until our lips meet again

chapter thirty five

He chose her over me,but if he asks,i dont care,and when he walks away my heart breakes a little more.

אלינור ישבה על הרצפה בחדרה כשראשה שעון על כתפו של לוקאס וידה על הטלפון.
"את חייבת לספר לה" לוקאס אמר בעדינות כשמשיכת אף נשמעה מכיוונו,שניהם בכו.
"אני מפחדת" היא הודתה ועיניה בהו במספר של אמה שהתנוסס על המסך.
"אתן החברות הכי טובות,את חייבת לספר לה,את לא יכולה פשוט-" הוא הפסיק לדבר משום שזרם הדמעות התחדש ושרף את עיניו.
"את לא יכולה פשוט לעזוב אותי ככה" הוא התפרץ לבסוף ואלינור עצמה את עיניה ונשכה את שפתה,ניסיון כושל לעצור את נהר הדמעות.
"אתה תמיד תישאר החבר הכי טוב שלי,לא משנה מה יקרה" היא החזירה לו וחיבקה אותו כשראשה עדיין שעון על כתפו.
"ואני אוהבת אותך הכי בעולם" היא המשיכה וקולה רעד.
הוא נשק לראשה ועטף אותה בחוזקה בזרועותיו.
"גם היא אוהבת אותך" הוא לחש ולחץ על לחצן החיוג.
"הלו?" קולה השמח של אמה נשמע מעבר לקו.
אלינור נעצה בלוקאס מבט מלא בפחד והא רק חיבק אותה,לא נותן לה להרגיש לבד.
אמה ניתקה את הטלפון בפנים של אלינור והופיעה בפתח חדרה בפיג'מה ועיניים מרוחות בדמעות.
"את לא יכולה לעזוב אותי" היא צעקה ונפלה על ברכיה.
"את לא יכולה" היא אמרה בשנית ואלינור מיהרה לזחול לעברה ולחבק אותה.
"אני כל כך מצטערת" היא לחשה והידקה את החיבוק.
"כל כך מצטערת" היא לחשה בשנית.
אלינור נשארה לבד בחדרה,אמה מסרבת לדבר איתה והיא רוצה לארוז בשקט.
היא ישבה על המיטה ופרקה את תכולת המגירות שלה אל תוך המזוודות שלה.
קופסא לבנה משכה את עיניה והיא מיהרה להרים אותה מהרצפה,זו הקופסא שבן נתן לה בבוקר,היא שכחה לפתוח אותה.
היא פתחה את סרט העטיפה והורידה את המכסה בעדינות.
עיניה נפערו למראה שרשרת הזהב היפייפיה שהייתה מונחת בתוכה.
שמש,ירח וכוכב קטן היו תלויים על חוט זהב דק ופתק קטן היה מונח בתחתית הקופסא.
"את כמו הכוכבים והירח,מאירה את הדרך אפילו שחשוך,וכמו השמש,את מאירה לי את היום,חיוך קטן שלך זה כמו חלום,ומאז שנכנסת לחיי אני מרגיש שלא יכול להיות טוב יותר,אני אוהב אותך אלינור" אלינור בהתה בפתק בעיניים ריקניות וזרקה את הפתק לתוך המזוודה שלה.
"הוא אוהב את זואי" היא אמרה לעצמה בזילזול והמשיכה לארוז,כשלאט לאט ואפילו בלי לשים לב,זרם הדמעות התחדש.