36. האלדרה

346 20 4
                                    

לוריאן

מהר מאוד מצאתי את עצמי במקום אחר.
הייתי עמוק בתוך המים הכל היה מלא במים ויפיפה.

"ברוכים הבאים" שמעתי קול אומר לי, וכשהסתובבתי ראיתי את האלדרה, שהייתה אישה בעלת שיער כחול ועניים סגולות, כמו לכל החכמים.

"היי, אני לוריאן" הצגתי את עצמי בפניה.
"אני יודעת יקירה" היא השיבה והכניסה אותי לחיבוק.
"אני כל כך שמחה לפגוש אותך בת יקרה שלי. הייעוד שלך בעולם הזה הוא כל כך יפיפיה ואני שמחה שסוף סוף תצליחי לקיים אותו."
לא ממש הבנתי למה היא התכוונה, אבל הדברים שלה הרגיעו אותי מעט.

"האלדרה האמת היא.. שאני לא הכי מרגישה בנוח לענוד את הטבעת, איאס הלך הרבה לפני הזמן שלו ו..-" לפני שיכולתי להשלים את המשפט איאס בעצמו הופיע מולי, כשלצידו הבחורה שרדפנו אחריה, שבאשמתה קרתה כל הטרגדיה הזו.

"לורי, אל תדאגי לגבי. אם להיות כנה לא לגמרי רציתי את המלוכה, לא מהרגע שהכרתי את אלודי.
אבל ידעתי שאני צריך להיות מחוייב לגורל שלי אז פשוט השלמתי איתו ועשיתי את חובותיי. אבל עכשיו שמסתבר שזה לא הגורל שלי אחרי הכל, אני אסיר תודה שעכשיו אוכל לבלות נצח איתה." הוא אמר והשניים הלכו.

"ואו. אני... לא ציפיתי לזה. אני מניחה שזה גורם לי להרגיש קצת יותר טוב לגבי הטבעת."
אמרתי להלאדרה.

"זו הייתה המטרה אהובה. עכשיו הגיע הזמן שלך לחזור חזרה להלחם על הגורל שלך אהובה. ותמיד תזכרי, שאני וארבעת החכמים האחרים תמיד נהיה כאן בשבילך, בכל זמן שאת צריכה אותנו."

במילים אילו, נפרדה האלדרה ממני לשלום והרגשתי את הגוף שלי חוזר לאט לאט חזרה.

My Knight, My Prince.Where stories live. Discover now