My Knight, My Prince.

13. יום אחרון ללא דאגות

לוריאן
התעוררתי והדבר הראשון שהרגשתי היה ידיים סביב המותניים שלי.

"היי יפייפה, איך ישנת?"
בבהלה הסתובבתי וראיתי את ג'יקוב, בהתחלה, נירגעתי, חשבתי שאולי זה איזה מישהו זר, מה.. שלא נשמע מאוד הגיוני עם אני חושבת על זה שוב.

הורדתי במבוכה את היידים שלו משלי וקמתי מהספה עליה נירדמתי.
התמתחתי מעט ואמרתי

"היה אחלה, מה איתך? תאמת ישנתי ממש טוב."

הוא חייך.
"ישנתי מדהים, טוב לאן הלכת? היה לי נוח."

הוא אמר ומשך אותי מהמותניים חזרה על הספה צחקקתי ונשכבתי ליידו.

ואז הבנתי משהו.
היום לא היה לי את הסיוט.
בשבוע האחרון אני לא מפסיקה לחלום את האותו החלום כל הזמן.
בפעם הראשונה זה היה עוד בארמון, אבל עכשיו אני כבר מפחדת, מה עם זה אמיתי?

"ג'יק, אני צריכה לספר לך משהו, אבל.. אני בעצמי לא יודעת מה זה אומר, אז אל תיקח את זה למקום הלא נכון, בסדר?"

מבטו השתנה משמח ועייף למרוכז ומבוהל.
"לורי מה יש? את יכולה לספר לי הכל אל תידאגי" הוא אמר

"טוב אז בזמן האחרון כל לילה היה לי את אותו החלום, אתה היית חלק מהחלום..
בחלום אני מתעוררת בחדר גדול וקמה למרפסת, לשם אתה בא והתנהגנו ממש כאילו אנחנו נשואים,
והקטע הכי הזוי, זה שהייתי בהריון, כנראה ממך.
ירדתי למטה, ממש נראה בדיוק כמו הארמון, בכללי , כל החלום היה מציאותי ברמה אחרת. בכל מקרה ירדתי במדרגות ופתאום בא בחור מרחוק, הוא היה נראה מוכר אני חייבת לציין, והוא כיוון חץ וקשת, הוא יירה ואז,
אני תמיד מתעוררת.
אני לא מבינה מה זה אומר? אבל זה היה הלילה היחד כל השבוע שבאמת ישנתי טוב, ולא התעוררתי מהחלום הזה באמצע הלילה כשאני לא יכולה לחזור לישון."

הוא היה מופתע מהחלום שלי ומייד שאל "אז את בעצם אומרת שלישון יחד איתי לא עושה לך סיוטים? אז בואי נישן יחד כל יום" הוא אמר וצחק "דיי ג'יקוב אני רצינית. אני בקושי ישנה כבר!" אמרתי מתלוננת וצוחקת
קצת.

הסתכלנו אחד על השני והייתה שתיקה נעימה בעוד אנחנו הסתכלנו בעניים אחד של השניה.
הוא התקרב עליי ונישק אותי, אני לא יכולה להכחיש, ג'יקוב מנשק מדהים.

ואז הבנתי שזה לא נכון, לא מספיק סיפרתי לגבי החלום שלי, שכך או כך העלה בו ציפיות, עכשיו גם זה, זה התעללות ממש.

הפסקתי את הנשיקה בעודי יושבת מעל ג'קוב ששכב על הספה הגדולה.
"ג'יקוב.. אני לא יכולה, ואתה יודע את זה, עם כל מה שקורה בממלכה והכל, אני מצטערת"
אמרתי וקמתי מג'יקוב כשעל פרצופו מבט מבואס.

הלכתי לחדר האמבטיה שם שטפתי פנים ובפעם הראשונה בשבוע האחרון לא ניראתי נורא.
לא הייתי אדומה מידי, לא היה שום חצ'קון או שום דבר, ולא היה שום שחור מתחת לעניים שלי, העור שלי ניראה טוב ואהבתי את זה.

ציחצחתי שניים ובדיוק כשסיימתי שמעתי את דלת הכניסה הכבדה נפתחת ולאחר מיכן נטרקת בתנופה.

יצאתי מחדר מהאמבטיה בטוחה שג'יקוב עזב, ואז ראיתי את עדן.

עדיין לא הודעתי לג'יק לגבי כל העניין עם עדן, כל השבוע הזה הוכיח לי כמה אני באמת צריכה אותו.

חייכתי ורצתי לחבק אותו. הוא פתח את זרועותיו לקראתי, וחיבקתי אותו חזק.

"הכל בסדר?" הוא שאל, "את בדרך כלל לא ערה בשעות כאלה, והדלת הייתה פתוחה אז כבר ניכנסתי ו-" הוא קטע את עצמו כשג'יק יצא מהמטבח לקראתו "עדן, כמה נחמד לראות אותך כאן" ג'יקוב אמר וחיבק אותו חיבוק גברי "טוב בכל מקרה הכנתי אוכל, מזל שהכנתי אקסטרה אחרת לא היה לך נשאר" ג'יק אמר והלך למטבח כשאני ועדן מתיישבים בחדר האוכל. עדן לחש לי כשהתיישבנו "את חייבת לי הסברים, ובגדול"

היום עבר דיי בשקט, ג'יקוב הסביר לי שאין לי טעם לקחת שום דבר כי כך או כך מספקים לי הכל בארמון מה שביאס אותי, אבל בכל זאת החלטתי לקחת כמה תמונות ילדות ומשפחה ישנות.

ג'יקוב עזב לקראת תשע עוד בבוקר, ועדן עזב בסביבות אחד, ככה שאת רוב היום בליתי בלהנות מהשעות האחרונות שלי בלי דאגה ובלי ארמון גדול ובלי אחריות מטורפת שמוטלת לי על הכתפיים.
עכשיו זה סביבות שבע בערב ואנחנו מתכוונים לעזוב בסביבות אחד עשרה כדי לוודא שלא אהיו אנשים ביער.
שמעתי דפיקה בדלת ופתחתי את הדלדת כשג'יקוב, בפעם השניה השבוע מגיע אליי בחיוך.

"היי, מה אתה עושה פה? חשבתי שאנחנו עזבים רק באחד עשרה."

שאלתי כשאני מכניסה אותו הביתה.

"ואת חשבת נכון, אבל יש כמה דברים שאת חייבת לדעת לפני שאנחנו עוזבים חזרה לאלקסיוס."
הוא אמר ואני בטוחה שהוא הולך לתת לי כמה הסברים.
ואני שמחה, כי אני ניסיתי להתעלם מזה כל השבוע אבל בתוך תוכי אני מאוד סקרנית לדעת עוד לגבי הההורים שלי, לגבי הממלכה שאני אמורה להנהיג בעוד כמה שנים, ולגבי כל שאר הדברים שהשתנו סביבי.

הוא המשיך והוסיף.
"אני צריך שתפתחי את שכבת הזכוכית בטבעת שלך ומיד אחרי זה תגידי 'טאר האגוס לבהר' " הוא אמר בעודו מפנה מקום בשלוחן הקפה שמימול הטלוזיה שעדיין פעלה על המתים המהלכים שהתחלתי לראות עוד לפני בואו.
"ומה זה יעשה?" שאלתי אותו בבילבול.
"אני מבטיח לך שאני לא מסכן אותך, פשוט סמכי אליי ותעשי את זה אוקיי?" הוא אמר וידעתי שהוא לא מסכן אותי, עוד מהרגע הראשון, וגם להפתעתי וגם להפתעתו, הסכמתי.

פתחתי אתה טבעת שלי, שתמיד הייתה אליי מהרגע שעזבתי את אלקסיוס, ראיתי את האבן מתחילה לזהור ואמרתי בקול רם "טאר האגוס לבאר" מיד אחרי זה האבן חזרה למקומה על הטבעת שלי וברגע אחד הופיע ספר ענק בגודלו למולי שריחף ממש מעל השולחן וג'יקוב אמר "קחי את הספר, ושימי אותו על השולחן." לא הבנתי למה דווקא אני צריכה לעשות הכל, אבל צייטתי לג'יקוב בשקט. אחרי ששמתי את הספר על השולחן, ג'יקוב התחיל להסביר את עצמו.