until our lips meet again

chapter fifty six

You have no idea how worthless you made me feel

לוק,אלינור ואמה ישבו על הספה הארוכה כשעל רגליה של אלינור מונחת קערת פופקורן ובטלוויזיה מוקרן הסרט האהוב על אלינור.
״התגעגעתי אליכם״ היא אמרה וחייכה אל עבר חבריה הטובים.
״התגעגענו יותר״ לוק השיב ונשק לראשה של אלי.
״לא התראינו שלושה חודשים״ אמה אמרה ואלינור ראתה את עיניה מתחילות להתמלא בדמעות.
״היי אל תבכי,אנחנו ביחד עכשיו״ אלי אמרה והניחה את ראשה על כתפה של אמה.
״בבקשה אל תעזבי יותר״ אמה אמרה בתחנונים לאלינור שליבה החל לדפוק בחוזקה מרגשות האשם שכירסמו בה.
״אני מבטיחה״ היא אמרה וחייכה חיוך עצוב.

״בוקר טוב בייב״ האנה מלמלה לכיוונו של בן שעיניו בהו בתקרה.
שתיקה שררה בחדר כשהאנה הזעיפה פנים לנוכח התנהגות בן זוגה החדש ישן.
״בייב?״ היא חזרה,הפעם במעט יותר קולניות.
״אהמ״ המהום עדין נשמע מפיו,עיניו עדיין בתקרה.
״במה יש לך כבר להיות שקוע כל כך בשעה כזו?" היא אמרה,מתסכלת על השעון שהורה את השעה תשע וחצי.
בן לא שמע מילה ממה שיצא מפיה של האנה,עיניו היו כל כך שקועות בתקרה,שעליה צייר במוחו את העיניים השחורות שלה,את האף המעט סולד ואת השפתיים היפיפיות שלה,הפנים שלה הצטיירו על בתקרה בצורה מדוייקת שגרמה לבן לבהות בה גם לאחר שהאנה התרוממה בעצבים ויצאה מן הבית.
״מה עשיתי לעזאזל״ הוא לחש לעצמו ועצם את עיניו,מרגיש איך הדמעה הראשונה מחפשת את דרכה החוצה.
״רוי?״ קולו החושש של בן בקע מהטלפון וגרם לרוי לפעור את עיניו בהפתעה.
״למה נזכרת להתקשר פתאום?״ רוי שאל,כאילו מופתע למרות שהכיר את חברו וידע שלא יקח זמן רב עד שיתקשר.
״צדקת״ הוא אמר מילה בודדה שגרמה לחיוך לעלות על פניו.
״צדקתי במה?״ הוא שיחק את עצמו לא מבין.
״אני באמת מתגעגע אליה,העיניים שלה פאק רוי,הן רודפות אותי״ הוא התחיל לבכות.
״יש לי שאלה״ רוי אמר,קולו שקט ומנחם.
״נו״ בן העיץ את התמהמהותו של רוי.
״אם אתה כל כך אוהב את אלינור,למה אתה לא נוסע אליה סוף סוף?,למה אתה מתעקש כל כך להגיד שאתה תפגע בה אם תילחם עליה,אבל אתה לא מבין שמה שבאמת פוגע בה זה שלא נלחמת עליה,שלא הלכת אחריה עד סוף העולם כמו שהבטחת לה,למה אתה לא מצליח להבין שהדרך היחידה שאתה והיא תהיו מאושרים זה ביחד?״ הוא אמר והתנשף,מנסה להעביר את הכעס שהציף את גופו.

רוי נכנס לביתו של בן,הוא ראה אותו יושב על רצפת חדרו,ראשו בין ידיו ועל רצפת חדרו,ממש לידו מונחת מזוודה גדולה,חלק מהבגדים היו מפוזרים על הרצפה וחלק מפוזרים בתוך המזוודה.
״מה אתה עושה?״ רוי שאל בייאוש והחל לקפל את הבגדים של בן.
לפעמים רוי הרגיש כמו המבוגר האחראי בחברות שלהם,הוא זה שתמיד שמר על בן שלא יסתבך בצרות,שלא יפגע.
״אם היא לא תרצה אותי?,מה אם היא כועסת עליי מידי?,מה אם אני אגיע לשם והיא תברח ממני שוב?״ הוא שאל לחוץ לגמרי,רוי יכל להבחין בעיניים שלו ששינו את צבעם לאדום מהבכי.
״היא אוהבת אותך״ רוי לחש שלוש מילים שגרמו לתחושת רוגע אצל בן.
״אני אוהב אותה״ הוא לחש וחייך חיוך עצוב.
״ובדיוק בגלל זה אנחנו טסים,כדי לגרום לה להיות שלך שוב״ הוא החזיר והמשיך לקפל את הבגדים,תוך כדי שבן מצטרף אליו,מנסה להסיח את דעתו ממה שהולך לקרות בעוד יומיים.

אלינור נכנסה לכיתה,כבר יותר מחודש שלא הייתה בבית הספר,מבטה מיואש ואם אלו לא היו לוק ואמה שהכריחו אותה לשוב לבית הספר,כנראה שלא הייתה פה בכלל,אמה ולוק נשארו בביתה,ממתינים לה שתחזור.
המורה נכנסה בדיוק בצלצול וגרמה לאלינור להיאנח בחוסר חשק,כמה שלא התגעגעה למקום הזה.
עיניה ננעצו בעיניו של דניאל שנראה מופתע לראות אותה.
הוא עצם את עיניו בכאב והיא רק חייכה חיוך עצוב לקראתו,מתיישבת במקום הנידח ביותר בכיתה.
המורה נכנסה וביקשה מכולם להוציא את חומרי הלימוד שלהם וחייכה חיוך גדול אל עבר אלינור שחזרה אחרי המון זמן שלא.
היא החזירה חיוך קטן,מורידה את פניה חזרה אל השולחן,בבירור מובכת.
אלינור החלה לצבוע את חוברת המנדלות שלה,מנסה להעביר את הזמן בשיעור המשעמם הזה,עד שדפיקה בדלת גרמה לה להרים את ראשה בשעמום לכיוון הדלת.
המורה פתחה את הדלת ויצאה לרגע,כשחזרה חיוך קטן עלה על פניה.
״אלינור מתוקה,מישהו מחפש אותך״ היא אמרה והסתובבה ללוח,ממשיכה ללמד את החומר המשעמם.
מבט מבולבל עלה על פניה של אלינור כשניסתה להבין מי מחפש אותה.
היא קמה ממקומה והתקדמה במעט חשש לכיוון דלת הכיתה.
כשפתחה אותה מבטה היה מושפל,היא פחדה ממה שמחכה לה.
היא לא ידעה למה,אבל עוד לפני שהרימה את ראשה אל האדם שעמד שם,היא הרגישה שמשהו לא טוב הולך לקרות.