until our lips meet again

chapter twelve

some things are meant to happen,just not meant to be.

הוא התנתק ממנה באיטיות,כאילו לא רוצה,מצמיד את מצחיהם ומחייך חיוך כובש.
״את מדהימה אלינור״ הוא לחש שנייה לפני שהצמיד את שפתיהם בשנית.
היא דפקה על הדלת,מחכה שיפתח,
היא ידעה שזו טעות ובשנייה שהסתובבה ללכת,הדלת נפתחה.
״אלינור״ הקול אמר בהפתעה ברורה.
״היי,אפשר להיכנס?״ היא מלמלה בחשש.
״מ..א כן בטח״ הוא מלמל וזז מהדלת,נותן לה מרחב כניסה.
היא התיישבה על מיטתו והביטה באצבעותיה במעט לחץ.
״ראיתי אותך ואת קים ישנים ביחד״ היא הטיחה בפניו,מבינה שאין טעם להסתיר את האמת מפניו ולפתע הוא החוויר.
״לא אלינור זה לא-״ הוא הזדעק בבעתה.
״לא מה שאני חושבת כן כבר עברנו את זה״ היא מלמלה בשעשוע.
״את כועסת?״ חשש רב נשמע בקולו.
היא הנידה בראשי לשלילה,לאחר הנשיקה שלה עם בן היא הבינה,היא לא אוהבת את מאור יותר ואולי הגיע הזמן לסלוח.
״לא?״ הוא שאל מופתע לגמרי.
היא הנהנה בחיוך קטן.
״זה אומר שאנחנו חוזרים ליהיות יחד?״ הוא שאל כמעט ובתחינה,כשחיוך על פניו.
״לא״ היא אמרה ישירות,אין טעם למשחקים.
״אני לא חושב שהבנתי״ הוא אמר ולאט לאט הוריד את חיוכו.
״אני לא חושבת שנועדנו ליהיות ביחד״ היא אמרה בכנות.
״אני חושבת שנועדת לקרציה שמעבר לדלת״.
היא אמרה את המשפט,ולא עברה שנייה והדלת נפתחה וחשפה את קים הנבוכה.
היא חייכה חיוך קטן לכיוונה של קים,נמחצת תחת משקל גופה של קים שקפצה עליה בחיבוק.
"אני אוהבת אותך אלי" היא מלמלה והחלה לבכות.
חיוך קטן עלה על פניה והיא קמה מהמיטה.
״אני אוהבת אתכם,באמת,ועכשיו שהבנתי מאור,שאני כבר לא אוהבת אותך אני חושבת שאני מסוגלת לסלוח,ולהחזיר כמעט הכל לקדמותו״ היא אמרה והתקדמה לדלת,לא נותנת להם הזדמנות להגיב.