until our lips meet again

chapter forty two

How can i forget someone how gave me so much to remember?

היא התקדמה לכיוון הכיסא הפנוי שליד דניאל כשחיוך קטן עלה על פניה,בניגוד לחיוך הענק על שפתיו.
״אז נפגשנו שוב״ היא מלמלה במבוכה.
״יד הגורל״ הוא אמר בדרמטיות וגרם לצחקוק קטן להימלט מפיה.
״אני לא מאמינה בגורל״ היא השיבה ונזכרה שגם בן קרא לזה גורל כשנפגשו שוב בביתו לאחר שסילקה אותו מחדרה.
״למה?״ דניאל שאל בהתעניינות,הוא באמת רצה להכיר אותה.
״אני פשוט לא מאמינה שאם משהו צריך לקרות הוא יקרה,אי אפשר לחכות כדי להצליח להשיג מה שאנחנו רוצים,צריך לעבוד בשביל זה,החיים לא עובדים ככה שאפשר לשבת בבית רגל על רגל ולחכות שאהבה והצלחה יפלו עלינו משמיים״ היא הסבירה והוא הנהן.
״אבל את לא חושבת שלכל אחד יש תפקיד בחיים שלך?,שנפגשת איתו מסיבה מסויימת,כי הוא נועד לשנות משהו בחיים שלך?״ הוא השיב לה והיא חייכה חיוך עצוב מעט.
״פעם חשבתי ככה״ היא השיבה בכנות.
״אבל אז גיליתי שהגורל הזה שאתה מדבר עליו עושה טעויות קשות לפעמים,הוא שולח לך אנשים שלא צריכים או רוצים אותך בחיים שלהם,שיפגעו וירמסו אותך בשנייה הראשונה שיש להם״ היא השיבה ודמעה קטנה זלגה מעיניה.
"ואולי הם רק נועדו ללמד אותך שיעור" הוא המשיך,מתעקש.
"זה לא משנה" היא התפרצה בכעס ודניאל נרתע מעט לאחור.
דניאל הבין שהיא מדברת על מישהו ספציפי,ומחה את הדמעה עם אגודלו.
״לא התכוונתי להכאיב לך״ הוא מלמל והיא יכלה להרגיש את נשימתו על שפתייה מהקרבה הרבה בניהם.
״לא הכאבת״ הוא שיקרה וחייכה מעט.
היא בחנה את שפתיו של דניאל שידו עדיין על פניה,השפתיים שלו היו יפיפיות לדעתה,כהות ועבות בדיוק כמו שלה.
אלינור סיבבה את מבטה מעט וראתה שהם היחידים בכיתה מה שגרם לשניהם לצחוק מהמבוכה.
אלינור נשקה ללחיו של דניאל,מעשה שהפתיע אפילו אותה.
״תודה״ היא מלמלה לכיוונו.
״על מה?״ הוא שאל מעט מבולבל,כשלחייו סמוקות מהנשיקה.
״שגרמת לי לצחוק״ היא השיבה וחייכה מעט.
״אני הולכת לקנות לי לשתות,רוצה משהו?״ היא אמרה וקמה ממקומה כשארנקה בידה.
״קולה״ הוא הנהן והגיש לה שטר של חמישים.
״תיקני גם לך,אני מזמין״ הוא קרץ וצחק כשאלינור המובכת הנידה בראשה ויצאה מהכיתה.
צלצול הטלפון של אלינור הקפיץ מעט את דניאל שהרים את הטלפון וענה למספר הלא מוכר.
״אלינור?״ הקול שאל ודניאל קיווץ את גבותיו.
״לא זה חבר שלה״ הוא ענה והקול המהם במעט מבוכה..
״אני מצטער אני לא מבין״ הקול אמר באנגלית ודניאל המהם.
״זה החבר שלה״ הוא ענה לו באנגלית והקול השתנק.
״הבנתי״ הוא מלמל.
״אתה יכול רק למסור לה הודעה?״ הקול שאל ודניאל המהם וגלגל את עיניו.
״תמסור לה שאני עדיין אוהב אותה,ושלא אוותר עליה לשנייה אחת״ מצד אחד של הטלפון ישב נער בעל שיער בלונדיני כשחיוך תחמני על פניו,ובצד השני ישב אחד שבשנייה שניתק את הטלפון נהר הדמעות החל לזרום,כי הוא חושב שאהובתו שייכת לאחר.