My Knight, My Prince.

16.יום ההכתרה-חלק 1

הדלת נפתחה לרווחה ובה נכנס עדן סוער מהמצב "לורי,לורי,לורי, אני לא מאמין! היום מכתירים אותך להיות הנסיכה היורשת של ממלכת אלקסיוס! אני לא מאמין! את מאמינה שרק לפני חודש היינו שני תלמידים רגילים בתיכון, ותראי אותך עכשיו, נסיכה, החברה הכי טובה שלי, נסיכה!" הוא אמר בהתרגשות בעוד אני מסרקת את שיערתי הרטוב.
הוא התיישב על המיטה ואני ציחקקתי "תראה אותך מתלהב, אני זאת שמחתירים אותה ואתה מתלהב יותר ממני." אמרתי מניחה את המסרק על השידה ושואלת "אז, איך אתה בנתיים? מצליח להסתגל?" הלכתי לארון כשאני רק בהלבשה תחתונה והסתכלתי איזה שמלה ללבוש עד ההכתרה, מצאתי משהו פשוט ויצאתי מחדר הארונות "תאמת שבסדר, אם יש משהו שאני לא מתגעגע אליו זה אל ההורים המאחרים שלי, ולבצפר, והכי אנלא מתגעגע ללינדזי, באמת שמח שנפתרתנו ממנה" ואני שכבר הייתי לבושה, חשבתי עד כמה שהכל מושלם "כן אהה" אמרתי בעודי שקועה במחשבות על כמה שאני שמחה שהכל הסתדר, אין לי שום בעיות, במיוחד שזה כאילו היקום סידר את הכל במקום, זה שההורים של עדן מתו כשהוא היה בן 7 ומאז הוא גר אצל הורים מאמצים שהוא לא בדיוק אהב, אבל עכשיו זה כאילו לטובה, כי אם הוריו עדיין היו בחיים, הוא לא היה יכול לבוא איתי ואני לא יודעת מה הייתי עושה אז. אבל הכל כמעט מושלם, כמעט. אני עדיין לא יודעת מה לעשות עם ג'יקוב וויליאם. זה כאילו כל אחד מהם כל כך שונה, וזה כל כך קשה להחליט. "על מה את חושבת ששקעת כל כך?" עדן שאל מעיר אותי מהמחשבות.

ויליאם
"אז רגע, לא אמרת לא לג'יק ולא ללורי לגבי השרשרת?" שאל מייק כשסיפרתי לו על אותו היום, היום שבוא ניצחתי. הנהנתי ואמרתי
"הדבר היחיד שאני צריך להבין זה מהי הנבואה שהשרשרת הביאה איתה, ושהיא לא איזה דבר נוראי שישפיע על העתיד שלי עם לוריאן. זה נשק כל כך חזק, אני לא מאמין עד כמה טיפש הוא יכול להיות, להתאהב בנסיכה, ועוד שאני הרגשתי מאוים ממנו, אבל כרגע גם היא מחליטה שהיא כן בוחרת במטומטם הזה ג'יקוב, אני אדאג שהיא תדע בדיוק מה השרשרת הזאת שהיא קיבלה מהחבר הטוב שלה עושה לה ונראה כמה היא אוהבת אותו אז." אמרתי בחיוך בעודי מסתובב למראה ומסדר מעט את שיערי.
"אני לא מאמין וויל, אתה פשוט מלך, הכל מסתדר לך מושלם בחיים אה. לא רק שאתה תהיה המלך הראשון של שתי ממלכות, שאחת מהם הכי הממלכה הכי חזקה שקיימת, אלה שגם זכית בבחורה. מצדיע לך וגאה לקרוא לך חבר טוב." מייק אמר גאה בי ואני ממשיך לחייך נותן מבט מהיר בשעון ואומר "טוב אני אלך לאחל לנסיכה שלי בהצלחה, בכל זאת היא הופכת להיות נסיכה היום, והמלכה שלי לעתיד."
אמרתי נותן לו חיבוק ויוצא מביתו לעבר הארמון.

ג'יקוב
זה היום, היום שבוא אני הופך להיות כשף אדמה, אני לא מאמין. חייכתי לעצמי במראה בעודי כבר לבוש בלבוש המסורתי לאירוע, והלכתי לכיוון חדרי המלוכה.
ראיתי את וויליאם נכנס לחדר של הנסיכה, ולא רציתי לגרום להתקלות מביכה, אז כבר המשכתי לחדרו של ליאו.
דפקתי קלות על הדלת והוא פתח לי אותה ישנוני. בעימעום שמעתי גם עוד דלת נפתחת, אך כבר נכנסתי ולא ייחסתי לזה חשיבות.
"מה אתה עושה פה השעה שש בבוקר" הוא שאל בעודו סוגר את הדלת.
"ליאו, עכשיו שמונה וחצי, ההכתרה באחת, תתחיל להתארגן בבקשה." אמרתי לו רגוע.
"מה? שיט נו השעון הדפוק הזה כוסאמא שלו, טוב יאללה תוציא לי איזה חליפה משהו מהארון, בנתיים אני מצחצח שניים זריז".
אחרי שהוא התארגן במהירות התיישבנו שנינו והוא שאל "טוב אז איך אתה אחי, איך מסתדר עם כל העניין סביב וויל?" נאנחתי "קשה משציפיתי, הם מתקרבים בכל רגע ואני לא יודע איך להשתלט על זה, אני פשוט לא מבין איך לא רואה שאני יכול לתת לה כל מה שהוא לא, אני אגן אליה ואדאג לה תמיד." הוא חייך אליי ואמר "כן, גבר כמוך הייתי רוצה לאחותי, אני באמת אשמח לדבר עם הוויליאם הזה, לראות עם עליו אפשר לסמוך" הנהנתי ומייד אמרתי "תהיה בטוח, שלא משנה כמה נחמד, או 'בעל כוונות טובות' הוא, אל תסמוך עליו, ההאלדרים הם חמקמקים ומאוד ערמומיים, מה שכן אפשר להגיד אליהם, זה שם מכבדים הסכמים. ככה שהשלום בין הממלכות שלנו מובטח כל עוד..." וליאו מהיא להשלים לי את המשפט "לוריאן מתחתנת עם וויל"
וברגע שהמילים הללו יצאו מפיו, נפתחה הדלת לרווחה ובא נכנסה לורי במשפט אחד גורלי.
"ליאו, וויל נישק אותי"
ופתאום היא הסתכלה עליי ואני עליה, ונוצר בינינו קשר עין, והיא מיד התחרטה על המילים שיצאו מפיה. היא כסתה את פיה בשתי ידיה ונותרה שם ללא מילים, ואני רק מביט בה, מנסה להבין, איך אוכל לגרום לה שלא להתאהב בגבר אחר מול העניים שלי
אבל אין שום דבר שאני יכול לעשות, חוץ מלחזר אחריה וכמובן השרשרת, מה שכנראה היה טעות כי היא עושה יותר באלגן מאשר סדר.
"אני מצטערת" היא מלמלה ויצאה מהחדר.
אני מיהרתי לרוץ אחריה, הדבר היחיד שאני צריך עכשיו זה מטח ביני לבינה, עם כמה שזה הורג אותי לדעת שהמניאק הזה שם ידיים על הבחורה שלי, אני חייב לשחק אותי כאילו אני בסדר וההחלטה כולה שלה ואני אהיה בסדר עם כל דבר שהיא תחליט, בשביל להוריד ממנה לחץ.
היא נעצרה באיזה חדר ונכנסה ואני מייד אחריה.
היא התיישבה על המיטה בחדר ושמה את ידיה על פניה בעודה לוקחת נשימה עמוקה.
התישבתי לידה והעברתי את ידי על גבה.
"היי, תקשיבי לוריאן, באמת, אני הבן אדם האחרון שצריך להדאיג אותך, זה היום הכתרה שלך היום, את אמורה לבלות עם אנשים שאת אוהבת ולהנות מהשעות האחרונות שלך בתור אף אחת, בכל זאת, את יודעת איזה כאב ראש מביא איתו כל העניין של המלוכה, את צריכה לעשות את סיבוב המלוכה שלך, להתחיל ללמוד כשפות אדמה, ללמוד מליון חוקים של הממלכה, ומליון דברים אחרים. וחוץ מזה, אני מבין שביניך לבין ויליאם קורה משהו, וכמה שאני ארצה למנוע את זה, אני לא יכול, וזה לא משנה כמה זה כואב לי, כי הבחירה היא שלך, ואומנם אני יודע שהסיכויים הם לא בדיוק לטובתי, אני תמיד יהיה פה לצידך."
היא הסתכלה עליי וחיוך התפשט על פניה.
במהירות היא נכנסה תחת זרועי ועטפה אותי בחיבוק.
הריח שלה היה מתוק, ריח ממכר שגורם לך רק לרצות עוד ועוד.
אחרי כמה דקות שישבנו בחדר ללא תזוזה כלל, לוריאן רכנה לפי ונתנה לי נשיקה יבשה וקטנה על שפתי, ובעודה קמה ויוצאת מהחדר, היא אמרה "הסיכויים הם לא כל כך נגדך."

לוריאן
יצאתי מהחדר ההוא במצב רוח טוב. אבל אין מבולבלת ממני באמת, שניהם הצליחו איכשהו לשנות אותי ובאמת להוציא ממני צדדים שאפילו אני לא מכירה .
חזרתי לחדר ליאו ובתוכו ראיתי את קלואי, המשרתת שלי, וכמובן את ליאו, תאמת כבר כמה ימים אני חושדת שנרכמת בניהם איזה חברות, או אפילו יותר, אני מקווה כי היא באמת נשמעת כמו בת אדם נפלאה ולאחי מגיע אושר אחרי החברה הקודמת שלו.
היא כמובן אמרה כמה מילות נימוס ויצאה במהירות.
"את חייבת ללמוד לדפוק מידי פעם"
הוא אמר בגיחוך מפנה לי מקום על המיטה.
"אתה צודק, אבל בזה כבר הספקתי לטפל, אפילו שאני כל כך מצטערת על ג'יקוב, זה לא מגיע לו, אני מעבירה אותו דרך 7 שערי גהינום, ובשביל מה, בשביל שאולי אני אסכים להיות איתו, הלוואי והמצב היה יותר פשוט." אמרתי ונאנחתי.
"היי כבשה, תתעורי על עצמך, אני נשמעת כמו צפונבונית מהעיר הגדולה. 'אוי אני כזאת מסכנה, אני הולכת להיות נסיכה עשירה ויש שני בחורים שאחד מהם מלך שרבים אליי, אוי אני כזאת מסכנה' " הוא אמר בקול שמחקה אותי ואני התחילתי לצחוק בקול רם בעוד הוא צוחק גם בעצמו.
עצרתי את עצמי ובקול קלוש אמרתי "אני לא נשמעת ככה" הוא צחק מעט והוא אמר בכל מחקה "אני לא נשמעת ככה" ושנינו נשפכנו על המיטה מצחוק.