טיובייסטה☆
לוריאן
עליתי על הכרכרה, ולא יכולתי שלא להרגיש את התחושה האפלה שאפפה אותי, המקום היה מלא בבוץ, ועפר הצחין את האוויר.
התיישבנו בכרכרה, שהייתי מכוערת להפליא, והנסיך הביט בי במבט ערמומי, עיניו היו בצבע שקד צהוב, ושיערו היה חום בהיר, והייתה לו צורה אנושית כמעט, ואפילו היה יופי בתווי פניו. בניגוד לשניים האחרים, שנראו קצת כמו גולום מ'שר הטבעות', קטנים, מצוקמקים, ומכוערים, מה שהנסיך לא היה.
הוא חייך חיוך מרוצה שהתחלנו לנסוע בדרך התלולה ומלאת המכשולים.
"רציתי לשאול, איך זה שאתה נראה שונה לגמרי מהאחרים פה?"
הוא גיחך מעט ואמר "את שואלת למה אני לא מכוער כמו כולם? טוב זה כי כמשפחת המלוכה, פתחנו את עצמינו ואנחנו חיים ברמת חיים גבוה יותר, יותר אנטלגנטים, בגלל שהדיוטיינים שולטים בכח החוזק הגופני, זה מחליש את הכח המוחי שלנו, אבל זה אחרת אצל בני המלוכה, אחרת למה לנו מגיע למלוך ולא לכל אחד אחר?"
הוא שאל ומייד שאלתי עצמי, למה למשפחה שלי מגיע למלוך ולא לכל משפחה אחרת?
"אז עכשיו אני יכול לשאול אותך שאלה, נכון?"
הוא אמר והחיוך לא ירד מפניו.
"בטח," השבתי.
"אז רצות שמועות מאוזן לאוזן על זה שאת אניקס, זה נכון?" רציתי להשיב, אבל הוא לא נתן לי.
"טוב אני רוצה לבדוק את זה" הוא אמר מוציא את הטבעת שעל אצבעו.
"את יודעת מה זה?
זאת הטבעת של אחותי שמתה.
זאת שהייתה אמורה לקבל כוחות, אבל הטבעת הזאת כבר לא רלוונטית, לפחות עד שאני אביא ילדים, ואל תדאגי, אני לוקח את הזמן.
אבל הקטע הוא, שאם כל אדם אחר יענוד אותה, הוא ימות מכוחותיה האדירים, אפילו שעליי היא פשוט לא מגיבה, זה מאוד פשוט."
הוא אמר ותפס בכף ידי, ואני מנסה להשתחרר ממגעו.
"עם את באמת האניקס כמו שאומרים, לא יקרא לך כלום, ועם השמועות משקרות, טוב אז התחושה לא תהיה נעימה." הוא אמר, ורק ניסיתי להשתחרר ממנו יותר, מפחדת, למרות שידיעתי שאני אניקס.
הוא השחיל בקושי את הטבעת על האצבע שלי, ומיד שיחרר כל מגע ממני והתרחק, הרגשתי כח חדש זורם בעורקיי, הרגשתי כל וריד, הצלבתי את ידי לאיקס ופיצוץ של אש נוצר מולי, ובשניה כבר לא הייתי שם יותר.
מולי הופיע אדם מוכר, ראיתי אותו ביום ההוא שפגשתי את דארווין ואלקסיוס בפעם הראשונה.
"לוריאן, איך מצאת את עצמך פה?" הוא שאל בעודו מושיט לי יד לקום, הסתכלתי סביב, וראיתי שאנחנו עומדים על ראש הר געש, כשכל המקום מסביב מלא באש ולבה.
קמתי בלי לגעת באדם, ושאלתי "מי אתה, רגע רגע, אתה דיוטיין, אני מנחשת, היית באותו יום כשפגשתי את אלקסיוס ודארווין"
הוא הנהן מחייך אליי בשלווה.
"איך מצאת את עצמך עם הטבעת של אמילו?" הוא נאנח. עושה תנועה בידיו ובשניות דארווין, אלקסיוס, ועוד שני בחורים הופיעו מולי.
"ביתי, נעים לראות אותך" אלקסיוס מייד חייך אליה והתכוונה לחבק אותי, התרחקתי.
"כבר פגעתי בך פעמיים, אני לא רוצה לעשות זאת פעם שלישית, בכללי כדי שתתרחקו, זה כאילו אני משדרת כח כשאני במימד הזה שלכם."
"את אניקס, זה הגיוני שתיהיהי מיוחדת, מה שמדהים זה שאת מצליחה לגבור בכוחך על אלה עוצמתית, ובאשר לטבעת הזאת,היא של אמילו, לא?" דארויין שאל.
"טיוביסטה ענד אותה על האצבע שלי בכח, מסתבר שרצה שמועה שאני האניקס, הוא לא האמין לה אז הוא רצה רצה כנראה.. נקמה." אמרתי
"אני אדבר עם אביו, אבל אני חושב שאת צריכה להחזיר את הטבעת לבעליה, טיובייסטה." דיוטיין אמר.
"אל תדבר שטויות, עכשיו שהיא קיבלה את כוחות האש, כדי שהיא תוכל להשתמש בהם ולשלוט בהם."
הם התחילו להתווכח, ואני מצמצתי, וכבר לא הייתי שם.
YOU ARE READING
My Knight, My Prince.
Fantasyלפעמים זה קצת אבסורד המקומות אליהם החיים מובילים אותנו. לוריאן היא בחורה בת 16 שללא ספק לא ציפתה לדברים שקרו לה ביום הולדתה. היא מגלה סודות אפלים על הזהות שלה, על משפחתה, ונעמדת אל מול ההחלטות הקשות בחיה. וליבה, עדיין צריך להחליט במי תבחר ג'יקוב, ה...
