until our lips meet again

chapter twenty five

I wish i could forget you,like how you forget me.

החזה של אלינור החל לכאוב,נשימותיה החלו להעשות כבדות והדמעות כבר זלגו ללא שליטה.
הזכרונות פרצו מראשה אחד אחרי השני,אחד יותר כואב מהשני.
היא נפלה ממיטת בית החולים,נשכבת על הרצפה ומתכווצת לצורת כדור על הריצפה,בוכה בכי קורע לב ומעורר רחמים.
״אלינור״ היא שמעה צעקה אבל לא הייתה מסוגלת להגיב,כאב לה,ראשה הרגיש כאילו עמד להתפוצץ וליבה כאילו נקרע לשניים.
״אלינור תסתכלי עליי״ היא לא הצליחה לזהות את הקול,היא אפילו לא הרגישה את הידיים החמות שעטפו אותה בחיבוק.
״כואב״ היא צעקה צעקה ששברה את ליבו.
״כואב״ היא צעקה שוב והוא נשק לראשה בעדינות.
הוא עירסל אותה בין ידיו הגדולות והזיז את שיערה מפניה.
אלינור החלה למלמל בקצב מטורף,בן לא הצליח להבין מה היא אומרת,אפילו כשהצמיד את אוזנו לראשה,כל מה שהבין היה מלמולי חסרי פשר.
אלינור מלמלה,לבן זה נשמע כקשקוש.
״את מסתירה לנו את הדרך שמנה״ היא מלמלה
״סימני מתיחה״
״מכוערת״ היא מלמלה בלי סוף,הזכרונות חזרו אליה אחד אחרי השני,מפוצצים את ראשה ואת ליבה.
״אני שונאת אותך״ היא לחשה לפתע.
״מה מלאך שלי?״ הוא אמר כשעיניו דומעות.
״אני שונאת אותך״ היא לחשה שוב.
״לא,בבקשה לא״ הוא נאנק בכאב וחיזק את חיבוקו.
״אתה העלבת אותי וירדת עליי״ היא מלמלה ונשמה עמוק,נרגעת מהתקף הטירוף.
״אני אוהב אותך״ הוא מלמל כל כך בשקט,עד שאלינור הייתה צריכה ממש להיצמד אליו ולאמץ את שמיעתה.
״את זוכרת נכון?״ הוא מלמל בעצב.
היא הנהנה קלות והתקווצה אפילו יותר,מנסה להיתרחק כמה שיותר מהנער שליבה שבוי בידיו.
״מלאך שלי״ הוא מלמל חלושות.
״אני לא מלאך״ היא מלמלה במחאה כואבת.
״כשהנפש כל כך אפלה זה עדיין אפשרי להיקרא מלאך?״ היא מחאה דימעה.
״את המלאך שלי,וזה כל מה שחשוב״