until our lips meet again

chapter thirteen

because of you,i laugh a little harder,cry a little less,and smile a lot more.

היא נכנסה לחדרה הגדול והתקדמה לכיוון הארון,מוציאה משם ג׳ינס וחולצה רחבה.
היא התלבשה במהירות והתקדמה לצד השני בחדר לוקחת את התיק ובודקת אם הארנק שלה,והכסף שהוקצב להם מידי שבוע נמצא שם.
היא הניחה את התיק על גבה ויצאה מהחדר,יוצאת מהבית ומתקדמת לכיוון הקניון שנמצא כעשר דקות הליכה מהבית.
היא נכנסה לקניון הענק שהיה כל כך שונה מהקניון בישראל,כשפיה פעור בתדהמה וחיוך גדול נפרש על שפתיה.
היא עלתה במדרגות הנעות לקומה העליונה וכשהסתובבה לבחון אותה היא יכלה להרגיש מישהו שמתנגש בה ומשהו דביק שנשפך עליה.
״שיט אני כל כך מצטערת״ הנערה התחילה למלמל בהיסטריה וניסתה לנקות את חולצתה.
״זה בסדר״ היא נאנחה וחייכה חיוך קטן.
היא התקדמה לכיוון השירותים כשהנערה אחריה, ממשיכה למלמל שלל התנצלויות.
״תני לי לקנות לך חולצה חדשה״ היא אמרה כשרגשות אשם ברורים נחשפו בפניה.
״אני יכולה לקנות לבד,אבל אני אשמח אם תצטרפי אליי״ אלינור מלמלה בבישנות והנערה הנהנה בהתלהבות.
״אמה״ היא הושיטה את ידה ללחיצה.
״אלינור״ היא החזירה לה והן התקדמו יחד לכיוון חנות הבגדים הקרובה.
״תנסי את זאת״ אמה אמרה בהתלהבות וחשפה מולה גופיה קצרצרה.
היא הנידה בראשה במרץ והמשיכה לחפש משהו מתאים.
״זאתי?״ היא הוציאה חולצה צמודה גורמת לה להניד בראשה בשנית.
לבסוף היא מצאה חולצה,בצבע זית עם ציור של חייזר קטן מעל החזה.
אלינור שילמה עליה ונכנסה לתא המדידה,לובשת אותה ובוחנת את עצמה במראה בעין עקומה.
אמה שרקה וגרמה לה לצחקק במבוכה.
״קדימה בואי נלך לאכול משהו״ היא אמרה בחיוך ומשכה אותה לכיוון מקדונלדס שבקצה הקניון.
צחקוקים נשיים נשמעו מצידה הימני של אלינור אך היא לא התייחסה,לעומת אמה שגלגלה את עיניה בהפגנתיות.
״אלה המופקרות של התיכון,כולן פה נדבקות לבן כאילו היה אלוהים״. היא הסבירה לה והיא הנהנה עד שהבנה נפלה עליה.
״בן?״ היא שאלה במעט חשש.
היא הנהנה והצביעה בעזרת ראשה על קבוצת הבנות שעמדה לצידן.
היא הסיטה את ראשה והנהנה בעצב.
בן ישב שם,מוקף בחבורת בנות יפיפיות כשידיו מונחות על ישבנן של שתי בנות והוא נראה עסוק בפלרטוט עם אחת מהן.
מה ששבר אותה היה כשראתה אותו מנשק מישהי מהן,אחת הנערות היפות שראתה בחייה.
היא חייכה חיוך עצוב,ואז הוא הבחין בה,הוא נראה כה מופתע,הוא לא ציפה שתתפוס אותו.
היא שילבה את ידה של אמה בידה וסובבה אותה בחדות.
״אני אסביר לך אחר כך״ אלינור מלמלה אליה ושתיהן התקדמו לכיוון היציאה מהקניון.
הוא לא חייב לי כלום, רק התנשקנו,אנחנו לא ביחד,הוא לא חייב לי כלום,היא חזרה על זה שוב ושוב,מנסה לרכך את הכאב