פתחתי את עייני ומיד ראיתי שביל ארוך וכרכרה יפיפה שככל הנראה חכתה לי.
חייכתי למראה ההשקעה ומהכרכרה יצא למרבה הפתעתי ויל, כמובן שניגשתי אליו במהירות וחיבקתי אותו לאות חיבה ושלום.
"לוריאן, נסיכתי, אני כל כך התגעגעתי אלייך בזמן העדריך , הרגשתי שאני כבר משתגע."
הוא אמר ואני החזקתי את ידו ואמרתי "גם אני אליך ויל, עכשיו אני רוצה שתכיר את עדן, החבר הכי טוב שלי" אני הפנתי את מבטי לכיוונו וראיתי איך הוא מסתכל על כל המקום ובוחן הכל בעיניו. נתתי לו דחיפה קטנה כדי להעיר אותו והוא מיד התייצב ואמר "נעים להכיר, אני עדן." הוא לחצו ידיים וג'יק אמר "נסיכה, אנו חייבים לחזור אל הארמון, אני חושש שזה לא בטוח כאן." ולפתע שמעתי רשרושי עלים, כאילו משהו מסתתר בשיחים.
"עכשיו אני בטוח, אני חייבים לזוז עכשיו, נסיכה כנסי אל הכרכרה, מהר" הוא אמר בלחץ ותפס בידי גורר אותי אל הכרכרה.
"רגע רגע ג'יק, מה קורה פה? חשבתי שאנחנו לא במלחמה" אמרתי מבולבלת מהמצב.
"א..נחנו לא, אסביר לך כשנגיע למבטחים." הוא אמר וסגר את דלת הכרכרה כשאני יושבת אם הפנים לדרך וממולי יושבים ויל ועדן. ג'יק עלה אל מושב הנהג והתחיל לנהוג במהירות כאילו בורח ממשהו.
אני לא הבנתי במה מדובר, ניסיתי להסתכל בחלון, אבל כלום. הכרכרה כמעט התהפכה כשעברנו כנראה מעל גבעה ואני לגמרי נפלתי על ויל, "אני ממש מצטערת," אמרתי לויל והסמקתי. קמתי חזרה למקומי וראיתי דרך החלון שכבר נכנסנו לכפר וכבר היינו קרובים לארמון. הכרכרה האטה לאט לאט וכשהגענו לשערי הארמון הרגשתי את ההקלה של ג'יקוב.
מה שבטוח, הוא חייב לי הסבר על זה.
בלי ששמתי לב, השרשרת שלי יצאה לאור והיא הייתה כל כך מאירה, שזה נראה כאילו כל הירח משתקף בה. ברגע שויל שם לב, הוא תפס במהירות את השרשרת בידו, ואמר "נסיכה, מהיכן יש לך את השרשרת הזאת?"
רציתי להסביר לו את זה שג'יק נתן לי אותה ושהיא מתנת יום הולדת, אבל ג'יקוב חטף אותי מהכרכרה ולקח אותי לתוך הארמון.
"לכי למשרד של אמא שלך, ותגידי לה שיש מקרה חירום 737 והיא כבר תדע מה לעשות, אתם שתיכם, אחריה." מתוקף הדברים ומהרצינות שבה דיבר, כבר לא רציתי להתווכח ופשוט רצתי אל תוך הארמון כשעדן אחרי בצעדים חפוזים ומבולבלים, ואני מנווטת את עצמי במקום.
פרצתי את דלת חדר המשרד של אימי וצעקתי:"ג'יקוב אמר שיש מקרה חירום 737"
אימי, שנראה יותר מופתעת מכך שחזרתי מיד אמרה "כפי שחשדתי, רק זה חסר לממלכה" היא אמר ולחצה על כפתור שגרם להסגר של החדר.
וכשהיא נשפה לרווחה, גם אני נשפתי לרווחה.
"אמא, את יכולה להסביר לי מה קורה כאן? אני לא מבינה, אני רק מגיעה, זאת פעם ראשונה של עדן כאן, הוא מבולבל יותר ממני, וזה כאילו אנחנו באיזה סרט אקשן, עברנו מרדף, מה קורה כאן?" שאלתי מחזיקה בשתי ידיה בצפיה לתשובה.
"ביתי, הכי חשוב זה שאת בבית בטוחה, ג'יק יסביר לך הכל, אני מבטיחה." היא אמרה וחיבקה אותי "עכשיו כפי שהבנתי את כבר התחלת בלימודי הכשפים שלך." אני מודה, הייתי מבואסת שהיא לא סיפקה לי את התשובות שרציתי, אך לגמרי עוררה את סקרנותי.
"כשפים?" שאלתי "הובכן הוא לימד אותי על 4 הממלכות, על המלוכה בכל אחת, ואיך להפעיל את הטבעת. חוץ מזה הוא לא עידכן אותי על כשפים." ויל התערב בשיחה שאליה הקשיב מהצד עד עכשיו. "אני אסביר.
אם ג'יק באמת לימד אותך על הממלכות, תדעי שלכל אחת יש יסוד. היסוד שלי הוא אוויר, שלך, אדמה, כל בן מלוכה שיש בו את דם מלוכה, יכול לשלוט ביסוד שלו. לדוגמא," אמר ויל ועשה תנועה מוזרה שגרמה לכדור אוויר של טורנדו להיווצר בין ידיו, מה שהיה נראה מדהים. הוא גרם לכדור להעלם, והתחיל לעשות עוד תנועה סבובית בין ידיו, והרגשתי אוויר מסתובב סבבי, ולפני שהבנתי מה קורה, אני רחיפתי! ממש הייתי באוויר בשליטה מלאה של ויל, והרגשתי כל כך חופשיה.
"כשפים אילו נתנו לבני מלוכה בכדי להגן על עצמם, אך ברגע שלבן מלוכה מחליטים לקבוע מגן, גם הוא מקבל כח על מנת להגן על בן המלוכה. אני דיי בטוח שכרגע עדיין אין לך מגן, אז רק אימך והמגן שלה, יוכלו להדגים לך כיצד להשתמש בכח שלך."
ויל אמר, והוא נקש באצבעתיו וכבר לא הייתי באוויר יותר ונחתתי בין ידיו. גם הפעם הסמקתי לאור המצב המביך מבין שתינו.
YOU ARE READING
My Knight, My Prince.
Fantasyלפעמים זה קצת אבסורד המקומות אליהם החיים מובילים אותנו. לוריאן היא בחורה בת 16 שללא ספק לא ציפתה לדברים שקרו לה ביום הולדתה. היא מגלה סודות אפלים על הזהות שלה, על משפחתה, ונעמדת אל מול ההחלטות הקשות בחיה. וליבה, עדיין צריך להחליט במי תבחר ג'יקוב, ה...
