לוריאן
"אז את בעצם אומרת שאת אוהבת את הגוון הזה יותר?" עדן שאל כשהציג שתי צבעי מפיות בגווני ירוק שונים.
"עדן, זה בסך הכל מפיות, מה יקרה שנבחר שמלה? או זר?" שאלתי מיואשת.
אני באמת מאמינה שעדן חלם על הרגע הזה הרבה יותר ממני.
השעה 8 בערב ואני עדיין בוחרת פה צבעים עם עדן.
עד 5 ויל היה איתנו אבל אז הוא פרש באמירה שזה כבר לא באמת משנה לו ושהוא סומך עלי ועל עדן. אני הייתי שמחה לתת לעדן לעשות את זה בעצמו, אבל אני יודעת שהוא יעלב ושזה משהו שהוא רוצה שנעשה ביחד.
"מפיות זה חשוב! זה חייב להיות קשור לגוון של המפת שלוחן, אחרת מה זה שווה איזה גוון בחרת. לגבי השמלה, כבר קבעתי לך שלושה ימים מוכנים למצאית השמלה המושלמת.
עכשיו איזה צבע את אוהבת יותר, זה, או זה?"
עדן שאל בפעם הרביעי ואני בתמורה נתתי פיהוק.
"הנה, זה, עכשיו אפשר להתקדם, או יותר טוב, ללכת לישון. עדן איך אתה לא עייף? אני גמורה הדבר היחיד שעשינו היום זה הכנות לחתונה. כמה אפשר?" שאלתי בייאוש.
"כמה שצריך, וחוץ מזה לורי, את תראי בסוף שזה יהיה שווה את זה כי את לא רוצה שלדוגמא את התתחתני והכל יהיה לך טוב ואז בום את מתיישבת בשולחן והצבע של המפיות הוא לא מתאים לך בכלל, אני פשוט דואג לך" הוא אמר, ואני התפוצצתי מצחוק.
אני דיי בטוחה שלעדן יהיה יותר אכפת ממני לגבי כל זה."נו באמת לור אני רציני פה! אני רק רוצה את ההכי טוב בשבילך." הוא סיים ואני נתתי לו עוד צחוק עייף.
לבסוף קמתי מהכיסא עליו ישבתי, והתקדמתי לכיוון הדלת.
"לורי, לאן את הולכת? ישלנו עוד לעבור על הצורות של הכוסות והסוג של הכיסאות, ו.."
"לילה טוב עדן" חתכתי אותו ויצאתי מהחדר, ממהרת להגיע לשלי לפני שירדוף אחריי בשאלות ובקשות.
פניתי במסדרון לחדרי, אך נתקלתי במישהו ונהדפתי אחורה.
"לור, אני מצטער לא שמתי לב" דניאל אמר לי כשנעמדתי על רגליי.
"זה בסדר, גם אני לא." הסברתי בחיבה.
"בכל מקרה לאן כל כך מיהרת? הרי את בהכנות לחתונה לא?" הוא שאל ושמעתי את עדן קורא לי במיסדרון.
"היי תקשיב רגע, תוכל לדבר עם עדן? להרגיע אותו קצת להסביר לו שהכל בסדר ואין לאן למהר, ושנמשיך מחר, אולי אפילו.." אמרתי והרמתי את גבותיי ברמיזה .
הוא גיחך ואמר "אני אדבר איתו. לכי." הוא אמר ונתתי לו נשיקה באוויר לפני שרצתי משם.
בסופו של דבר הגעתי לחדרי, כשאני כבר לא שומעת את שמי ברחבי המסדרונות, מבינה שהעניין טופל.
פתחתי את הדלת בעייפות, ובלי להסתכל יותר מידי, הורדתי את בגדיי ונשארתי עם הלבשה תחתונה בלבד.
"את יפיפה" שמעתי קול עדין אומר והוצאתי צווחה. הסתובבתי, ולמולי עמד ויל, מתבונן בי במבט חושק וסוקר.
מיד כסיתי את גופי עם ידי כמה שיכולתי, והודתי לאלה שלא החלפתי גם הלבשה תחתונה.
"מה אתה עושה פה" אמרתי לויל כשכיסיתי את עצמי בשמיכה.
"אהובה, בבקשה אל תתביישי ממני, הרי אנחנו מתחתנים, את כמובן לא חייבת, אבל אין לך במה להתבייש כלל וכלל. כפי שאמרתי, את יפיפה." הוא אמר ולאט איבדתי את האחיזה בשמיכה.
"אז מה אתה עושה פה?" שאלתי פעם נוספת, כשהוא מתקרב אליי בעדינות.
"רציתי לדבר איתך לגבי החתונה, אבל אני רואה שאת כבר עייפה, אז נדבר כבר מחר" הוא אמר כשמלטף את פניי באגדלו.
YOU ARE READING
My Knight, My Prince.
Fantasiלפעמים זה קצת אבסורד המקומות אליהם החיים מובילים אותנו. לוריאן היא בחורה בת 16 שללא ספק לא ציפתה לדברים שקרו לה ביום הולדתה. היא מגלה סודות אפלים על הזהות שלה, על משפחתה, ונעמדת אל מול ההחלטות הקשות בחיה. וליבה, עדיין צריך להחליט במי תבחר ג'יקוב, ה...
