until our lips meet again

chapter fifty nine

You say you don't care, but deep down you can feel the pain in your heart.

צלצול הטלפון גרם לאלינור לפקוח את עיניה בעייפות,אור הטלפון שבקע מהמסך גרם לה לעצום את עיניה במעט כאב וכשפקחה אותן שוב ראתה שהשעה ארבע לפנות בוקר,מה שגרם לה לקווץ את עיניה בבלבול ועייפות,מי לעזאזל מתקשר אליה בארבע לפנות בוקר?.
"הלו" היא ענתה כשקול עייף בוקע מגרונה.
"אלי" קול מוכר נשמע מהצד השני והיא פיהקה בתגובה.
"מי זה" היא שאלה בגסות,לא טורחת בכלל להרים את הטלפון כדי לבדוק את השם.
"בן" הוא אמר נעלב מעט.
"השעה ארבע בבוקר" היא אמרה ופיהקה בשנית,נותנת למילותיו לחלחל למוחה.
"בבקשה צאי החוצה" הוא אמר,כמעט ומתחנן.
"למה?" היא שאלה מבולבלת.
"בבקשה רק צאי" הוא אמר והיא נאנחה קלות.
"בסדר" היא מלמלה וקמה מהמיטה.
"חמש דקות" היא אמרה בעצלות.
היא ניתקה את הטלפון וניגשה למקלחת בחדרה לצחצח שיניים.
היא הוציאה מארונה טייץ וחולצה זרוקה,לא טורחת להסתרק בכלל,רק אוספת את שיערה לקוקו ארוך.
היא נעלה את נעליה,כמעט ונרדמת תוך כדי מעשה.
היא יצאה בצעדים קטנים ושקטים מהבית,יודעת שאם אמה ולוק יתעוררו,הם לא יתנו לה לצאת מפתח הדלת.
הוא חיכה לה מחוץ לביתה,שעון על מכונית יפייפיה.
היא התקדמה אליו והוא פתח את ידיו בחיוך רחב.
היא חייכה חיוך קטן בחזרה ונכנסה לחיבוק מוחץ ומלא באהבה.
"התגעגעתי אלייך כל כך" הוא אמר והיא שתקה,מתענגת על הרגע המדהים הזה.
"מה רצית?" היא שאלה כשהתנתקה מהחיבוק.
"הפתעה" הוא אמר ופתח לה את הדלת של האוטו.
היא נכנסה לאוטו,כשתחושות רבות מציפות את ליבה.
היא נשמה עמוק,דוחקת את כל המחשבות הרעות עמוק אל תוך ליבה,מנסה להקדיש את כל תשומת ליבה אל הנער האהוב עליה.
הוא שם שיר רנדומלי מהיוטיוב ואלינור חייכה חיוך גדול כשקולו של דניס לויד בקע מהרמקול.
"את אוהבת אותו?" הוא שאל והיא הנהנה בהתלהבות תוך כדי זמזום השיר.
"ואני אוהב אותך" הוא אמר וגרם לה לקפוא במקומה.
"תודה" היא מלמלה במעט לחץ.
נשמתה נעצרה לרגע כשידו הונחה בעדינות על ירכה,מחכה שתשחיל את ידה בידו.
הם נסעו,במשך כמעט שעה הם נסעו כשכף ידה הקטנה מונחת בתוך ידו הגדולה כשחיוך גדול על פניהם של השניים,ברקע מוזיקה רנדומלית אבל זה לא העסיק אף אחד מהם,הדבר היחיד שהעסיק אותם היה הגעגוע הרב שחשו אחד לשנייה,ובתפילה קצרה שהרגע המדהים הזה לא יגמר.