until our lips meet again

chapter thirty six

All i want to do right now is cry,and scream,and let it all out,cuz its killing me inside.

רוי פתח את דלת ביתו והופתע לראות את אלינור שעמדה שם בביישנות.
"מה את עושה פה?" הוא שאל בהפתעה והיא חייכה חצי חיוך.
"אני מפריעה?" היא שאלה במעט חשש והוא הניד בראשו בפרעות.
"את בחיים לא מפריעה לי" הוא חייך והכניס אותה לביתו.
"בואי שבי" הוא אמר והיא התיישבה על הספה הלבנה כשכפות ידיה מחליקות על הג'ינס שלבשה,כתוצאה מהלחץ.
"קחי" הוא הגיש לה כוס קולה והיא חייכה כהוקרת תודה.
"אני צריכה לדבר איתך" היא אמרה ונשמה עמוק בעוד הוא נועץ בה מבט מצפה.
"אני חוזרת הביתה" היא אמרה בעברית ורוי פער את עיניו.
"הביתה הביתה?" הוא החזיר לה והיא הנהנה.
הוא קם מהספה בתנועה שגרמה לה לקפוץ בבהלה.
"אני חוזר איתך" הוא אמר בנחישות לאלינור שציחקקה בעצב.
היא הנידה בראשה.
"אני חוזרת לבד" היה הדבר היחיד שהיא אמרה לפני שקמה גם היא.
"אני אוהב אותך" הוא פלט ופער את עיניו.
"אני יודעת" היא לחשה והתקדמה אליו.
זרועותיה נכרכו סביבו.
"תודה על הכל" היא המשיכה ומשכה באפה.
"אני לעולם לא אשכח אותך" היא אמרה לבסוף ונשקה ללחיו.
היא התקדמה לדלת כשהוא עצר אותה.
"בן יודע?" הוא אמר,עדיין לא זז ממקומו.
היא לא הסתובבה בכדי להסתכל עליו.
"לא" היה הדבר היחיד שהיא אמרה לפני שפתחה את הדלת.
"שרשרת יפה" הוא אמר והיא יכלה לשמוע את הרעד בקולו לפני שסגרה את הדלת.

"זואי אני לא אוהב אותך" בן אמר לבסוף אחרי שיצאו לטיול בפארק,הוא החזיק את זה בתוכו במשך שעות ארוכות,ניסה להוציא את תחושותיו האמיתיות החוצה.
"נורא מצחיק בן בן,החלטנו לעבוד על חוש ההומור שלנו?" היא ענתה בזלזול וציחקקה.
"אני רציני" הוא אמר ומשך בידה בעדינות בכדי שתעצור.
"למה אתה מתכוון?" היא שאלה כשעיניה נעוצות בו.
"לפני שהגעת,בערך חצי שנה,הגיעה לבית שלי מישראל ילדה שקוראים לה אלינור,נפגשנו בחוף הים האמת ו..פשוט התאהבתי בה" הוא הסביר לה,הוא הרגיש תחושת הקלה להודות בזה סוף סוף,לשחרר את זה ממנו.
"אתה אומר לי שאיזו ילדה מכוערת תפסה את המקום שלי?" היא אמרה,הזלזול בקולה נשמע ברור עכשיו.
"רגע..זו הילדה משומר המסך שלך נכון?" היא שאלה לפתע והוא הנהן.
"ואתה מחליף את זה" היא אמרה והצביעה על עצמה בגאווה.
"בזה?" היא שאלה וחטפה את הטלפון שלו,מדליקה את התמונה של אלינור.
"בלי שום ספק,היא בן אדם הרבה יותר טוב ממה שאת אי פעם היית ותיהי" הוא החזיר לה בעצבים וחטף את הטלפון שלו,רץ חזרה לביתו,משאיר את אהבת נעוריו עם מבט זועף ומושפל באמצע הפארק.
"את פשוט לא הפלי שלי" הוא הסתובב וצעק.
"אלינור" הוא צעק כשנכנס הביתה.
הבית היה שקט מהרגיל היום,בדרך כלל מישהו תמיד בסלון,קים מאור או לוקאס,היום לא היה שם אף אחד.
לבן לא היה מושג שכולם כבר בשדה התעופה,מלווים את אלינור בפעם האחרונה.
"אלינור" הוא אמר כשפתח את הדלת שלה וקיווץ את גבותיו כשראה שהחדר ריק מדבריה.
הוא החל לפתוח מגירות וארונות,אפילו השרשרת שקנה לה נעלמה.
"אלינור" הוא לחש ונפל על ברכיו כשדמעה קטנה נפלה הישר אל הרצפה.