until our lips meet again

chapter six

i try not to miss you,i try to let you go,but in the end you always on my mind.

שרה הובילה אותם לחדריהם בקומה השנייה.
״אני ממש מצטערת מתוקים אבל אחד מכם יצטרך להתמקם בקומה הרביעית,לא בדיוק הערכנו נכון את החדרים ויש בקומה הזו שניים בלבד שפנויים בשבילכם״ שרה אמרה בקול מתנצל וחיוך גדול נפרש על שפתיה של אלינור.
״אני מתנדבת״ היא קראה במהירות לפני שאחד מהם יתפוס לה את ההזדמנות.
״אז תעלי מתוקה,החדר שלך הוא השני בצד שמאל,ממש מול החדר של הבן הגדול שלי״. היא אמרה וחייכה בחמימות בזמן שהיא הנהנה בשמחה,מדלגת במעלה המדרגות בהתלהבות למראה מבטיהם המאוכזבים של מאור וקים.
הקומה הרביעית הייתה גדולה במיוחד,
בעלת חמש דלתות,בזמן שעל אחת הדלתות בצד ימין יש ציור של גולגולת ושלט אין כניסה,היא גלגלה את עיניה.
מישהו ממש קנאי לפרטיות שלו פה.
היא נכנסה לחדרה ופערה את פיה מהגודל והמראה של החדר היפייפיה.
החדר היה בצבע שמנת כולו חוץ מטלוויזית הפלזמה שהייתה תלויה מול המיטה הגדולה והשידה שהייתה בצבע שחור עם פסים לבנים.
היא ירדה למטה,מחכה שיעלו את המזוודות שלה למעלה בכדי שתוכל להתחיל לפרוק.
היא התיישבה על הספה באנחה גדולה כשלוקאס נכנס הביתה,מתיישב לצידה.
״היי״ הוא אמר בחיוך כובש.
״היי״ היא מלמלה בבישנות.
״אלינור נכון?״ הוא שאל,מאמת את שמה.
היא הנהנה בחיוך ובכך נשאבה,ללא ידיעתה בכלל לשיחה ארוכה במיוחד עם הנער הנחמד שמולה,שבסופה הבינה שמצאה לעצמה חבר במקום הזה,ושאולי היא לא בודדה כמו שחשבה שתהיה.
היא נכנסה לחדרה,מחייכת כשהבחינה במזוודות מונחות בפינת חדרה והחלה לפרוק אותן,מעדיפה לסיים את זה במהירות ככל שאפשר.
כשסיימה לפרוק לבסוף היא נאנחה בהקלה,מבינה שעברו כבר שעתיים מאז שהחלה את מלאכתה.
היא פתחה את דלת המקלחת שבחדרה,מופתעת מגודלה.
היא פשטה את בגדיה ונכנסה למקלחת ארוכה,מורידה את כל העייפות של היום.
דפיקה על הדלת הקיצה אותה ממחשבותיה כששכבה על המיטה ובהתה בתקרה,מנסה לעכל את חייה החדשים.
היא מיהרה לפתוח את הדלת,רואה אישה כבת 40 בערך עומדת מחוץ לחדרה עם סינר על מותניה.
״ארוחת הערב מוכנה צ׳יקה,באתי ללוות אותך״ האישה שאלינור ניחשה שהיא קרלה דיברה עם מבטא ספרדי בולט וחייכה חיוך שגרם לה לתחושה נעימה בחזה.
הן ירדו למטה ואלינור ראתה את כולם כבר סביב השולחן חוץ מהילד הגדול הזה שלהם,שעדיין לא יצא לה לפגוש.
שרה חייכה חיוך רחב.
" סוף סוף הגעת יקירה,אפשר עכשיו להתחיל לאכול״ היא אמרה וסימנה לקרלה להגיש את האוכל.
״אממ קרלה?,את צריכה עזרה?״ היא מלמלה מאחורי קרלה כשעקבה אחריה למטבח.
״לא לא צ׳יקה,זאת העבודה שלי,לכי לשבת אני מסתדרת״ קרלה אמרה בשמחה ודחפה אותה קלות לכיוון היציאה.
היא נכנסה בשנית לחדר האוכל והתקדמה למקום היחיד שפנוי,בין מאור לקים,כאילו לא הבינה שעשו את זה בכוונה.
היא גלגלה את עיניה והתיישבה בחוסר נוחות בין שניהם,מרגישה את עיניהם של מאור וקים שעקבו אחרי כל צעד שלה.
על השולחן היה אוכל מכל הסוגים,חלבי ובשרי כאחד.
היא מזגה על צלחתה מעט רביולי שהיה על השולחן,והחלה לאכול בביסים קטנים כבר אין לה תיאבון כמו פעם.
״איפה הוא?,זה לא בסדר שהוא כל היום מחוץ לבית״ קולה הלוחש והזועם של שרה נשמע לפתע באוזניה והיא נחשה  שהיא מדברת על בנה הגדול שעדיין לא פגשה.
היא הרגישה את האוכל עושה את דרכו חזרה במעלה גרונה,אז היא החליטה לבקש את רשותה של שרה ללכת לחדרה.
״בוודאי מתוקה,אבל את בטוחה שאת לא רוצה לאכול?,בקושי נגעת באוכל״ שרה שאלה בדאגה.
״אכלתי מספיק שרה באמת אני בסדר,פשוט קצת עייפה״ היא מלמלה וצחקקה מעט בכדי להוסיף אמינות.
היא נכנסה לחדרה בעייפות,נשכבת על המיטה כשראשה עמוס מחשבות,רק רוצה שהיום יגמר.