"לא!" צעקתי, רצה לגופתה של אימי שצנחה לרצפה.
"אמא! אמא!" צעקתי מחזיקה בגופה חסר החיים.
לא יכולתי להאמין שזה באמת קרה. ג'יקוב הרג את אמא שלי. המלכה של אלקסיוס.
הרגשתי את הדמעות על הלחיים שלי, וכשהרמתי את מבטי אל ג'יקוב וראיתי שאין יותר סגול בעניים שלו.
"לורי..? אני מה? מה עשיתי?" ג'יקוב חזר לעצמו.
"זה הכל באשמתך! למה עשית את זה? היא לא עשתה לך כלום!" צעקתי אל דארווין.
"הובכן את צודקת ילדתי. אבל ברגע שאני התגלתי לג'יקוב חיטטתי לו קצת במוח ומצאתי שזה היה הרצון האפל ביותר שלו, ואני נתתי לו את הכוחות לעשות את זה, אבל זו הייתה הבחירה שלו האם לעשות את זה. בכל מקרה שאלת למה לא פשוט השתלטתי על העולם בעצמי, ובחן התשובה היא פשוטה.
מאחר ואני אחראי לכל הנשמות העלובות וחסרות הכח של בני 'הארץ' אם אני לא אשגיח, אז יתחיל כאוס בנשמות המתות. ובדיוק בשביל זה חיכיתי לך כל הזמן הזה. אנחנו נעשה החלפות אוקיי? אני אשאר ואמלוך פה ואתה תקבלי קידום למלוך על נשמות משעממות.
והחלק הכי טוב? את מקבלת את ג'יקוב! אני מתכוון להרוג אותו ברגע שכל הממלכות יהיו תחת שליטתו ואז אני אהיה הגיבור שהציל אותם מהמלחמה ומג'יקוב האכזרי. שאלות?" הדברים של דארווין היו הגיוניים מידי. זה הרי ברור שהוא תיכנן את המזימה הזו כבר מאות שנים.
"דארווין אתה לא יכול לעשות את זה. יש סדר לדברים." ניסיתי נואשות למנוע מהגורל שתיכנן לי. אך הוא אפילו לא שמע אותי ופתח שער גדול שרק יכולתי לנחש לאן הוא מוביל.
"את צודקת לוריאן, הרבה זמן היה פה בלאגן, אבל עכשיו, סוף סוף, יש סדר לדברים." הוא אמר ודחף אותי לתוך השער, אך שניות לפני שהוא נסגר, אני דחפתי גם את דארווין פנימה יחד איתי.
פקחתי את עניי ומצאתי את עצמי בחדר גדול שנראה כמו חדר מלוכה.
הצלחתי לייצב את עצמי על רגליי, ולא יכולתי לשים לב שהעור שלי.. סגול? זה מוזר.
"ילדה טיפשה! הובכן לא רציתי לעשות את זה אבל תהי בטוחה שגם לזה הייתי מוכן." שמעתי קול אומר והסתובבתי אליו, מגלה את דארווין עומד מולי כשמבט כועס בפניו.
"שנינו נמצאים עכשיו בעולם המעבר או כמו שבני התמוטה נותים לכנות אותו 'העיר האחרונה' בין גיהינום לגן עדן. ועכשיו שנסגר השער יש רק דרך אחת לצאת והיא דרך המבוך האין סופי. אבל כמה חבל בשבילך שאני ביליתי במקום הזה את כל הקיום שלי כמעט, ואם יש מישהו שיכול לצאת מהמבוך זה אני. בהצלחה לוריאן, את תצטרכי אותה." הוא אמר והתחיל לרוץ לדלת היציאה מהחדר.
"שיט!" צעקתי לעצמי.
מה אני אמורה לעשות עכשיו? איך אני אמורה למצוא יציאה במבוך אין סופי כנגד היצור היחיד שמכיר את המבוך? זה נשמע בלי אפשרי!
YOU ARE READING
My Knight, My Prince.
Fantasiaלפעמים זה קצת אבסורד המקומות אליהם החיים מובילים אותנו. לוריאן היא בחורה בת 16 שללא ספק לא ציפתה לדברים שקרו לה ביום הולדתה. היא מגלה סודות אפלים על הזהות שלה, על משפחתה, ונעמדת אל מול ההחלטות הקשות בחיה. וליבה, עדיין צריך להחליט במי תבחר ג'יקוב, ה...
