השעה הייתה שעת ערב מאוחרת, וישבתי בחדרי, יחד עם דינאל, ליאו, עדן, קלואי ואחותי. ויל עזב לפני כמה שעות, ואני החלטתי לבלות עם חבריי.
דניאל ועדן ישבו יחד על המיטה, מחזיקים אחד בשני והייתי כל כך שמחה בשבילם, אך פרץ הגעגועים שלי לויל גרם לי לרצות אותו כאן לידי יותר מכל.
"דניאל, חשבתי על זה ו.. אני לא רוצה שתבוא איתי מחר." אמרתי ברוגע, משחקת בכדור אש בין אצבעותיי.
"מה? " שאל דניאל והזדקף.
"על מה את מדברת לורי? ברור שאני בא איתך." הוא אמר בתוקף.
"לא דניאל אתה לא. אני לא ראיתי את ויל במשך שעתיים והגעגוע שלי אליו הוא ענקי. אני לא יכולה לעשות לך ולחבר הכי טוב שלי את זה. זה כואב מידי. וחוץ מזה, יש לנו היתרון גדול והוא- הטלפתיה שלנו. אני צריכה שתשאר כאן ותשמור על הממלכה שלנו, הבית שלנו. אנחנו נשאר בקשר תמיד ואם אחד מאיתנו יהיה בסכנה נוכל תמיד לתקשר אחד עם שניה ונגיע במהירות. אתה לא חושב שזה יותר טוב ככה?" הסברתי לו את עמדתי.
"היא צודקת דני. עזוב לרגע שלעזוב אותך נשמע כמו הגהנום על פני כדור הארץ אבל גם המלכה וגם אתם תעזבו, מי יגן על אלקסיוס? זה עניין של זמן עד שיתקפו גם כאן וחייבים שמישהו יגן על הממלכה, הרי זה כל המטרה של הכוחות האלה." עדן חיזק את דבריי ואני שלחתי אליו חיוך אוהב.
"אני לא מסכים. המטרה של דניאל זה להגן על לורי ולא על הממלכה, אני יודע שהממלכה חשובה אבל אחותי חשובה לי יותר." ליאו אמר, קלואי יושבת על בירכיו ומשחקת עם שיערו.
"אני מניח שאת צודקת לורי. תבטיחי שתצרי קשר אפילו בצרה קטנה ביותר?" דניאל אמר ועדן חיבק אותו.
"מבטיחה. וגם אתה כן? האלדרה היא חשובה אבל אלקסיוס יותר. זה הבית שלי וברגע שאפילו פלוגה אחת דורכת כאן אני מיד חוזרת." עניתי לו וניגשתי לבקבוק היין שעמד בחדרי.
פתחתי אותו ומזגתי לכולנו כוס, העברתי את הכוסות בין כולם ולבסוף אמרתי.
"אני רוצה שנרים כוסית לכבוד הערב השפוי האחרון שלנו למי יודע כמה זמן. מחר נפרדות דרכינו כל אחת לשלה, ואני רוצה להודות לכם על זה שאתם החברים הכי טובים שיכולתי לבקש, ובהצלחה לכולנו." כולם הרימו את הכוסות שלהם ושתו את המשקה המר.
אחרי שעה של דיבורים כולם התפזרו לחדריהם ונשארתי לבדי בחדר, ואחרי כמה דקות נירדמתי.
"נסיכה, נסיכה תתעוריי, בבקשה תעוררי" שמעתי קול מעומעם קורה לי בשנתי.
"לורי, את חייבת לקום." שמעתי בבירור יותר את הקול המוכר קורה לי.
פקחתי את עיניי מתנערת משנתי.
אל מולי היו קלואי וליאו, הוא ישב לצד מטתי וליטף את שערי.
דלתות החדר נפתחו ושם עמד דניאל.
"הכל בסדר?" הוא שאל.
"כן, מה אתם עושים כאן?" שאלתי, מרימה את עצמי לישיבה על המיטה.
"לורי, תני מבט מחוץ לחלון. הכל חיוור ויש סופה נוראית מתחוללת, בהתחלה חשבנו שזה אוליבר ארגאון, מלך אורגיון אבל כשקלואי באה להעיר אותך וראתה מה שמתחולל בחדר שלך ואיתך, הבנו שזו את הסיבה למתרחש.
החלומות והרגשות שלך כנראה משפיעים על מזג האוויר בחוץ והדברים שקורים סביבך.
היה לך חלום רע?" ליאו סיפר.
נאנחתי.
"אני לא בטוחה.. אני לא זוכרת. אוף אני לא מאמינה! אני לא ביקשתי את הכוח הזה. ליאו זה יותר מידי בשבילי ואני בקושי מצליחה לעשות איתו משהו טוב. לפעמים אני פשוט חושבת שהכל יהיה יותר טוב אם פשוט הייתם משאירים אותי בארץ. "
ליאו נתן לי אגרוף קטן לכתף ואמר
"לורי איך את מדברת? אני יודע שהמצב כרגע הוא אידאלי, אבל את לא יכולה להתכחש לעובדה שבחיים של כולנו עשית טוב;
אותי הפגשת עם קלואי, ועזרת לי להתגבר על לילי .
עדן מצא את דניאל, את מצאת את ויליאם.
כן גם דברים רעים קרו כמו המקרה עם ג'יקוב, אבל דבר אחד את לא יכולה לעשות וזה להתחרט על השנה האחרונה." ליאו אמר ונישק לי את הלחי. קירבתי אותו עליי וחיבקתי אותו חזק.
"ולגבי הכוחות שלך, נסיכה אני יודע שאת מפוחדת מכמות הכוחות שלך אבל מאז ומתמיד בהתחלה היה קשה לבני מלוכה לשלוט בכוחות שלהם, וזה מדובר רק בכוח אחד, את מתפעלת שלוש, זה ברור שלא יהיה לך שליטה בזה בהתחלה. אבל תפסיקי לדאוג הכל יבוא עם הזמן." דניאל ניחם אותי והינהנתי אליו בחיוך מודה.
"עכשיו בואי נתקן את המצב הזה." הוא אמר והושיט את ידו אליי.
קמתי אליו מהמיטה ותפסתי בידו, ויחד עשינו תנועת הרמוניה שבמהרה הבהירה את השמיים והצבעים המלבלבים של הקיץ חזרו לאדמת אלקסיוס. הרגשתי שלווה יותר, והרגשתי את התמיכה של האנשים האהובים עליי וזו הייתה הרגשה כל כך טובה.
"אני מוכנה, הלאדרה, הנה אני באה."
אחרי ארוחת בוקר קצרה ועבודה על הפרטים האחרונים ליציאה שלי, הלכתי לחדר שלי להתלבש ולהתארגן. מי היה יודע שאני אגיע למצב בו אני נשואה ויוצאת למלחמה בעודי עדיין לא בת 17.
הסתכלתי פעם אחרונה במראה לפני שיצאתי לחדר של ליאו. דפקתי פעם אחת לפני שנכנסתי, רואה אותו שוכב על המיטה שלו במבט מודאג.
התיישבתי ליד המיטה והעברתי את ידי בשיערו השטני.
"היי, הכל בסדר?" שאלתי
"היי לור, כן הכל בסדר, קצת מודאג לגביך זה הכל. את בטוחה שאת רוצה שדניאל יישאר פה? עדיף שתהיה לך הגנה מאשר לממלכה אם את שואלת אותי." נישקתי אותו בלחי ואמרתי
"זו הסיבה שאני הולכת למלוך ליאו. אני חייבת לשים קודם את הממלכה שלי לפני הכל. אני אהיה בסדר אני אעדכן כל שעה את דניאל שייעדכן אותך, בסדר?" הוא קם לישיבה נישק את קודקוד ראשי ולבסוף אמר
"בסדר" .
התקדמנו שנינו אל הסלון המרכזי, שם פגשנו את כל השאר.
נאנחתי בכבדות ואמרתי "כולם מוכנים?" כולם ענו בחיוב ועדן שאל
"את מוכנה?" שאלה טובה. אני לא הייתי בטוחה אם אני מוכנה, אבל כן הייתי בטוחה בדבר אחד. אני חייבת לעשות את זה.
YOU ARE READING
My Knight, My Prince.
Fantasíaלפעמים זה קצת אבסורד המקומות אליהם החיים מובילים אותנו. לוריאן היא בחורה בת 16 שללא ספק לא ציפתה לדברים שקרו לה ביום הולדתה. היא מגלה סודות אפלים על הזהות שלה, על משפחתה, ונעמדת אל מול ההחלטות הקשות בחיה. וליבה, עדיין צריך להחליט במי תבחר ג'יקוב, ה...
