My Knight, My Prince.

7. התחרות בעיצומה

לוריאן
"בוקר טוב,לורי" שמעתי כשאני עדיין ישנונית. רפרפתי את עניי וראיתי את ג׳יקוב "בוקר" אמרתי עדיין ישנונית.
"תתארגני ותרדי, עוד מעט ארוחת הבוקר מוכנה" הוא אמר, וליטף לי את הלחי.
"אני לא מאמין, גם בבקרים את נראת כל כך טוב, זה כמעט אלוהי" הוא אמר ואני מסמיקה ומצומררת ממגעו.
"הובכן, אני אתן לך להתארגן וניפגש לארוחת בוקר" הוא אמר קם מהמיטה שהספיק להתיישב עלייה, נשק לראשי, ויצא.
התלבשתי במהירות בשמלה הכי פשוטה שהייתה בארון.
אוי שיט. "ג׳יקו!" צעקתי לאחר כמה שניות הוא נכנסת בסערה "נסיכה! מה קרה! את רוצה להעיר את כל הארמון!?" הוא אמר צועק לוחש. "מה השעה?" שאלתי "6:30" הוא אמר "מהה?? למה כל כך מוקדם"
"זה טוב להתעורר מוקדם" הוא אמר והוסיף
"תאמת, סתם התעוררתי מוקדם ורציתי שמישהו יארח לי חברה" הוא אמר והוציא לשון "אוקיי, כרגע התעסקת עם הבחורה הלא נכונה!" אמרתי יצאתי מהמיטה שלי והתחלתי להתקרב עליו ואז הוא ברח, ואני אחריו, אחרי ריצה של 5 דק בערך אני נתקלת בדלי מלא במים עם סבון, המוח שלי ידע מה הוא ייעשה עם הדלי, בנתיים ג׳יק כבר היה למטה, ואני הסתכלתי עליו דרך 'המרפסת' הפנימית.
ובוווום!!
המים נפלו ישר על ג׳יקוב.
אני התפקעתי וג׳יקוב עלה במדרגות כולו ספוג, ואני הבנתי שזה הזמן שלי להתחיל לרוץ. התחלתי לרוץ וג׳יק אחרי, לאט לאט הגענו למטבח והייתה שם מעין פינה כזו, בתוכה אני נקלעתי.אני הולכת אחורה, ואחורה, וג׳יק מתקרב ואני הולכת אחורה עד שאני נתקלת בקיר. הוא סגר עליי משתי הפינות, "רחמים?" שאלתי בתקווה. "התגעגתי עלייך" הוא אמר עליי כשפנינו קרובות מתמיד. לפני שהיה לי את ההזדמנות להגיב כבר היינו באמצע נשיקה סוערת. "את כל הארמון הערתם" שמעתי קול מוכר אומר, ג׳יק מייד הסתובב לראות את האדם שאמר זאת, וזה היה לא אחד מאשר
ליאו.
"שיט" שמעתי את ג׳יק אומר
"אחי...תוקף" הוא אמר
"מה כל האוכל הזה בשבילי?! ואו איזו הכנסת אורחים" הוא אמר והבטתי בשולחן הארוח בכל טוב. "לא... זה בשביל אחותך ידבע! לפי מה שזכור לי היא הנסיכה כאן ולא אתה" ג׳יק אמר "למה מה אני! אני מלכת הנסיכות אני! נסיכה רעבה מתה שבאה לחפש את אחותה השמנה וגילתה שהיא בכלל מתפנקת פה עם כל העולם ואימו"
הוא אמר "אוכללללל" אמרתי רצה אל האוכל. בדרך כלל, אני לא כזאת, אבל היה לי מעיין התקף רעב שכזה, אולי כי לא אכלתי בערך שמונה שעות. אחרי שאכלתי, ראיתי את וויליאם יורד, כשעדיין נראה ישנוני.
הוא ניכנס "בוקר טוב נסיכה הוא אמר ונישק ללחיי וקרוב לפי. "ממתי אחותי היא סטציונרית?" ליאו שאל "אני לא." השבתי לו "בנתיים אני לא מחויבת לאף אחד, אני יודעת שאני צריכה להתחתן עם וויל אבל בנתיים אני שייכת לעצמי. ולגבי החתונה אנחנו עוד נברר ואהיה פשוט בסדר. בנתיים אני נהנת מפינוק וחופש."
ליאו הסתכל עליי במבט קצת מבולבל "טוב עזבי אותי עם הנאומים שלך על הבוקר השעה רק שבע אפילו בשביל בית ספר זה מוקדם. ואין בצפר היום".
כולנו הייתישבנו לייד השולחן הארוך והערוך, כשאני יושבת בשורה הארוכה וליידי יושבים ג'ייקו וויל. ממש יופי לי.
"אז, נסיכה, איך היה הלילה הראשון בארמון?" שאל וייליאם תוך כדי הארוחה.
" אז.. אני חייבת להודות שהמיטה נוחה בצורה בלתי יאומנת, והיה טוב לישון קצת אחרי היום המסעיר של אתמול, פשוט לפתוח יום חדש היה נחמד."
וויליאם חייך "אני שמח שאת מרגישה יותר טוב מאתמול."
ג'ייק נכנס על השיחה "מה שמזכיר לי, יש כמה עניינים שאני צריך לסדר איתך, כמו...
לעשות מבחנים למשרתת האישית החדשה שלך, להכיר לך את כל חדרי הארמון, לעזור לך להתמקם עוד קצת, ועוד הרבה משימות שצריך לעשות עכשיו שאת שבת אל הממלכה."
הגעתי לפנקייק האחרון. הסתכלתי עליו בעצב ולבסוף נתתי בוא ביס חושק.
"נשמע קצת משעמם. אה ולגבי המשרתת, אני באמת לא צריכה, זה שטויות, מה אני ילדה מפונקת שלשטוף כלים היא לא יודעת? אני הרי לא גדלתי כאן, אני גדלתי בבית מתפקד, שבוא הסתדרתי טוב מאוד בלי משרתת, ואין סיבה שכאן לא אהיה בדיוק אותו הדבר. וחוץ מזה, ישלי את קלואי לא? עם כבר משהו אני רוצה אותה." אמרתי קצת לא מרוצה מהדבקת הסטיגמה המיידית.
"טוב נראה מה אפשר לעשות." ג'ייקוב אמר במבט מבין.
"את האמת, אני תיכננתי לי ולאן יום כיף רק שנינו. לא יזיק לנו להכיר קצת יותר לעומק לא?" ויל אמר בחיבה.
"כןן אני הרבה יותר מעדיפה את התוכנית של וויל! אבל רגע... משהו מוכן להסביר לי בכלל מה הולך כאן? אני חוזרת הבייתה? לתיכון ריצ'וואד? או שאני נשארת כאן? אני מתחתנת?" "לא" "כן" וויל וג'ייקו ענו יחד "חח וואו אני רואה החלטתיות" ליאו אמר.
ג'ייקוב מיהר לתקן "בנתיים שום החלטה היא עדיין לא סופית".
המשכנו לדבר קצת ונכנסה משרתת שהודיעה לנו שעוד רבע שעה להתכנס בטרקלין המרכזי.

כללית
"הובכן, עכשיו כשכולם כאן, יש לי מספר דברים להגיד." אליונה אמרה.
"אז אני בטוחה שלאחר המהומה של אתמול חלקכם תוהים מה כן קורה ומה לא. אז ככה, לוראין, ביתי היקרה, את נשארת כאן. אך תמיד יש לך זכות לבוא לבקר, ותינתן לך שרשרת שתמיד תיתן לך לעבור לאיזה ממלכה שמתחשק לך, כך שתמיד תוכלי לחזור לבקר בכדור הארץ.
לגבי החתונה, אבא שלך וויליאם שלח מברק שהוא לא מתכוון לתקוף, בגלל שמבין את המצב של ההגעה שלך, לוראין.
כך שבנתיים אין שום לחץ על הממלכה, לור שלי, קחי לך את הזמן, תכירי את וויליאם, תכירי את הממלכה, ותודיעי את החלטתך הסופית. בעוד למשפחה שלך ג'ייקוב. כמו שהבטחתי עוד היום הם יכנסו לארמון ויקבלו חדרים.
ג'ייקוב עוד בקשה אחרונה, תוכל להתלוות עליי נכון?" ג'ייקוב מופתע מייד אמר "ברור מלכתי" ויצא יחד איתה מהחדר הגדול.
"טוב אני עפתי מכאן. ניראלי לישון או משהו. ביי אחות." ליאו אמר לי וחיבק את לוריאן.
"אתה יודע שאני נסיכה נכון?" הנסיכה השיבה לו.
"בשבילי את סתם האחות הקטנה והיפה שלי". הוא אמר וכבר יצא מהחדר.
"היי, לורי, עדיין רוצה לבלות את היום איתי?"
וויל שאל.
"יש כמה דברים שרציתי לעשות היום.. אבל זה יכול לחכות. יאללה, מה עושים?" אמרה בחיוך לורי. ג'ייקוב נכנס לחדר בחיוך גדול. יותר נכון, ענקי.

נ.מ לוריאן
"אני שמח ששאלת, אבל זאת הפתעה"
וויל אמר בערמומיות. כמה שאני שונאת הפתעות.
"היא לא אוהבת הפתעות, שתדע" ג'ייק אמר בשחצנות.
"אני באמת לא כזה אוהבת הפתעות... אבל.. אני כבר לא רוצה להרוס אז אני אזרום רק הפעם :)" לורי אמרה וחייכה חיוך מתנצל.
"הכל בסדר נסיכה, אני רושם לעצמי לפעמים הבאות" .
חייכתי. הוא באמת כזה חמוד.
"מה אמא שלי רצתה ממך בכל מקרה שחזרת כל כך שמח?"
"סתם משהו לגבי המשפחה שלי, זה הכל"
וברגע שהוא גמר את המשפט לחדר הגדול נכנס ילדה קטנה ומתוקה בת 4 לכל היותר וחיבקה את רגליו של ג'ייק. היא הייתה היצור הכי חמוד שראיתי.
"ג'ייקווווווו תראה איזה ארמון יפההההה ג'יקו אני נסיכההההה"
הוא אמרה וקפצה על ג'ייק.
"ג'ייק מי זאת הנסיכה הקטנה הזאת?"
שאלתי בחיוך
"הייי אני היליי. את הנסיכה. לקחו אותך מהממלכה שלנו. ג'ייק הוא בא והחזיר אותך. הוא גיבור!"
ג'ייק מיד הסמיק וצחק במבוכה.
"כן נכון אני הנסיכה, ואת? את גם נסיכה כמוני?"
אמרתי בציחקוק לילדה החמודה.
"כןן אני נסיכה כמוך! אני יגור בארמון ואהיה לי חדר ענקיייי והרבה בובות ומיטה ורודה ויפה ומשרתים והכללל"
היא אמרה מתלהבת מאוד.
"נכון, בדיוק כמוני"
השבתי לה.
"טוב היילי, אני בטוח שאמא מחפשת אותך בכל מקום, לכי תיצטרפי עליה אוקיי?" ג'ייק אמר.
"ביי ג'ייקי ביי נסיכה, ביי הנסיך וויליאם!" הילדה אמרה ורצה משם.
"זאת אחותך?" שאלתי.
"היא גדלה מאוד מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה, זה היה עוד כשהיא הייתה ממש תינוקת, אני כבר בקושי מזהה אותה"
חמודה. חשבתי לעצמי.
"טוב לורי, מוכנה לצאת?"
וויליאם אמר והנהנתי נותת לו להוביל אל היעד הלא ידוע, כאשר אנחנו יוצאים מהארמון, ג'ייק נשאר שם.