My Knight, My Prince.

1. חמישה חוקים

שלום לקוראים העתידיים של הספר!
אז קודם כל נעים מאוד, אני אודרי, ואני כתבתי אותו (דהה)
בכל מקרה- גם אני שונאת שחופרים בהתחלה של ספרים, אבל חשוב לי לתת הזהרונת לפני שאתם צוללים לעולם של לוריאן.
התחלתי לכתוב את הספר הזה איפשהו בשנת 2015, כשהייתי בערך בת 12, אבל סיימתי אותו לקראת גיל 17 רק. ככה שאומנם ניסיתי לשכתב חלק מהקרינג׳יות שלו בחלקים הראשונים של הספר, אבל יש דברים כמו שגיאות כתיב, או בכללי פרטים שלא מדייקים במהלך הספר, שלא תוקנו. הספר עדיין כעלילה מוצלח וממש מגניב, אז אני מקווה שכמו הרבה קודמים שקראו לפני ההודעה הזו, תצליחו להנות ממנו ולהתחבר לדמויות וללורי.

תודה שאתם נותנים צ׳אנס, המחברת💓

חלק 1- מתלמידה לנסיכה.

"עצלנית בואי כבר!" אחי הגדול צעק לי. נאנחתי בעצלנות, וקמתי מתקדמת לחדר האמבטיה.
יצאתי מהחדר שלי, מתקדמת במסדרון לכיוון הסלון. כשאני לבושה בג׳ינס שחור, חולצה טי אפורה עם מעיל עור מעל וסניקרס שחורות.

כמובן שג׳יקוב עמד שם עם ליאו והם דיברו. "הלכנו?" שאלתי.

הם שמו לב שאני שם וג׳יקוב בחן את גופי. גילגלתי את עניי ויצאתי. מאז שאח שלי שנכנס לתיכון הוא הילד הכי פופולרי וילדים היו מתים להיות חברים שלו ושל כמובן החבר הכי טוב שלו ג׳יקוב.

וזה מוזר כי אני לגמרי אחרת אני ילדה שיש לה את החבורה שלה וכל השאר יודעם מי היא בגלל אח שלה. נתתי מבט מהיר לג'יקוב שעדיין הסתכל אליי ונתן לי חיוך
ג'יקוב הוא כבר בן משפחה פה, ותאמת שאני אוהבת את השטיות שאנחנו עשים בבית אני הוא ואחי.
בזמן ההרהורים שלי הבנתי שכבר עליתי לרכב וכבר הגענו. כמובן שכשיצאנו מהרכב מלא ילדים חסמו לי, את היציאה.
איזה כיף! ככה להתחיל את השנה שנה!
ניסיתי לצאת מההמון אבל יד לקחה אותי רק לתוכו. מיד זיהיתי את היד. זו הייתה היד של ג׳יק הבנתי זאת בגלל הטבעת שלו, משהו שיש עליו תמיד. אח שלי פנה עליי ולפני זה צעק "לפזר תאספה! כולה באתי לבצפר מה אני נרא לכם אובמה?!" הם התחילו להתפזר ולבסוף נשארנו רק אנחנו שמה וכמה מהחברים הטובים של הבנים.
אח שלי הוא חתיך אמיתי. הוא וג׳יקוב מתחרים מי יותר חתיך. לי אין דעה כאן. שניהם לא הטעם שלי.
"חמישה חוקים אחות.
1. את לא מתקרבת לסמים ומה שקשור לזה. כולל עישון."
אפעם לא התחברתי לזה וזה ממש מגעיל אותי.

"2.את לא מבריזה. שלא תגמרי כמוני. את מוצאיה ציונים טובים ותמשיכי ככה."
הוא אומר את זה כי הוא מבריז. הרבה.

"3.כל הפסקה תבואי להגיד שלום! אני רוצה שכולם יידעו שאת אחותי! שאף אחד לא יעזב להתקרב אלייך בכלל."
הם יודעים.

"4. בלי להסתבך עם המורים, הם לא אוהבים אותי, שיאהבו אותך"
כאן התעצבנתי.
"עד למורים אתה יודע מה אני חושבת לכול מה שקשור לזה, הם מכבדים אותי אני מכבדת אותם. הם מזלזלים בי אני מזלזלת בהם"
"אני יודע, ועדיין תנסי שלא."

"5. משהו קורה, משהו מטריד אותך, משהו, תגידי לי, או לג׳יק טוב?"
נאנחתי, "טוב אני אוהבת אותך וחייבת ללכת" אמרתי מנשקת אותו בלחי והולכת.

הגעתי לשער של בית הספר וראיתי את עדן.
עדן הוא החבר הכי טוב שלי. גם הוא לבש שחור כמוני, כמו שחשבתי שייקרא. "עדן" צעקתי כדי שיירא אותי. "לור! הבלונדה האהובה עליי!" שכחתי לציין שאני בלונדינית? אני שנאת את העובדה הזאת. והרבה בנות היו מתחלפות איתי בשמחה. אני ילדה יפה עם עניים ירוקות חודרות גוף ממוצע שמספק, שיער ארוך בלונדיני וגלי.
אח שלי הכי פאפולרי בבית הספר
. ולא חסר לנו כסף. מה חסר כאן? ועדיין זאת ממש לא אני, אני אוהבת רוק קלאסי ואני בדרך כלל מאוד סגורה, אני לובשת בגדים בצבעים נטרליים ונוחים, ויש לי את האוזניות שלי שאני מאוד אוהבת.
אני לא אימו או משהו כזה, אני פשוט מעדיפה לשמוע את כלי הנגינה כשאני שומעת שיר.
וככה התחלתי את כיתה י'.