until our lips meet again

chapter fifty five

I had choices but I chose you,you had choices and you chose her.

״אלי״ דפיקה חלשה נשמעה על דלת חדרה הסגורה.
אלינור שכבה על רצפת החדר הקר,שלולית דמעות קטנה ליד פניה והמכתב מחובק בין זרועותיה החבושות.
אמה פתחה את הדלת באיטיות ועצמה את עיניה בכאב למראה אלינור הקטנה.
״אלי״ היא מלמלה שוב ונפלה על ברכיה לידה.
הנערה הבוכיה לא הגיבה,רק המשיכה לבכות בשקט.
אמה ליטפה את ראשה של אלינור בעדינות,מראה לה שהיא פה בשבילה,שהיא חזרה לתמיד.
לוק נכנס גם הוא,מזועזע לגמרי ממראה חברתו הטובה על הרצפה.
״מה רשום במכתב נסיכה?״ הוא שאל בעדינות והתיישב גם הוא.
״הוא לא חוזר״ היא מלמלה לאחר דקות ארוכות של שקט.
״הוא החליט לוותר עליי״ היא המשיכה בקול רועד.
״זה לא נכון נסיכה״ הוא מיהר להרגיע אותה.
״הוא אוהב אותך המון״ הוא המשיך.
״ועדיין הוא לא פה נכון?!,תקרא בעצמך״ היא צעקה והתרוממה מהרצפה באיטיות,מתיישבת.
הטלפון של לוק צלצל כאילו כסימן,שמו של בן התנוסס על המסך וגרם לליבה של אלינור להחסיר פעימה.
״הלו״ לוק ענה ושם על רמקול.
״הגעתם?,הכל בסדר?״ בן שאל את אחיו הקטן.
אלינור עצמה את עיניה בכאב,כמעט באינסטינקט.
״כן הגענו״ הוא ענה וחייך חיוך מעודד אל חברתו הקטנה.
״איך היא?״ הוא שאל לאחר שתיקה קצרה.
״היא קיבלה את המכתב שלך אם לזה אתה מתכוון״ הארס בקולו נשמע בוודאות,כמה שכעס על אחיו הגדול.
״היא בסדר?״ הוא חזר,קולו מלא בעצב ודאגה.
״נשבר לה הלב בגללך״ הוא ענה בכעס וסימן בידו לאלינור הזועמת להירגע.
״מה אתה דפוק?״ היא קראה בזעם שקט,מפחדת שישמע אותה.
״עשיתי את זה לטובתה״ הוא קרא מלא באשמה,מתחרט על הכאב שגרם לה.
״איך בדיוק?״ הוא שאל,מחכה לתשובה אחת ולתמיד.
״עדיף בשבילה שיכאב לה עכשיו מאשר הכאב שיגרם לה אם נהיה ביחד״ התשובה האידיוטית שלו הכעיסה את לוק שפניו נצבעו באדום עז.
״אתה אוהב אותה בכלל?״ השאלה הפתיעה אפילו את אלינור,שחיכתה לתשובה בכיליון עיניים.
״יותר מאת החיים שלי״ הוא השיב בלי להסס וגרם לחיוך עדין לעלות על פניה.
״בן בן״ היא מלמלה אל הנער ששבר את ליבה.
״אלי״ הוא חייך לשמע הקול שרדף את ראשו בשבועות האחרונים.
״אלי״ הוא חזר,מוודא שהוא לא מדמיין.
״אני אוהבת אותך״ היא מלמלה לעצמה לפני שניתקה את הטלפון לאדם שהיא אוהבת,לזה שתמיד תאהב.

״לילה טוב״ אלינור מלמלה בחיוך קטן אל לוק ואמה שישנו בחדר הסמוך לשלה,השעה הייתה תשע בערב ואלינור רק רצתה ללכת לישון,להתעורר בבוקר ולהבין שהכל היה חלום,שהם לא באמת פה,שבן לא באמת וויתר,היא רק רצתה לחזור לתקופה שלפני שהכל קרה,לפני שפגשה אותם בכלל,לפני שנכנסו לחייה המשעממים ונטולי הדרמה.
״את בסדר אלי?״ אמה שאלה לפני שזו יצאה מהחדר.
״כן״ היא השיבה בקצרה ומיהרה לצאת,לא מעוניינת בפיתוח שיחה.
היא התיישבה על המיטה שלה,כשבידה מונחת בעדינות טבעת הזהב שבן קנה לה,היא הסתכלה עלייה בעצב מסויים,היא סימנה בשבילה התחלה חדשה,התחלה של חיים בלי בן,בלי אהבה.
היא לא ידעה עד כמה אהבה את זה,אם בכלל,היא רק ידעה כמה אהבה את בן ואת הזוגיות המסובכת שלהם.
היא ענדה את הטבעת שהתאימה לה בדיוק על האצבע שלה והתכסתה עד הצוואר בשמיכת הפוך שלה,מוכנה להתעורר לבוקר חדש,לחזור אל התקופה של החיים שלפני בן.

״בוקר טוב״ אלינור קראה בחיוך כשלוק ואמה נכנסו אל המטבח בזמן שאלי הקטנה הכינה ארוחת בוקר.
״מישהי שמחה הבוקר״ לוק אמר וחייך מעט מבולבל.
״החיים יפים,למה לא לשמוח?״ המשפט שיצא מפיה הפתיע את הנערים שעמדו בפתח המטבח.
״צודקת״ אמה אמרה בחיוך לאחר שהתאוששה מההתנהגות המפתיעה של חברתה.
הם התיישבו באי המטבח והמתינו לאלינור שהתיישבה מולם לאחר דקות ספורות.
״חשבתי שנלך לטייל היום,אולי לקניון,מה דעתכם?״ היא שאלה וחייכה לנוכח ההנהונים הנמרצים של חבריה.
״אתה חושב שהיא בסדר?״ אמה שאלה את לוק שהחליף את חולצת הפיגמה שלו בחולצה שחורה.
״היא שמחה״ הוא השיב במשיכת כתפיים.
״יותר מידי אתה לא חושב?,האהבה של החיים שלה הודיע לה שהוא מוותר עליה״ הבלבול נשמע היטב בקולה הדואג.
״אולי היא מנסה להסיח את דעתה,אולי היא הגיעה למסקנה שככה באמת יותר טוב,אולי היא שבורה מבפנים ומראה לנו שהכל בסדר מבחוץ,אי אפשר באמת לדעת מה מוביל אותה להתנהגות כזו״ הוא הסביר ולקח את ידה של אמה בידו.
״אני רק יודע שאנחנו צריכים להיות פה בשבילה עכשיו,אין לה אף אחד אחר״ הוא אמר ושם את ידה על לוח ליבו.
״אנחנו צריכים לדאוג לה אהובה שלי״