולתי, לא כשהיא איתו, הוא הבנאדם הכי, שחצן, יהיר, פוגע , זלזלן והכי גרוע הוא סטוציונר, שאני מכיר. הייתה תקופה שכל יום הוא היה עם מישהי חדשה, הוא פשוט בנאדם רע.
וברור שהוא עושה הכל כדי שלורי לא תדע על כך, והוא בטח תמיד מתחנף אליה ומתנהג אליה בנימוס, פשוט חתיכת שמוק.
התכוננו לקראת מאורעי הערב, ואני רק מחכה לרגע שאני אראה את אהובתי שוב.
המגע שלה, היופי שלה, האופי שלה, הטוהר שלה. היא האוויר לנשימה לי, היא הארמון שלי, היא הפרס הגדול שלי, וכל החלומות הגדולים שלי, כוללים אותה.
ואני עוד אשיג אותה. החיים מציבים לך מכשולים, ואתה צריך לבחור עם עם לתת להם לעצור אותך או להמשיך בכל הכח.
ואני הולך להלחם בכל הכח.
את המחשבות הבלתי פוסקות שלי על לוריאן עצרה איזבל.
טוב אנחנו באמת חייבים לדבר, עוד לפני הנסיעה שלי, אני והיא ניהלנו מערכת יחסים, ואז פגשתי את לוריאן, והכל השתנה, ודיי שחכתי אותה, כי המוח, יותר נכון הלב, כבר היה שייך למישהי אחרת.
"יפיוף חזרת!!" היא אמרה ונישקה אותי, אני רק ניזכרתי בנשיקות שלי עם לוריאן. אחד הרגעים הכי טובים בחיים שלי.
"איזבל, אנחנו חייבים לדבר,"
אמרתי עוצר את הנשיקה. "ברור, הרי יש לך בטח מלא לספר על מה שהיה בארץ והכל, כולי אוזן, ספר לי" היא אמרה כולה נלהבת. "אז זהו, תקשיבי איזבל, אני מאוד מצטער אבל, הלב שלי כבר שיך למישהי אחרת, אני מצטער, אבל אני חושב שזה נגמר בנינו לפני הרבה מאוד זמן" אמרתי לה מסתכל על פנייה משנים את הבעתם.
"מה? מי זאת, יודע מה זה לא משנה, כי אתה כנראה לא תראה אותה יותר אף פעם, ונוכל ללכת לפגישות ממש כמו פעם, ותחזור לאהוב אותי" היא אמרה מלאת תקווה.
"איזבל, אני מצטער, אבל אני מאוהב בנסיכה לורי."
"מה? הכלבה הזאת?! איך אתה יכול לרצות אותה? וחוץ מזה היא הולכת להתחתן בקרוב, ככה שאין לך סיכוי."
הסתכלתי על השעון כבר היה חמישה לשבע, אז אהובתי תגיע בקרוב.
"איזבל, אני חייב ללכת, אבל אל תדאגי את השיחה הזאת עוד לא סיימנו."
